''הקיץ של סנגיילה'': סוף-סוף סרט נשי אמיתי

מרלין וניג צפתה בסרט על סיפור אהבה בין שתי נשים צעירות וחזרה נפעמת מהיופי של הטבע ומההתאהבות המחודשת שעלתה בה כלפי הנשיות, גם זו שלה

13/08/2015
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

הקיץ של סנגיילה. צילום: יחצ

כדי לצפות בסרט הליטאי (זה קצת  מוזר, כחרדית, לכנות אותו כך, אבל הסרט, מה לעשות, ליטאי - להטב"י), העוסק בסיפור של אהבה קיצית בין שתי צעירות - סנגיילה ואוסטה, נפתחו למעני שמיי סינמטק תל אביב ומנהל פסטיבל הקולנוע הגאה, היוצר והמבקר יאיר הוכנר, דאג לי, המבקרת החרדית מירושלים, להקרנה פרטית.

אחרי "כחול הוא הצבע החם" סרטו המדובר של עבדלטיף קשיש שטלטל אותי לפני כשנתיים בייחוד בשל העובדה שאת סצנות הסקס, הנשיות לכאורה, ביים גבר, הגעתי ל "הקיץ של סנגיילה" (שאגב אסוציאציות שמיות, הוא ממש לא "הקיץ של אביה"), די מחוסנת.

אבל באולם הממוזג בין המושבים הריקים, תוך שאני מרשה למחשבות שלי לדהור, מצאתי סרט שהדיוק של הבימוי הנשי בו (הבמאית המשובחת היא אלנטה קאביטה, זוכת פרס הבימוי – פסטיבל סאנדס 2015), עונה על הציפייה ש"כחול" לא הצליח למלא.

סנגיילה הצעירה, הווינאית, בעלת המראה השדוף, הפשוט וה"נקי" (אייסטה דירציוטה) הכולל שיער חלק ולבוש בקו אחיד, מגיעה עם הוריה לנפוש בווילה המשפחתית. ביריד בו מודגמים פעלולי תעופה היא פוגשת באחת הדיילות הצעירות אוסטה (יוליה סטפונייטוט), העגלגלה, המתולתלת, התוססת והצבעונית.

אוסטה פונה בשובבות אל הנערה האדישה ומציעה לה את פתק מספר 17 (הן בנות 17) כמספר מזל בהגרלה שהפרס בה הוא טיסה בשמי התכלת. מנקודה זו ואילך, המפגש בין השתיים יתרומם אף הוא לניסיונות של מתבגרות, חשיפה ויצירת אינטימיות. על רקע אלו ייחשף גם סודה של סנגיילה.

הסרט, שמצולם באופן אסתטי, נאחז בטבע הממשי כדי לבטא את טבע ההתרחשות. אנו נעים בו כמו במותחן לעבר סודם הגדול של החיים, כוח המשיכה והרומנטיקה, על פני מנעד של אפסיות האדם נוכח המראות הפלאיים של מים, חוף ויערות עד - פנימיים וחיצוניים כאחד.

במרחבי הטבע ועוצמותיו, גם ה"מנופים" הופכים ליער. האורבניות התודעתית של הגיבורה מתרחשת בשדה מנופים, המבטאים את הפחד מהיקום.

כשהיחסים בין סנגיילה לאוסטה נחתכים מידידות לתשוקה פראית, משהו בתום מופר בהדרגה. אבל אוסטה מאפשרת לסנגיילה לעבור תהליך של דישון פנימי, להעביר הילוך ולהאמין בחיים.

>> לצפיה בטריילר של ''הקיץ של סנגיילה''

עוד באותו נושא: מה זה ביקורת קולנוע פמיניסטית?

עוד באותו נושא: קבלו את טבלת המבקרות הראשונה בישראל

היופי של הסרט הוא בהצלחה שלו לגעת באהבה בין שתי נשים תחת אור דקיק של קסם. בטבעיות. הסרט חף מדביקות או רגשניות יתר. הוא בוחן מערכת יחסים של מתבגרות שעוברות תהליך של גילוי שיכריע את חייהן.

סודה של סנגיילה הוא הפחד הגדול שלה, הוא הוורטיגו מהחיים והמפגש עם אוסטה מאפשר לה למעשה בהדרגה להפוך את הפחד לכוח, לתעופה ולתנופה.

גם ברגעים בהם דמותה של סנגיילה הופכת למחרבת ומתישה, לא ברורה ושוב מתישה, אנחנו כצופים לא מפסיקים את פעולת ההתפעמות מכוחה הפלאי של האהבה. הדיאלוג בין השתיים עומד במבחן הטקסט והמילים נבררות היטב. כך למשל, גילוי הלב הגדול מצד סנגיילה ואוסטה אינו בא לידי ביטוי באמרות שחוקות כגון: "אני אוהבת אותך" אלא אם כבר, אימרת השיא בסרט היא "תודה על מי שאת". הסרט מלמד דבר פשוט- כמה האהבה נותנת לך ומפתחת אותך כאדם ומעבר לזה, הסרט מאפשר הבנה קטנה על נעורים ונשיות וקיים בו בפרוש מיימד של קסם.

גם החיבור הארוטי בין שתי הנשים הוא אסתטי כמעט כמו הטבע. לא אלים, לא פולשני ונעדר נקודת השיפוט הגברית שפעמים רבות מאיימת על נשים חסרות ביטחון עצמי או על נשים שאינן עונות במשקלן על המודלים המערביים.

ועם זאת, קשה לי לחשוב על גברים חרמנים צופים בסרט הזה ואולי מנצלים לרעה את כל היופי הגלום בו ולכן קיימת בי תקווה קטנה, שגברים שיצפו בו יניחו לרגע את משקל גבריותם בצד. אין לי ספק אגב, שהם ייהנו יותר.

לסיכום, כחרדית, מצאתי בסרט המון שאלות על החיים, על גבולות ועל חלומות ונזכרתי על הדרך כמה הקולנוע הוא רב ממדי בפילוסופיה התודעתית שלו, ועד כמה הוא עשוי להיות אמצעי מגשר ומעצים.

כאישה, בגלל הדמות של אוסטה שניצבת לצד הדמות הקוטבית של סנגיילה, הבנתי עד כמה יופי נשי הוא מגוון, וכמה מראה עגלגל הוא לא פחות יפה ואסתטי ממראה שדוף.

מוזר שדווקא סרט על סיפור אהבה בין נשים העלה בי כאלו תובנות ואהבה עצמית ואולי, בעצם, זה לא מוזר כלל, כי רק גברים זרים שנכנסים לחלל שלנו למעשה מנסים לעצב אותנו מחדש על פי אמות הפנטזיה שלהם וחוטאים לאמת הנשית שלנו.

אחרי כל כך הרבה סרטי אהבה בין נשים לגברים ואחרי סרט אהבה בין נשים שביים גבר, מגיע הסרט הזה שמעניק "מחסה" אמיתי מפשעי הקיץ ומביא לתיקון יסודי במונח בגרות נשית.

זה סרט שעושה משהו טוב, רק שלדאבוני ברור לי שסטרייטיות ועוד סטרייטיות חרדיות, כנראה לא יעוטו לצפות בו (בלשון המעטה) וההפסד אגב, יהיה שלהן.

כוכבים: 4

מבחן מרלנה: עובר ++

***

''הקיץ של סנגיילה'' מוקרן בסינמטק תל אביב בכל יום עד ה-19.8

למועדי הקרנה ורכישת כרטיסים

88 דקות, ליטאית עם כתוביות לעברית ואנגלית

ליטא, 2015

בימוי: אלנטה קאביטה

שחקנים: אייסטה דירציוטה, יוליה סטפונייטוט




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה