רוקדת, נושמת, חוגגת

אחרי שכבשה את הרשת עם התמונות שלה בבגד ים, אנה לוקצקי מראה ש-90 קילו לא מונעים ממנה גם לרקוד. הגבירו את הרמקולים והיכנסו לקצב

22/07/2015
אנה לוקצקי קבלו עדכונים מאנה
  • RSS

כשאני רוקדת- אני נושמת, אני חוגגת, אני מאמינה שהכל אפשרי ובקלות!

בגיל 19 נפגעתי פגיעת ראש קשה בתאונת דרכים וכשפתחתי את עיניי, כשאני מאושפזת ברמב"ם, שאלתי את אחד הרופאים שטיפל בי האם אוכל לחזור לרקוד כשאשתקם (כשלפני זה רקדתי כ-12 שנים)?

"לא", הוא אמר לי, "אני חושב שלא"

שנה וחצי אחרי זה חזרתי לרקוד! כי כשאני רוקדת- אני נושמת וחוגגת ומאמינה שהכל אפשרי... אז איך יכול להיות שלא אחזור לרקוד?

כשהייתי ילדה ורקדתי, באופן אוטומטי שמו איתי בשורה מאחורה. המורה חשבה שאני לא רזה מספיק... מוזר, כי אני ממש לא חשבתי ככה. שמעתי שהיא אומרת לנגנית הפסנתר שהיתה מנגנת לנו בשיעור, שעם המשקל הזה לא אוכל לעמוד מקדימה...

"לא אוכל?" חשבתי לעצמי, "מה זאת אומרת? אם אני כבר רוקדת ואם אני נושמת וחוגגת- אז לא חבל שאעמוד מאחורה? אני רוצה שיראו אותי ואני אראה את הקהל"

אז עבדתי קשה והתאמנתי בבית ונהייתי יותר טובה מהבנות האחרות בקבוצה באופן משמעותי. לאותה המורה לא היתה ברירה והיא שמה אותי בשורה הראשונה מקדימה.. כמעט באמצע..

נו, מילא! העיקר שאני רואה את הקהל והקהל רואה אותי.

כשהתחלתי להתלבט האם לפתוח חנות קונספט בשנקין, אנשים סביבי אמרו לי שהשתגעתי.:

מה בשנקין? למה? הרחוב מת! מה תעשי שם?

מה זאת אומרת מת? אבל אני אוהבת אותו? לא יכול להיות שלא אצליח להביא אנשים לרחוב ולהחיות אותו אפילו קצת.

כשחשבתי להצטלם עם בגדי ים, אף אחד לא אמר לי כלום... היתה מן מבוכה באויר.... ראיתי שהם חושבים שאני מופרעת.... החיוך שלהם אמר: איזו פאדיחה, לא נורא, מקסימום לא תעלי את התמונות... רגע, זה גם עם ביקיני?

אז אני רוקדת וחוגגת ומאמינה שהכל אפשרי.. וגם לפעמים נושמת!

אני יודעת שיש עוד לא מעט אתגרים בדרכי ושיהיו עוד הרבה דלתות שאפתח אחרי שיסגרו אותן בפני..

אבל אני לעולם, אבל לעולם לא אוותר על הדרך שלי, על האמונה שלי בטוב ועל הרגישות שלי כלפי העולם... וגם על ההומור כמובן...

[youtube oscSp1wZU5Y nolink]

לעמוד הפייסבוק של אנה

צילום: אור קפלן, שיער ואיפור: ליאט בן שמשון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך