3 סרטים טובים על אהבה

וודי אלן מאדיר אותה ובז לה בנשימה אחת, איימי שומר הולכת עם החופש המיני עד הסוף וב''אהבה וחסד'' היא מרפאה את נפשו של אדם אבוד. 3 המלצות לאהבה קולנועית

25/08/2015
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

מתוך הסרט ''איש ללא היגיון''. צילום: יחצ

אהבה היתה, מאז ומתמיד, הקלישאה המדוברת ביותר בקולנוע. כי הרי זו דרכה של האמנות הזאת, תמיד לנסות להעיר בנו איזה עצב רדום, לגרום לאדרנלין שלנו לזרום ולרגש אותנו דרך גיבורים וסיפורי חיים.  

לאחרונה עלו למסכים שלושה סרטים נפלאים שמדברים על זוגיות.

מה שמדהים, הוא שהתפיסה שעומדת במרכזו של כל אחד המהסרטים היא מבט אחר לגמרי על אותו נושא.

וודי אלן עושה את זה, כהרגלו, בהומור שמרני והמון פילוסופיה, איימי שומר פרועה וסקסית ואילו בריאן וילסון, שעל סיפור חייו מבוסס התסריט של מיקי לרנר ואורן מוברמן, מביא את "אהבה וחסד" בנשימה אחת - נוסטלגית ומוסיקלית בו זמנית.

אם בכל זאת נבדוק מהו הגורם המקשר בין גבר לאישה בשלושת הסרטים הללו, נגלה שמדובר במסר חמקמק שעיקרו חוסר שליטה. כן, מסתבר שמשהו שגדול מאיתנו גורם לנו להתאהב ומעיף את השכל לכל הכיוונים.

להלן ההתרשמות שלי משלושה סרטים עם אהבה שיצאו לאחרונה לאקרנים:

איש ללא היגיון / וודי אלן

מתוך הסרט ''איש ללא היגיון''. צילום: יחצ

לאלן יש קצב והומור והיכולת שלו לתבל את סרטיו בהרבה מהם, מכניסה את הצופה לטלטלה רגשית. אני חושבת שהגאונות שבסרט היא האדרת האהבה מחד, ומאידך, באותה נשימה ממש, הבוז אליה.

הפרופורציה המתקבלת: הרבה הומור על החיים.

>> עוד באותו נושא: האם סרטו של וודי אלן "קסם לאור ירח'' עובר את מבחן מרלנה ביחסו לנשים?

"איש ללא הגיון" מספר את סיפורו של אייבי (חואקין פיניקס) פרופסור לפילוסופיה שמגיע ללמד באוניברסיטת ברליין ושם חייו משתנים, בניגוד לתוכניותיו ובאופן מקרי ואקראי לחלוטין.

מתוך התיאוריות הפילוסופיות שלו, כמו זו שבעולם האמת אין מצב לשקר, הוא חי את חייו האישיים בהזנחה מוחלטת. התיאוריות "נוסעות על ריק". הוא מרוקן, עייף, אימפוטנט וחסר טעם לחיים.

אלן טוען, דרך דמותו של אייבי, שהפילוסופיה היא אוננות מילולית ולא חדוות החיים עצמם. לכאורה החיים מתנהלים במרחק נגיעה מאייבי.

יש לו מאהבת, אישה בשלה שחושקת בו, ובמקביל מתפתח רומן רגשי בינו ובין סטודנטית חתיכית (אמה סטון) ("תמיד אהיה ידיד שלך ואפילו המשורר הפרטי שלך"- למות על אלן).

בתוך אלו נשזרת גם הפילוסופיה הספרותית של דוסטויבסקי וההגותית של קנט. הוא גורם לנו הצופים להרגיש ש"צוחקים" או "עובדים" עלינו, אבל למעשה אנחנו אלו ש"עובדים" על עצמנו. וזה גאוני להחריד. כי הכל כל כך דבילי ונכון, צפוי ומפתיע, בונה ומחריב.

נדמה כי המוטיב המרכזי של הסרט הוא "חרדה היא הסחרחורת של החופש". אלן הולך עם זה עד הסוף והופך את הפשע למוסרי, ואת לקיחת הסיכון לדרך מצוינת להחזיר את הצבע ללחיים.

אלן משתמש בקלישאות של האנושות על אהבה ומחדד אותן. ציטוט לדוגמא: "אהבתי את רוי אבל ככל שאייב השתדל שלא יקרה בינינו כלום, רציתי אותו יותר ויותר". אלן מראה לנו שהקלישאה עובדת. ולא רק עובדת, היא לבושתנו גם מנצחת.

