המקום של שלי

הגברים של מפלגת העבודה מנערים את האבק אחרי עזיבת ברק, אבל הסיכוי היחיד שלהם הוא שלי יחימוביץ'

24/01/2011
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • RSS

רק כינוס של מפלגה פוליטית מספק תצלום כמו זה שמצאתי פרוס בעמודי החדשות של עיתון מעריב בשישי האחרון. האקזקוטיבה יושבת לאורך השולחן, משדרת אחדות – סיכה לא תעביר בין חבריה - נסיון, ותק, אחריות והרבה כובד ראש. העסק בידיים טובות, אין ספק. תראו כמה שנות עשייה יש שם לאורך השולחן. כמה דילמות נפתרו, כמה משברים נמנעו, כמה דרכים נפרצו. או אה.

צילום: ראובן קסטרו, מעריב

לשכת מפלגת העבודה התכנסה בסוף שבוע שעבר בבית ברל כדי לדון בהמשך דרכה של המפלגה, ארבעה ימים אחרי שננטשה על ידי היושב ראש שלה אהוד ברק. סופר על אווירה אופורית שאחזה לפתע במשתתפים, שהחליפה אווירת חורבן שהשתלטה על המפלגה עם היוודע דבר הפרישה. לקח להנהגת המפלגה הזאת כמה ימים כדי להבין שבעצם נקרתה בדרכם הזדמנות פז. הזדמנות מהסוג שנופלת בחלקם של מוסדות, ארגונים ולאומים שמשתחררים מעולו של עריץ. את הגרוע מכל הם הרי כבר עברו.

מרתקים כמו קוטג' 0%

ובכן הנה ההנהגה שחישמלה את בית ברל. מצד שמאל של הפריים דני בן סימון. אני מתרגשת מבן סימון כפי שאני מתרגשת מקוטג' % 0. לידו, ראלב מג'אדלה. אני אומרת: בטח, תנו למג'אדלה. את כל המגזר הוא יסחוף אחריו. 90 אחוזי בחירה ירשמו במגזר וכולם ידחסו לקלפיות פתקי "העבודה". לידו, פואד. איך אפשר בלי פואד? איפה היית כל השנים, פואד? פחות 30 קילו, לאן נעלמת, פואד? לא הרגשנו. ליד פואד, עמיר פרץ, מרפקיו שעונים על השולחן, כמו בעל בית. הוא למד כבר להשתמש במשקפת? ליד פרץ, אבישי ברוורמן. אחד שהפוליטיקה רוקנה ממנו לחלוטין את מאגר הכריזמה שהאקדמיה העניקה לו. ליד ברוורמן, נדמה לי שאני מזהה את בוז'י הרצוג. בוז'י אמור כנראה לשבת שם, לא?

טמבלים, תסתכלו שמאלה

אלה הגברים של בית ברל. מבטם מופנה לימין, מישהו שם נושא דברים. בא לי לצעוק להם: טמבלים, תסתכלו שמאלה. משמאלכם, בקצה התמונה, כמעט מחוץ לפריים, יושבת שלי יחימוביץ'. נראה שרק ברגע האחרון נמצא לה מקום ליד שולחן ההנהגה. מה הסיכוי שחבורת הפוליטיקאים המשומשת הזאת, הדהויה, המפסידה, תבין שממחר בבוקר עליהם לעלות לרגל - לביתה או למשרדה של חברת הכנסת יחימוביץ' - ולהפציר בה להנהיג אותם. בתחנונים, בכריעת ברך, אם צריך. היא הסיכוי היחיד שלהם.

תלכד ציבור שלם

לא משום שהיא אשה. גם עינת וילף אשה, גם אורית נוקד. אבל בין וילף או נוקד, עדיף כבר פואד. יחימוביץ' כן, משום שהיא מנהיגה, משום שהיא פורצת דרך, משום שהיא כל מה שאפשר לבקש מאיש ציבור ובגלל האג'נדה שלה, החכמה והמדוייקת. יחימוביץ' היא היחידה שיודעת סביב מה ניתן ללכד ציבורים שלמים - מימין, מהאמצע ומשמאל: סביב כלכלה וחברה. ובמודל הנכון, המתבקש, האלטרנטיבי - המודל הסוציאל-דמוקרטי. כמו זה שנהוג בכמה מדינות צפוניות שבאמת אכפת להן מהתושבים שלהן. קראתי אצל יוסי ורטר ב"הארץ" שגם ביבי בשיחות פרטיות מאמין שזה הכיוון.

לא נשחקת בנושא המדיני-בטחוני

אני אוהבת את העובדה שיחימוביץ' בוחרת לא להתבטא בנושאים מדיניים ובטחוניים. הם חשובים, ברור, אבל אין סיכוי לגבש סביבם קונצנזוס. כולם עוסקים רק בהם וממילא אלו הם נושאים שאף מדינאי ישראלי, מימין או מהאמצע, לא יפתור, בטח לא כשליברמן ביבי וברק מנהלים את העניינים. פלסטין תוקם כנראה כפי שישראל הוקמה – אומות העולם ירימו יד עבורה - השאר יגזר משם. אז בשביל מה להישחק בנושא הטעון הזה? אני אוהבת את העובדה שיחימוביץ' משאירה לגדעון לוי להציף על סדר היום את עוולות הכיבוש. לוי עושה עבודה מצויינת, בשביל מה להיכנס לו לנישה? אני, אגב, בטוחה שהעוולות שנגרמים בשטחים נוגעים לליבה לא פחות. בכל הבחירות של יחימוביץ' אני רואה התנהלות פוליטית של מנצחת (כולל בטבילת האש המצוינת ומלאת ההומור העצמי ב"ארץ נהדרת").

תתייצבו למענה

לכן אני אומרת לגברים: דברו אל ליבה, תשכנעו אותה, תעמידו את עצמכם לרשותה, תציבו את עצמכם בשורה אחת מאחריה, קבלו כל החלטה שלה בהנהון ובהכרת תודה. רק היא תביא "גשם של מנדטים" ותפקידים בשביל כו-ל-ל-ל-ל-כם.

ולשלי יחימוביץ' אני אומרת: שבי באמצע. זה המקום שלך.

>> מתוך הבלוג של רונית הבר
>> צילום: ראובן קסטרו, מעריב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה