חזון חדש

כדי לעשות שינוי צריך החלטה. כדי לבצע החלטה צריך כח רצון. שריר כח הרצון רדום בחברה שרוב אנשיה מכורים לסיגריות, אוכל, סמים, שופינג, מין, טלוויזיה, ואלכוהול

13/01/2011
שי אביבי ומיכל ליבדינסקי קבלו עדכונים משי אביבי
  • RSS
» שי אביבי ומיכל ליבדינסקי. צילום: טל אטרקצי

תחילת שנה, גם אם היא אזרחית, היא הזדמנות טובה לבדוק לאן אני מנווטת את כלי השיט המשוכלל המכונה ‘אני’  מדגם ‘מיכל ליבדינסקי’. השנה יש עניין מרכזי שמעסיק אותי: לנקות את הזיהום.

מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות מה לעשותמהלעשותמהלעשות?

א. הצורך בשינוי

הולך ונהיה דחוף. אחרי שכמעט גמרנו להרעיל את כל הסביבה כולל מקורות המים, אנו מסתובבים מדושני אספרסו על אדמה מורעלת, נושמים אוויר רעיל, אוכלים מזון מורעל, לובשים בגדים רעילים, בולעים תרופות מרעילות, מחוברים באינפוזיה לחדשות שמטפטפות לנו כל יום, בצד דברים הכרחיים, רעל לנפש, וכדי להירגע מהכל מעשנים סיגריה. האמת הולכת וזורחת ונהיית ברורה ובהירה וחשוכה מיום ליום: אנחנו מכחידים את עצמנו.

מה לעשות מה לעשות מה לעשות מה לעשות. משהו אקסטרה. קטן, גדול, בינוני, ושיהיה לארג’.

כדי לעשות שינוי צריך החלטה. כדי לבצע החלטה צריך כח רצון. שריר כח הרצון רדום בחברה שרוב אנשיה מכורים לסיגריות, אוכל, סמים, שופינג, מין, טלוויזיה, ואלכוהול. כשמסתכלים על התמונה הגדולה חוטפים דיכאון וייאוש.

מה לעשות מה לעשות מה לעשות מה לעשות. משהו. קטן יביא בינוני יביא גדול. עוד אנשים יראו. עוד אנשים יקבלו אומץ, וכוח ובהירות שהרע ניתן לויכוח, להתנגדות, לשינוי.

כשמסתכלים על התמונה הקטנה: המכונה המשוכללת המכונה ‘אני’ מדגם ‘מיכל ליבדינסקי’ אפשר לנשום לרווחה. המהפכה מתחילה בתוכי.

Be the change you want to see in the world

אמר מהטמה גנדי. כמה טוב שיש מי שפיזר את המפתחות האלה, שעושים קצת סדר בתוהו. לא צריכה לשכנע את ההמונים, לא צריכה לקלל את הממשלה, לא צריכה להישאב לאדישות פאסיבית.  בסך הכל צריכה להשתלט על עצמי, על כח הרצון שלי, להוציא לפועל את ההחלטות שנראות לי נכונות.

מה לעשות מה לעשות מה לעשות מה לעשות. משהו. זאת כבר התחלה טובה.

ב. החלטות לשנה אזרחית חדשה

להפסיק לזהם את עצמי ואת הסביבה. איפה שאני יכולה. להפסיק לשתף פעולה עם גורמים מזהמים. איפה שאני יכולה. לשים לב למה שאני מכניסה לגוף שלי, מזון ותרופות כאחד. לשים לב למחשבות שנכנסות לתוכי. לטהר גם אותן.

להשאיר כלמקום שהגעתי אליו קצת יותר נקי ממה שקיבלתי אותו, להרים אפילו פיסת נייר או בדל פלסטיק ולדעת שכבר יותר נקי. נקי מושך נקי.

לקנות כל מה שאני יכולה מתוצרת הארץ. יש כאן כמעט הכל: שמן זית טוב, יינות משובחים, גבינות מפוארות, פירות וירקות בלי עין הרע, ונכון שהפינק ליידי התפוחית האמריקאית קורצת ומפתה, אבל גם ליונתן שלנו אין במה להתבייש. כשאני קונה תוצרת הארץ אני לא משתפת פעולה עם מטוסי הייבוא, שמייבאים תוצרת שיש, ועל הדרך מזהמים לנו את השמיים.

להסתובב עם מיכל ריסוס באוטו. ליד כל גרפיטי שנאה, לכתוב משפט אהבה.

להפסיק לאכול בשר. כל פעם אני עושה וריאציות אחרות כדי להתמודד עם זה שמצד אחד זורם בגופי דם דרום אמריקאי ועימו התשוקה לבשר, ומצד שני אני מאוד אוהבת חיות. בגרסת ההופעה החיה שלהן. קשה לי לראות את העוול וחוסר הכבוד שנעשה להן בגידולן ובמותן. בהתחלה הודיתי לחיה אותה אני אוכלת, אחר כך הפחתתי, אחר כך הגבלתי לפעם בחודש, אחר כך הלכתי על קונספט חדש: צמחונית לא מפגרת, שאומר שאם אני באירוע הכולל בשר משובח, יש לי את הזכות לבחור לאכול. חברה ששמעה על זה אמרה שאני מפגרת לא צמחונית. יש בזה משהו, אז החלטתי להפסיק לגמרי.

לא לאכול בשר חצי שנה. יהיה לי יותר קל להסתכל לחיות בעיניים ועל עצמי בראי. זאת דרך מיידית להשפיע.

להפסיק לקנות דבש. אינדיאנית שביקרה פה בארץ סיפרה שפעם היו משתמשים בדבש כתרופה. כפית במקרה הצורך. היום מורחים אותו בבזבזנות על לחם. כדי לספק את כמויות הדבש שיש בסופרים, משקים דבורים במי סוכר והן נהיות חולות סכרת. יש כל כך הרבה ממתיקים מין הצומח, החל מסילאן, דרך מייפל, מולסה, וסירופ אגבה. לפחות את הגניבה מהדבורים מרגיש לי שאפשר לעצור.

לכעוס פחות, לעשן פחות. לחייך יותר. אם יש לי מה להגיד למישהו, לומר בחיבה הכי גדולה שאני יכול לגייס. ואני יכול.

לקנות פחות. פחות אוכל שנערם בבית. פחות בגדים בארון. פחות רהיטים בסלון. לנסות להסתדר עם מה שיש יותר זמן. זה לא קל.  לפלא הוא בעיני איך כל פעם שאני קונה משהו אני מרגישה יותר טוב, שלא לומר נפלא. עד שמגיע חשבון סוף החודש כמובן. שופינג טוב יכול להיות מוצלח לעיתים מכל סשן פסיכולוגי, ואפקטיבי מכל משכך כאבים. ובכל זאת, השנה אני אקנה פחות.

לנקוט עמדה. להחליט לעשות פעולה. לרצות להשמיע קול. איך? מה? ההזדמנות תגיע. או שאתה תיצור אותה.

לעשות יותר. לא רק לדבר ולהתלונן אלא לפעול. לצאת מהבית, ללכת להפגנות על המטרות שראויות בעיני. להתאמץ.

לחזק את שריר הרצון. כן הי רצון.

להיות מודעת למחשבות המתרוצצות בתוכי. אם אני רוצה לנקות את מה שמזוהם, אני צריכה לנקות גם אותן. להיפרד מכמה שיותר מחשבות שליליות: קנאה, פחד, שיפוטיות, מרירות, רגשי אשמה שמיותרים לי ולא מועילים לאף אחד. לעקור אותן מהשורש כשהן צצות, לנקות את הבפנים.

ג. מעבר מתודעת ראש לתודעת לב

הולך ונהיה דחוף. הראש שלי עובד חזק. פקידים בירוקרטיים רבים יושבים במוח שלי ומתפרנסים היטב. הם מעבירים בקשות (נון סטופ), מזהירים מסכנות (כל הזמן), שופטים אחרים (ללא הרף), מבקרים את עצמי (24/7) שומרים על יחסי חוץ מצוינים עם האגו (תמיד). חרוצים, עושים עבודה טובה, באמת. בתור מפקדת המכונה הנפלאה המכונה ‘אני’ מדגם ‘מיכל ליבדינסקי’, קיבלתי החלטה חדשה. והיא להתייעץ יותר עם הלב ופחות עם הראש.

העולם מחולק לשניים: אלה הרואים בו את מה שהוא: מקום בו טורפים ונטרפים, לוחמים זה בזה על מזון, קרקע, מים, אוויר, עושר, אושר. ואלה הרואים בו את מה שהוא יכול להיות: מקום בו יש מספיק לכולם מהכול, בו המלחמה היא האפשרות הפחות טובה משלל הדרכים שישנן, מקום בו מהלכים ומדברים וצוחקים ומתחלקים ומחבקים ומסכימים.

ללב אין פקידים. יש לו חופש, יש שמחה, יש נתינה, את הפחד מחליפה אהבה, יש נדיבות, יש רצון להתקרבות. למראית עין נראה שהלב חסר אחריות, לעומת הראש שהוא כבד-ראש. אבל חוסר האחריות האמיתי הוא להמשיך ולהשאיר רק לראש את ניהול העניינים.

העולם מחולק לשניים: החולמים הלוחמים, והלוחמים שהפסיקו לחלום.

הלב הוא החיבור לפעימת היקום. לרשת הזאת שעוברת בכל ומחברת הכל: את הקרובים והרחוקים, האויבים והידידים, הגברים והנשים, הקרחים, הפרוותיים, המקושקשים, השחורים והלבנים והאדומים והצהובים. הראש לא מבין את התמונה הגדולה, הוא מבין את עצמו ודואג לעצמו. דמיינו את ממשלת ישראל מחוברת לתודעת הלב שלה, יושבת לשיחות שלום עם ממשלת פלסטין שמחוברת לתודעת הלב שלה. בבת אחת הכל נהיה פשוט. אם אני רוצה להפסיק את הזיהום, הגיע הזמן להחליף את היועצים בתוכי.

העולם מחולק לשניים: אלה המפרידים, ואלה המאחדים. (אופס... הפרדתי).

2012 נושבת לפתחנו. אחרי שגדשו אותנו בהפחדות, הגיע תור האינפורמציה האופטימית: זה זמן לשינוי. יותר ויותר נשמעת המילה אחריות. השינוי באחריותי, באחריותנו.

העולם לא מחולק. הוא מחכה לנו שנראה אותו ואת שפע מתנותיו ונסכים סופסוף לקבלן. יש מספיק לכולם.

הזיהום משתקף בכל. בגוף, באדמה, בים, בחלונות הראווה, בתרבות התאווה, במסך הטלוויזיה, בפוליטיקה. הזיהום המשתקף בכל, משקף את הזיהום בתוכי. אפשר לנקות את הזיהום בעולם, אפשר גם לנקות את הזיהום מעצמי. זה כבר ישפיע על העולם. זה אחד הקסמים היפים ביקום שלנו. אנחנו גרגר אבק, אבל גרגר אבק שמשפיע.

BE THE CHANGE THE TIME IS NOW

מתוך הבלוג טיפול זוגי

תמונה שי אביבי ומיכל ליבדינסקי: טל אטרקצי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה