כאן גרים בכיף

לפני שעברנו לכפר, רציתי לרסס את הבית. התרגלנו להרוג את מי שגר בסביבתנו, ושהוא לא משלנו. כדי לשכנע את עצמנו, הפחד מגויס- חיידקים, מחלות. הבנזוג הפציר בי לחכות

27/01/2011
שי אביבי ומיכל ליבדינסקי קבלו עדכונים משי אביבי
  • RSS
» גם הן כיכבו על המסך. צילום: keeping it real, פליקר

השריטה לא להרוג חרקים התחילה כבר בעיר. מלחמות עקובות מדם כנגד יתושים, שלא הפחיתו את מספר העקיצות ללילה, הובילו למסקנה שאלימות זו לא הדרך.  התחלנו לצוד אותם עם כוס וצלחת ולשחרר בחוץ, וחי אלוהים- השלום חזר לשרור בביתנו. אחרי היתושים הגיע הזמן להתיידד עם הג’וקים. החלטתי שאני מפסיקה את הריסוס. בזמן שתרגלתי נשימה רגועה כשאני רואה אחד, והשתדלתי להזיע פחות, הבנזוג עקף אותי בסיבוב, הצליח לעבור מאימה וגועל, ללכידתם ביד בטוחה, ושחרורם מחוץ לחלון.  כשהגיע שובל של נמלים לבית, אפילו לא התייחסנו. נתנו להן לצעוד בשורה וללקט את הפירורים שמצאו.

קשה להתגבר על הרתיעה הטבעית בלאגף ג’וק וללכוד אותו, חי, בכף ידך.  זה חרק, אני אומר לעצמי, אני אוהב חרקים, זה חרק. מכוער אמנם, חום, חסר חן, חסר ניואנסים, חסר אלגנטיות, אבל חרק ששיך למשפחה צבעונית, מקורית, מרתקת, מגוונת, מלאת המצאות. הפרפור הדוחה של רגליי הג’וק הלכוד בידי מוחק את ההיסטוריה המשפחתית המפוארת שלו וגורם לי בחילה. אני מחזיק את היד סגורה, פותח את הדלת, מתרחק מרחק סביר מהבית ומשחרר אותו לאוויר הפתוח. הוא צוהל בנפנוף כנפיים. אני הולך לשטוף ידיים.

כשעברנו לכפר, כמות החרקים וסוגיהם אתגרה אותנו בכל האגפים. בבית עם גינה הכול שוקק חיים. עכבישים גדולים וקטנים, מעופפים שונים ומשונים, נמלים מכל מיני סוגים, זוחלים, פרפרים, פרפרי לילה, קיפודים, שממיות, עכברים, חשופיות, כולם כאן (ועוד הרבה יותר).

כל כך ברור לנו שאנחנו בעלי הבית בעולם הזה. כשתנין טורף איש באוסטרליה זה מרגיש כמו חוצפה מטורפת מצד התנין. ברור שהוא צריך לבוא על עונשו. עד לא  ממש מזמן היה ברור ההיפך. אתה צייד שיכול להפוך לניצוד. חלק מסכנות המקצוע. הטורפים הגדולים כבר כמעט אינם, ואת אלה שעדיין כאן פגשנו במרחק בטוח: ממסך הפלזמה, דפי מגזין, סורגי הכלוב בגן החיות, חלון מכונית הספארי. האריות, הדובים, והתנינים  נשארו כלואים בספרי ילדותנו, דוברי עברית או שפות אחרות, נחמדים או לא, הולכים יחד לחפש דבש, או לשאוג לחבר שירד לשחק, סובלים מבעיות אופי.

לפני שעברנו לכפר, רציתי לרסס את הבית. התרגלנו להרוג את כל מי שגר בסביבתנו,  ושהוא לא משלנו. אם זה חרקים, בעלי חיים, או בני אדם. כדי לשכנע את עצמנו, הפחד מגוייס: חיידקים, מחלות, ינשכו אותנו, ידקרו אותנו, ידגדגו אותנו למוות. הבנזוג הפציר בי לחכות . לאט לאט התחלנו להתיידד כאן עם השכנים. אני תולה כביסה ונזהרת לא לשים תחתון רטוב על ראשה של עכבישה לבנה שמתרוצצת על החבלים. חשופית תועה שמצאה את עצמה בסלון, השאירה לנו בבוקר מכתב כתוב בריר על הרצפה.  שיירת נמלים נחושות חוצה את מסדרון הבית מידי כמה ימים, מצטיידת בשאריות מזון ונעלמת שוב. שממיות משתעשעות על זגוגית החלון. על הגג בנו פנטהאוז עדת יונים הומות. אני מבקשת מהן לשמור על השקט בין שתיים לארבע.

מתי ראיתי צב אמיתי מסתובב לו? יללות תנים שמעתי, ראיתי שועל אחד בשנה האחרונה וגם זה כי אני גר ליד שדות, ראיתי קיפוד דרוס. איך אנחנו, ששנותינו הראשונות עברו עם צעצועי חיות, וספרים עם ציורי חיות, ומשלי חיות, ותוכניות טלוויזיה עם עכברים חמודים בשם מיקי, ברווזי דונלד, ודובים מתוקים בשם פו, עושים כמעט הכול כדי שהן תעלמנה מחיינו כמבוגרים? אלא אם כן זה יגואר האוטו,  או דוב שקופץ על מזרן קינג קויל.

יש לי וידוי. אני מקווה שמכריי לא ינדו אותי בגללו. לפני שעברנו לכפר הזהירו אותנו מעכברים. בשנה שעברה נתקלנו באחד כזה במטבח. רכשנו מלכודת. כשנלכד, הלכנו לשדה לשחרר אותו. הסתכלנו עליו רועד בתוך המלכודת, ואז רץ בשדה בכל כוחו. התאהבנו. השנה שוב נתקלנו בעכבר במטבח. כבר לא הנחנו את המלכודת. אנחנו לוקחים בחשבון שיש לנו דייר משנה, שמצטייד פה ושם בשאריות, ותודה לאל על השפע, יש מספיק לכולם. מדי פעם יוצא שנתקלים בו, ונכון שהתגובה הראשונה היא: ההההה!! אבל התגובה השנייה היא: איזה מתוק! הוא בכל אופן תמיד נמלט באימה. אני יכולה לראות את הפחד בעיניו, ולדמיין את הלמות ליבו הקטן כשהוא נס על נפשו.

יש סדר ומיפוי בבעלי החיים והחרקים. אם הם חמודים ויפים שמים אותם בכלוב או אקווריום. אם הם מכוערים ופולשים למרחב שלנו הורגים אותם. אלה בדרך כלל האופציות. להרוג או ללכוד. לאינדיאנים יש השקפה שונה. הם מברכים: אומיטאקויסין, ובמילה אחת מזכירים שכולנו קרובי משפחה.

כאן גרים בכיף: שי, מיכל, זהר, איתי, פפה הכלבה, דרוריתה ויששכר החתולים, קהילת עכבישים, שיירות נמלים, חבורות יתושים, עכבר, יונים, חמולת פרפרים.

ובבית גרים עד היום, שכנים טובים חיי שלום.

MITAKUYASIN – ALL  MY RELATIONS

מתוך הבלוג טיפול זוגי

צילום: keeping it real, פליקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Einat Geva 29/01/2011

    מה נגיד ומה נאמר האהבה, הנדיבות, נשמה יתרה בהתגלמותה
    כל הכבוד שי ומיכל
    יש מה ללמוד
    עינת גבע, מכון אדלר.

בחזרה למעלה