כוכבים: 3.5.  מדד מרלנה: עובר

אסון מהלך – איימי שומר וג'אד אפאטו

מתוך הסרט ''אסון מהלך''. צילום: יחצ

״אסון מהלך״ היא קומדיה חדשה שכתבה איימי שומר וביים ג׳אד אפאטו.

הסרט נפתח בסצינה משעשעת למדיי, בה הגיבורה שלנו בת 9 ואחותה בת 7 ואביהן מנסה להסביר להן מדוע הוא עוזב את אמא שלהן.

מדובר בעצם במעין סצינה מטרימה שמעניקה משמעות ולגיטימציה בהמשך הסרט לאורחות חייה הפרועים למדי של הגיבורה: ״הייתן רוצות כל החיים לשחק שוב ושוב עם אותה בובה״? שואל האב את בנותיו הקטנות ״ואם הייתי אומר לכן שמעכשיו אסור לכן לשחק עם שום בובה אחרת אלא רק עם בובה אחת, איך הייתן מרגישות?״

כמובן שהבנות מזדעזעות מעצם המחשבה, והאב מתרץ כמובן את הדוגמאות בכך שהוא חש כי "מונוגמיה אינה מציאותית ולכן אני נפרד מאמא שלכן". מכאן המצלמה תדלג את איימי (בגילומה של איימי שומר האדירה) כעבור 23 שנה, צעירה שמנמנה ויפה, עיתונאית במגזין פופולרי ורדוד.

שומר הולכת עם הליברליות והחופש המיני שלה עד הסוף ולכן, על אף היות הסרט קומדיה רומנטית ומשעשעת למדי, קיים בו רובד רב משקל של ״בחינה חברתית״, המנסה לבחון את המתירנות המינית לעומת המונוגמיה - ההתקבעות והנאמנות לבן זוג אחד.

כשאיימי מרשה לעצמה לנסות ולהתנסות בכל דבר ומערערת לכאורה על הסדרים המקובלים, היא לא מעלה על דעתה שיום אחד היא תתאהב באהרון קונרס (ביל היידר הנפלא).

הסרט מוכיח בדרכו הקלילה כי האהבה משבשבת את האידיאולוגיה והמרד וכי לסדר הישן יש משמעות וכוח.

הסיפור הוא למעשה מאוד אישי וקטן אבל זה גם הכוח שלו. הכוח של הסרט הוא בחופשיות בה הוא מטפל בחומרים האנושיים. היעדר המורכבות והפשטות יוצר קומדיה רומנטית ומשעשעת שמזמן לא נראתה על המסך.

כוכבים- 3.5. מדד מרלנה: עובר++

אהבה וחסד - ביל פולארד

מתוך הסרט ''אהבה וחסד''. צילום: יחצ

סרטו של הבמאי ביל פולאד מבוסס על סיפורו האמיתי של בריאן וילסון, המוזיקאי שהוביל בצעירותו את להקתו, הביץ' בויז, אל עבר הצלחה מטאורית.

 וילסון, שבצעירותו (בגילום פול דאנו) כתב את המוסיקה ללהקה תוך צריכת סמים מסיבית, מתנסה כאדם מבוגר (אותו מגלם ג'ון קיוזאק) ברעשים וקולות שמוציאים אותו מסדרי החיים הנורמטיביים. נוסיף לזה את ג'יני, האפוטרופוס החולני שמלעיט אותו בכדורים, והרי לכם אדם מבוגר שסובל מחוסר פרופורציה ביחסו למציאות ומפחד כמו ילד בן 5, לא מתראה עם משפחתו הקרובה וחי בצל הפחד והסיוטים.

בתוך כך הוא פוגש בוקר אחד במוכרת מכוניות בשם מלינדה, ומשהו לא ברור, אך אופייני לקסם הזה שנקרא "אהבה", מתרחש ביניהם.

מלינדה מוכנה ללמוד את בריאן האדם, להסתגל ואף להסתכן בקושי לקשר איתו ועל אף המניעות שבדרך לנסות לאהוב אותו, והאהבה שלה היא חוט של חסד ורחמים שמושך את בריאן מהעבר והדימיון אל עבר המציאות והחיים האמתיים בהווה.

"אהבה וחסד" היא ביוגרפיה קולנועית מרגשת, בעיקר הודות לפסקול ולעבודה המוזיקלית שנחשפת לפרטיה בתוככי הסרט.

 הסרט מקיים מפגש בין שנות ה-60 לשנות ה-80 בזהות המרחבית של אדם אחד ומוסיקאי גדול.

 התקווה ביחס לאהבה בולטת מאוד ב"אהבה וחסד", בעיקר בזכות שהמסר שלמרות גדלות האייקון וההצלחה, שני אנשים לא צריכים הרבה יותר מאהבה כדי לשרוד בחיים האמיתיים.

 כוכבים: 3. מדד מרלנה: עובר+




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה