אמילי עמרוסי: העיתונאי חיים לוינסון תקף אותי מינית

פוסט שכתבה הסופרת והעיתונאית אמילי עמרוסי, ובו היא מתארת כיצד היא מסבירה לבנה בן ה-9 על יחסי מין, סולף ונוצל על ידי העיתונאי חיים לוינסון למטרת שיימינג מביש ומאז הרשת סוערת. הסיפור המלא לפניכם

13/08/2015
אמילי עמרוסי קבלו עדכונים מאמילי
  • RSS

אמילי עמרוסי. צילום מתוך יוטיוב

לא קל לפרסם את זה. אני עושה את זה מתוך הצדעה לכל הנשים האמיצות שסללו את הדרך - לינור אברג'ל ואורלי אינס ואלפי הגיבורות - וכדי להגיד לנשים אחרות שאפשר להתלונן, לעמוד על כבודך ולא לשתוק.
לפני יומיים עברתי תקיפה מינית. היא היתה כואבת, משפילה, ביזתה אותי כאדם, והכי חמור - היתה פומבית. היו אלפים שעמדו וראו אותי בעירומי, מושפלת כחפץ, כמאה מהם גם מחאו כפיים בלוחצם על כפתור הלייק. התקיפה פגעה בכבודו של האיש שלי ובכבודם של ילדיי. היא חיללה את קדושת הנישואין שלי, את האהבה ביני לבין אייל, במעשה שאין עליו מחילה.
התוקף הוא עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון.
לא חשבתי לכתוב כאן כלום אבל ראיתי שכתבו שאני אשמה, שאני "התחלתי" (כי פרסמתי בעצמי פוסט בנושא הדרכה מינית לילדים, פוסט שהיה עדין ורגיש, והציב משהו מאוד חשוב על השולחן הדתי: לשבור את הטאבו בנושא ולקחת אחריות על חינוך ילדינו). זה בדיוק מה שעוברים המוני הנפגעים והנפגעות מינית: מספרים להם שהם אשמים, שהם התחילו.
בעוד שעה קלה אגיש תלונה במשטרת ישראל על הטרדה מינית.
אני מצרפת פה את צילומי המסך של הדבר המגעיל הזה, בבקשת סליחה ומחילה מהקוראים. זהו חומר קשה שמערכת האכיפה הישראלית תחליט אם הוא הטרדה מינית.
אני זוכה לתמיכה גדולה, גם ממחוזות הרחוקים מעולמי, ומגלה שנשים הן כוח גדול.
~
בסוף השבוע שעבר אמר המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ על מגישת רשת פוקס מייגן קלי ש"הדם יוצא מהלא-משנה-איפה שלה". זו אמירה חמורה שהדהדה זעם ומחאה בין כל קירות הגלובוס.
אני רוצה לקוות שגם הדברים המיזוגניים והסקסיסטיים של עיתונאי "הארץ" כלפיי יזכו למחאה. הוא אמנם לא מועמד לנשיאות, ואני לא מגישה בפוקס, אבל האדם הזה - שמקבל משכורת מבית שוקן, העיתון שניסה למכור לנו חדשות יחד עם איבר מין מדבר - לא נתפס בפליטת פה כמו טראמפ, אלא ישב וניסח פוסט ארוך, תיקן ומחק, גם ערך אחרי שהיה באוויר, הוסיף ותיבל. הפוסט היה באוויר כמה שעות טובות.
מה קרה שם? אין לי מושג. באותו יום שבו הותקפתי באופן מטלטל כלל עמוד הפייסבוק שלי פוסט ובו הצדעה לתורמי כליה, תמונה מהלווית החייל הבודד קובי בורנשטיין והצדעה לעם ישראל ביופיו, פוסט על הדו-קיום שמתקיים מעל השקשוקה בבית אריה בין מתנחלים לפלשתינים, פוסט על הולדת בת להוריה השכולים של התינוקת חיה זיסל בראון, ודיווח על ניתוקם ממים של שני יישובים בדרום הארץ. כמו הישראלים, עסקתי בשלום. כמו האויבים שלנו, מישהו החליט לפתוח מולי מלחמה.

הסטטוס של חיים לוינסון על אמילי עמרוסי. צילום מתוך פייסבוק

העיתונאי הזה, שנפלט מהחברה החרדית וממסגרות החינוך, החליט כבר מזמן שאני שק החבטות שלו. למה? שוב, אין לי מושג. הוא צלב עיתונאיות נוספות בעבר, וידוע בהתנהלותו הבוטה כלפי נשים. כבר כמה שנים שהוא יורד לחיי. מעולם לא פגשתי אותו. לא כתבתי עליו אות או מילה. אין לי שום עניין בבדיחות הנמוכות שלו. זה בדרך כלל לא מזיז לי. הוא מטפח איזו תזה, לפיה אסור לקרוא את מה שאני כותבת כי זה חומר ירוד (סבבה) שאני רודפת פרסום (מביך להגן על שמי ככה, אבל נו: סירבתי למחוברים, האח הגדול, ארבע אמהות, המירוץ למיליון וכל תוכנית ריאליטי), ושכל מעשיי הם כדי לקושש לייקים (זה לא מה שכולנו עושים בפייסבוק?).
לא עניתי כשכתב בעבר את הטענה המזעזעת והמכאיבה שניצלתי את משפחות הנערים החטופים כדי להתפרסם (?!), לא כשחדר לפרטיותי והעתיק לפייסבוק צילומים מתוך תכתובות פרטיות שניהלתי עם קולגות, ולא בהתעללויות פייסבוק אחרות ומטרידות. אבל אם מפשיטים אותי לעיני כל בפייסבוק ופוגעים בשמי הטוב ובמשפחתי, פוגעים בהיותי רעיה ואמא, אני לא אשתוק.
(אביב הורוביץ ב'מאקו' מתכוון לדווח על הריב בין עמרוסי ללוינסון, ואני לא רבתי עם אף אחד).
~
מה שאני עושה כאן הוא תכל'ס די מביך. למה אני מגנה על עצמי בעצמי ולא מחכה לאבירים אחרים? כי הם עוד לא באו. הכבוד שלי מוטל בפינה, מרוט וכאוב, אז אני אקום להגן עליו. וזה מאבק של כולנו. לא יכולה לדמיין אישה כלשהי שהיתה כותבת דבר כזה על גבר כלשהו.
הפוסט, שנמצא כאן בצילומים, נמחק אחרי לחץ ציבורי ומשפטי. מתוך אותו לחץ פורסמה גם התנצלות חצי צינית-לעגנית. מתוך אלפי הדרכים האפשריות, לא קיבלתי ממנו שום התנצלות ישירה או משהו אחר שיכפר על הזוועה שאני עוברת. אם מישהו חושב שאני רק מעצימה אותו בפוסט הזה (מאכילה את הטרול) הוא כנראה לא מבין מה משמעות החוויה שעברתי, כאישה דתייה, כעיתונאית, כאדם.
לוינסון בחר להציג את הקיא הזה כאילו מדובר במשהו שאני כתבתי. אם יש אדם אחד בעולם שחשב לרגע שאכן כתבתי את הרפש הזה, זו פגיעה חמורה בשמי הטוב והוצאת דיבה, שכן בשום מקום לא נכתב שמדובר בסאטירה, אבל נעזוב את הצד המשפטי. הצד הציבורי מהותי. תומכיו המעטים - *כולל עיתונאים סרוגי כיפה* - חייבים להבהיר שלא מדברים כך על נשים. שהוא חצה גבול. שהם לא היו מסכימים שמישהו יכתוב דבר כזה על נשותיהם או בנותיהם. אני מקווה שאנחנו נמצאים בתקופה שבה תוקפים שכאלה לא יוצאים מזה בגיחוך.
1. הסיבה שהאיש נקרא על ידי אלפי עוקביו וחבריו בפייסבוק היא העבודה שלו כעיתונאי. נשים שרואות את עצמן כפגועות מהפרסום הפומבי המחפיץ הזה מוזמנות לפנות לעמוס שוקן בשאלה כיצד הוא מעסיק עיתונאי כזה.
2. מטרידים מינית? לא אצלנו. באופן מוזר, האיש מגיש מדי פעם תוכניות ברדיו גלי ישראל. אני מצפה מהנהלת הרדיו להתנער ממנו ולהודיע לו שלא יישב שם ליד המיקרופון עד שיתקן.
3. מי שמשתמש בכלי הטוב של הפייסבוק לפורנוגרפיה, שיימינג או זילות מקצוע העיתונות - לא ראוי להיות חבר שלי בפייסבוק. מוזמנים ומוזמנות לחסום אותו בפייסבוק.
4. במשך כל שנותיי, אם אני מוזמנת לשבת בפאנל (טלוויזיוני או אחר) עם עבריין מין או מטרידן מינית אני אומרת: בשום אופן לא. אין לי בעיה לשבת עם גדעון לוי או כל אחד אחר שקורא לפנות אותי מביתי, אבל לא אשב עם מי שמבזה נשים. לא להזמין את המטרידן לפאנלים, דיונים בטלוויזיה וכדומה, כל עוד לא חזר בו מהפגיעה וביזוי נשים. אם רואים שהוא מככב איפשהו - לדרוש את כבודנו. אסור לתת יד לשוביניזם ומיזוגניה.
~
והתקיפה הזאת מגיעה דווקא אחרי שכתבתי משהו - לא בלי היסוסים - שמעצים נשים ומלמד את הבנים שלנו להתייחס אליהן בכבוד וברגישות. ואז מגיע מישהו והופך את המסר שלי ב-180 מעלות. שוב מחזיר את האישה להיות חפץ.
למי שמעוניין, זה הפוסט המקורי [שזכה באופן מוזר לתגובות האלה: חילונים - גיל תשע זה מאוחררר. גברים דתיים - גיל תשע זה מוקדםםםם. נשים דתיות - מדהים, מרגש, נחוץ, בדיוק במקום, כל הכבוד על האומץ. תעשו אתם את המסקנות]

~
ובסוף, אחרי שאהיה עם תלונה ביד וארגיש הרבה יותר טוב, עדיין אתהלך מוטרדת מהמחשבה שלאיש הזה יש בת קטנה.

.

מתוך עמוד הפייסבוק של אמילי עמרוסי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה