האם קסטרו חייבת לנו משהו?

הרשת סוערת בעקבות דברים של מנכ''לית קסטרו, שפגעו בנשים מעל מידה 42. אבל אולי במקום לקרוא לחרם עליה, עדיף להעצים ולתת חשיפה לחברות אופנה שכן מייצרות בגדים טובים במגוון מידות רחב יותר?

04/08/2015
גלי דודזון סגל קבלו עדכונים מגלי דודזון סגל
  • RSS

אתי רוטר מנכל משותף של קסטרו ומבעלי החברה צילום גורן ליובנוציץ .jpg

מזה יומיים הרשת סוערת בעקבות פוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק "אין לי מה ללבוש - מלכוד 42".

מנהלות הקבוצה נפגשו עם אתי רוטר - הבעלים ומנכ"לית הרשת, בכדי להציג לה את פעילות הקבוצה ולשכנע אותה בנחיצותם של בגדים מעל מידה 42 ברשתות האופנה.

הפגישה, כפי הנראה, לא התנהלה כמתוכנן, והשתיים פרסמו את דבריה בקבוצה, בפוסט שבמהרה הפך ויראלי וזכה לאין סוף תגובות הקוראות לחרם על קסטרו, כאן ועכשיו.

"אל תגידי לי איך לשווק את קסטרו, השמלה הזו לא יפה מעל מידה 44, זה לא הטעם של קסטרו, האוברול הזה לא יהיה יפה במידה 46, מכנסונים זה לא יפה מעל מידה 42, אני לא יכולה לענות לכולם על הצרכים, אולי את לא מבינה קסטרו, אין לנו מידות כי המחסנים מאד קטנים, אתן בטוחות שאתן קונות במחלקה הרגילה של אייץ' אנד אם?. כל המשפטים האלה לא נאמרו על ידי מוכרת בחנות בגדים, אלא מלא אחרת ממנכ"לית ובעלת קסטרו אתי רוטר, בפגישתנו איתה אתמול".

"מילת המפתח בפגישה הבלתי נשכחת הזו הייתה אטימות. היא דחתה כל דבר שהצגנו בפניה, המנכ"לית של קסטרו. אנחנו דיברנו, והמילים לא נכנסו. הראינו לקהל המכובד שהתכנס בפגישה הזו מצגת שצמצמה לנקודות מרכזיות את מהות המאבק של הדף, והרעיונות לא חדרו. לא נכנסו אפילו לאוזן הראשונה, כי היא נאטמה בפניהם. אי אפשר להמעיט מכוח האמירה המסוכנת שלנשים מעל מידה 44 אין מקום בקסטרו". 

את הסטטוס המלא תוכלו לקרוא כאן

אתי רוטר מצידה פנתה למגיבות וכתבה "חברות יקרות, אני אוהבת את כל הלקוחות של קסטרו ואת לקוחות הנשים בפרט. למען הסדר הטוב, פריטי הקולקציה של קסטרו מגיעים ברובם עד מידה 44 ובחלק מהמקרים עד מידה 46. עליי לציין ולהדגיש כי פגישה זו נעשתה ביוזמתנו בעקבות פנייתכן במטרה להקשיב לכן, להכיר אתכן ולהבין את הצרכים והרצונות שלכן. שמחתי לפגוש את מאיה ונועה אתמול מתוך כוונה להקשיב, לכן חבל לי שפגישה זו מוצגת כאטימות ונותנת במה לניגוח קסטרו ועובדיה. אנו מכבדים, מוקירים ומודים לכל לקוחותינו תהיה מידתן אשר תהיה. כפי שציינתי בפגישתנו אנו נשמח להיפגש עמכן בחנות של קסטרו להמשך ההיכרות ובחינת הנושא. אני מאחלת לכולן קיץ אופנתי ושבת שלום, אתי".

ההתנהלות הזו מובילה למספר שאלות בנוגע למחויבות של חברות מסחריות בכל הנוגע לסוגיות חברתיות. האם מותגים, בוודאי הגדולים שבהם, צריכים לפעול על פי קודים של תקינות פוליטית? ובהנחה שכן, איפה עובר הגבול בין האחריות החברתית שלהם לבין החלטות עסקיות?

אין ספק, כרשת אופנה גדולה ומובילה בארץ, קסטרו מהווה גורם משפיע על הנשים בחברה שלנו. גם היא לוקחת חלק במשחק של עולם האופנה שמציג לנו לא אחת דימויים שלרובנו אינם בני השגה. הרי גם אם נתאמץ מאוד ונלבש את אותם הבגדים, מה הסיכוי שנראה כמו גל גדות? התשובה ברורה.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקסטרו היא חברה מסחרית וזכותה המלאה לבחור למי לפנות ואילו דימויים לשדר. אני מניחה שנושא המידות נדון בחברה לא אחת וההחלטה ליצר עד מידה 44, אינה שרירותית, זו החלטה עסקית, בין אם נסכים איתה ובין אם לא. זכותנו מן הצד השני, להחליט אם מתאים לנו לקנות שם או לא.

הרי תלונות דומות ניתן להפנות לחברות ומותגים רבים במעגל שלא יכול להסתיים, בואו נתחיל מהנחה שקסטרו או מותג מקביל ישתכנעו להגדיל את טווח המידות עד 46, מה עם כל אלו שעברו אותה, להן לא מגיע? ואלו שמתחילים ממידה 40, למה אצלם אי אפשר למצוא בגדים במידה 36? ומה לגבי נשים שמידת הנעליים שלהן היא 42 ולא מוצאות נעליים יפות, אם בכלל, ברוב החנויות? ומותגי בגדי ילדים שהחליטו במודע למכור רק בגדי בנות, למה הם מפלים את הבנים? ומייקל קורס, למה התיקים שלו עולים אלפי שקלים? אולי נבקש מהמותג שייצר תיק ב-200  שקל כדי שגם אנחנו נוכל לקנות?

אלו מן הסתם דוגמאות על קצה המזלג, אני משוכנעת שיש עוד רבות מהן, המטרה היא להבהיר שאי אפשר להוציא את כולם מרוצים ועסק כלכלי בוחר את קהל היעד המתאים לו. אנחנו יכולים לאיים בחרם (שמניסיון העבר נשכח אחרי מספר ימים) או, לבחור בדרך נעימה ויעילה יותר - מתן חשיפה למותגים ומעצבים שנותנים פתרונות לטווח מידות רחב. כחברה אנחנו נוטים לתת הרבה יותר מקום לשלילי ושוכחים להעצים את החיובי. הגיע הזמן לשנות את הדרך. עכשיו יותר מתמיד.

זה לא אומר שקבוצת מלכוד 42 לא עושה עבודה חשובה, נהפוך הוא, כל קבוצה שקמה על מנת לקדם את נושא הפלאס סייז, שינוי תפיסת היופי המקובלת ויצירת דימוי גוף חיובי לכל אישה באשר היא, מבורכת ואנחנו בסלונה נותנים לנושאים האלו במה רחבה ושמחים לדווח על כל פעילות, קמפיין והתארגנות. עם זאת, במקרה דנן, נראה כי ההתלהמות חצתה גבולות ושמה את קסטרו ובעליה כמטרה בפני עצמה.

ייאמר לזכותה של אתי רוטר שהסכימה להיפגש עם נציגות הקבוצה, זה לא ברור מאליו ואני מניחה שהן ביקשו פגישות כאלה עם נציגי רשתות נוספות ולא זכו לתגובה, מן הראוי היה לציין זאת בסטטוס המפורט. שנית, וגם זאת לזכותה של רוטר, היא אמרה את האמת שלה, מצרך נדיר בשוק האופנה שמוכר אשליות. אפשר לא לאהוב אותה, אפשר לכעוס ואפשר לחשוב שהיא טועה, אבל לפחות היא לא יצאה בהצהרות שווא ולא הבטיחה דברים שאינה מתכוונת לקיים.

אל לנו גם לשכוח, שכל הידוע לנו על השיחה הוא תוצר של דיווח של צד אחד בלבד. אף אחת מאיתנו המבקרות, לא נכחה בחדר במהלך השיחה ולא שמעה את כולה, איננו יודעות באיזה טון נאמרו הדברים (משני הצדדים) ומה הוביל את אתי לומר את המשפטים בהם השתמשה. מגוון אירועים מהתקופה האחרונה כבר היו צריכים ללמד אותנו להיזהר מנקיטת עמדה על פי דיווח חד צדדי. עוד לא למדנו כלום?

נושא הפלאס סייז נמצא היום במקום הטוב ביותר שידע בשנים האחרונות וגם אם הדרך עוד ארוכה אין ספק כי שינויים מבורכים מתחילים להיראות בין אם בתקשורת ובין אם בעולם האופנה עצמו שמגיב לשינויים. השינוי צריך להגיע מלמטה, בדיוק כמו שקורה היום בזכות בלוגריות פלאס סייז מעולות שמקדמות את הנושא, נשים כמו גאלה רחמילביץ, ריי שגב, אנה לוקצקי ואחרות וקבוצות פייסבוק דוגמת מילכוד 42. העסקים בתחום לא אמורים להיות מובילי השינוי, הם יגיבו אליו, אם ירצו, כשיבינו שכבר לא מדובר בקמצוץ אלא בסטנדרט מקובל.

***

הצטרפו לסלונה אופנה בפייסבוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה