"אנחנו מתביישים" - מכתב הקצינים למאי פטאל

כולנו ראינו את הידיעה הזו, לפיה חג'בי מסרב להכיר במעשיו ולבקש סליחה מהמתלוננת, ושוב - במקום לצאת לרחוב לזעוק את זעקתה של פטאל ושל אלפי נפגעות ונפגעי עבירת אלימות מינית, צקצקנו ועברנו הלאה. ואז הגיע מכתב הקצינים

28/06/2015
שלי ניידיץ קבלו עדכונים משלי ניידיץ
  • RSS

מכתב הקצינים למאי פטאל

מכתב הקצינים שנשלח השבוע למאי פטאל מקציני צה"ל עזר: לירן חג'בי, שהורשע בהתנהגות בלתי הולמת כלפי מאי פטאל, חלקה על רקע מיני, יורד בדרגה.

לא קשה להבחין בהידרדרות המוסרית של החברה הישראלית, במיוחד בשנה האחרונה. השיח הציבורי המתלהם, חוסר הסובלנות, האלימות המילולית ברשת, ברחוב, האלימות הפיזית, ההקצנה בתרבות האונס, הקיטוב הפוליטי, העושק הכלכלי של האזרחים - איש הישר בעיניו ייעשה ולכל היותר יזכה לצקצוקי לשון וללייק בפייסבוק.

אנחנו מצקצקים כי אנחנו מותשים. מישהו שם למעלה (רמז: שיער סגול) הכריז מלחמה בכל החזיתות והוא מנסה להתיש אותנו; הוא שותק במקומות הנכונים לו (פרשת אורן חזן, צנזורת מירי רגב, סוגיית הגז), הוא מגיב במקומות הנכונים לו (ירי רקטה פה ושם, עודד קוטלר, יאיר גרבוז) - בשבוע שלפני הבחירות שמעתם אותו כל שעה עגולה אבל מאז שנבחר הוא רוב הזמן שותק, ואל תתנו לשתיקה הזו להטעות אתכם; ביבי עובד קשה מאד - הוא מנהל נגדנו מלחמת התשה.

אנחנו מותשים ולכן אנחנו מקבלים את הדין. היינו עושים פה מהפכה אם רק היינו יודעים מאיפה להתחיל; איזה מן דבר זה שאי אפשר לפטר את אורן חזן? מי פתאום מירי רגב מכניסה פוליטיקה לתרבות? מה זאת אומרת שמרצים באוניברסיטה מטרידים סטודנטיות? על איזו עוולה או גזל נמחה קודם? ומי יחזיר לנו את ימי החופש שאנחנו צריכים לקחת מהעבודה בשביל זה? אז יאללה, נעשה לייק לאיזה פוסט ונצקצק.

אחד הסיפורים שרצו בפיד בשבוע שעבר היה ההמשך של פרשת מאי פטאל. לירן חג'בי, הקצין שהודה והורשע בהתנהגות שאינה הולמת, חלקה על רקע מיני, שחרגה מיחסי מפקד-פקודה, התייצב בבית המשפט לשלב הטיעונים לעונש וסירב להתנצל בפני פטאל. "הייתי מתנצל בפניה", הוא אמר מבלי לנקוב כמובן בשמה המפורש, כי מה זה משנה? "אם לא היה מסע השמצות שהקשר בינו לכתב האישום שקרי ופוגעני", כשהוא מתכוון למסע ה'השמצות' שנוהל נגדו בתקשורת, ככל הנראה.

המקרה הזה, כמו כל מקרה אחר של תקיפה, הטרדה או אלימות מינית מכל סוג, מייאש בכל כך הרבה מובנים, שבאמת נותר רק לצקצק. מייאש שזה קרה, מייאש שדווקא פטאל, היחידה בפרשה הזו שלא צריכה להתבייש ולכן נחשפה באומץ רב בפרטיה המלאים ברשת, זכתה לגינויים המרתיחים והנפוצים כל כך במסגרת האשמת הקרבן, מייאש שמפקדיו של חג'בי, החברים ליחידה בגבעתי והמשפחה שלו, סיפקו עדות אופי לא רלוונטית בבית המשפט בבקשה שלא להוריד אותו בדרגה.

חתיכת אקט משפיל הורדה בדרגה, הא? בוא נדבר רגע על השפלות, באמת. "הגן בגופו על חייליו?" אחלה, רק חבל שעם אותו גוף הוא עשה גם דברים פחות אציליים. "ישלם מחיר כבד מנשוא בעת עזיבת הצבא"? מה אתה יודע על מחירים כבדים מנשוא שמשלמות נפגעות תקיפה מינית? "אם צה"ל יפסיד אותו זו תהיה מכה אנושה לצה"ל?" וואלה, נראה שצה"ל יסתדר.

כולנו ראינו את הידיעה הזו, לפיה חג'בי מסרב להכיר במעשיו ולבקש סליחה מהמתלוננת, ושוב - במקום לצאת לרחוב לזעוק את זעקתה של פטאל ושל אלפי נפגעות ונפגעי עבירת אלימות מינית - צקצקנו. ועברנו הלאה.

ואז הגיע מכתב הקצינים. נכון, הוא מנוסח בשפה מדוברת, הוא לא מלוטש, הטיעונים שבו כלליים ואין בו מסר חד ומשונן, אבל הוא נקודת אור שמאפשרת לנו להפסיק לרגע לצקצק ולנשום לרווחה. לנשום, כי דווקא מתוך הגוף הכי מיליטנטי, פטריארכלי וכוחני בחברה הישראלית ואולי בעולם כולו, דווקא מתוך הגוף שהפך את ההטרדות המיניות לנורמה כמעט, דווקא מתוך המקום שחרת על דגלו הלא רשמי את הסגידה לכוח, תאוות הקרב ושכרון הנצחון - מגיע פתאום מכתב כזה, שחתומים עליו מאות קצינים, שנותן לנו שביב של תקווה.

אמנם, כפי שכתוב בו "הטרדות מיניות קורות בכל בסיס", אבל הוא מזכיר לנו שזה רחוק מלהיות לגיטימי, שהצבא שלנו, שמתיימר להיות המוסרי בעולם, צריך לטפל לפני הכל במוסר הפנימי של חייליו ומפקדיו ושאם כבר קורה מקרה שיוצא החוצה (והרוב לא), אז יש מי שמבין שהקווים נחצו ושצריך להתבייש, לגנות ולצעוק כדי שזה לא יקרה שוב. כי אנחנו לא מסוגלים יותר, כי אנחנו מותשים מכדי לצקצק.

מכתב הקצינים המלא:

מכתב הקצינים למאי פטאל




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה