מי חזק יותר- הווירוס או האדם?

האם הווירוסים באמת התעצמו והשתכללו, או שמא גופנו והיכולת שלו להתגונן נחלשו? ואולי זה השילוב של השניים?

09/01/2011
טל קבסה קבלו עדכונים מטל
  • RSS
» איך ייתכן שהגוף שלנו ירצה לתקוף את עצמו?

איזו בשורה מרה התבשרו ההורים של עידן לוי בן ה-16. נער בריא, סביר שהיה חזק, ובסך הכל חלה בשפעת אך גופו לא עמד בעומס והוא נפטר.

בכל שנה גובה מחלת השפעת מספר קורבנות, בדרך כלל מאוכלוסיות הקיצון, אך בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות מדאיגה שבה גם החזקים בינינו אינם מצליחים להתמודד. מניסיוני האישי ומתחושתי הפנימית, אנו מתקרבים לרגע בו אנחנו חייבים לעמוד בזקיפות לנוכח שאלות נוקבות: האם באמת הווירוסים הופכים חזקים יותר, או שמא משהו קורה לנו, בני האדם, ואנו הופכים חלשים יותר?

הגוף שלנו מתמוטט

השנים האחרונות מראות נתונים קשים: עלייה מאסיבית בתחלואה, 1 מתוך 4 איש חולים בסרטן (לעתים נדמה לי כי הסרטן הוא הווירוס הקטלני הבא), התפתחות של מחלות שלא ידענו בעבר- מחלת העייפות הכרונית, פיברומיאלגיה- אפילו בקרב ילדים, עלייה של כ-25 אחוזים בהשמנת ילדים, תסמונת המעי הרגיז, החיידק הטורף... למה שבגופו של אדם רגוע ומאוזן ישכון מעי רגיז? סביר להניח שלא המעי הוא רגיז כי אם האדם, והמעי בסך הכל מגיב. ומהו חיידק טורף? סביר שהאדם נטרף ולא שהחיידק טורף, שכן אותו חיידק בדיוק שוכן בגופם של אחרים והם כלל לא מודעים לקיומו.

ומעל לכל- חוסר יכולת להתמודד עם וירוס כמו וירוס השפעת.

גופנו מתמוטט. המערכות מתבלבלות וקורסות, לא עומדות בעומס: במקום לתקוף את הווירוס, הגוף תוקף את עצמו. לא מסוגל להתגונן. מהלך זה, שבמחלות מסוימות זוכה לכינוי 'מהלך אוטואימוני', למעשה קורה לנו יום יום ועומד בסתירה מוחלטת למהות של הגוף- מלאכת מחשבת ייחודית, בעלת ידע פנימי עצום וכוח ריפוי עצמי- איך ייתכן וירצה הגוף לתקוף את עצמו? למה שתשתבש עליו דעתו והוא ירצה לתקוף את הבית בו הוא גר?

הסיבה היחידה עליה אני יכולה לחשוב היא תגובה לכך שלא נהגנו בו בתבונה, שלא שהינו לאזהרות ולסימנים, שטעינו לחשוב שבגלל שהוא כה חכם וחזק הוא יוכל להתמודד עם הכל. אז זהו, שלא.

מה משפיע על החוסן של הגוף

לאורך חיינו, הגוף שלנו מדבר איתנו בדרכים שונות, לעתים בשפות שאנו לא מבינים, ולכן חלה עלינו החובה ללמוד גם את הסימנים וגם את השפות האחרות.

כל כך הרבה דברים משפיעים על חוסנו של הגוף- ההיריון, הלידה שחווינו, ההיסטוריה הרפואית במהלך החודשים הראשונים לחיים, הגנטיקה, הסביבה בה אנו חיים ונושמים, האוכל ממנו אנו ניזונים, החיסונים שקיבלנו לאורך חיינו, תרופות, אנטיביוטיקות, העובדה כי מיהרנו להוריד את החום ושידרנו למערכת מסר כי היא אינה יודעת לעשות את העבודה, מסר כה חזק עד כי אפילו היא התחילה להאמין בזה בעצמה ואכן הפסיקה לעשות את העבודה.

המחשבות והתחושות הפנימיות בעלות השפעה עצומה על חוסנו של הגוף, תפיסת העולם, הבחירות שאנו עושים ובעיקר הפירוש שלנו אליהן, החוויות- הטובות כמו גם השליליות, מערכות היחסים בחיינו, התקשורת שלנו, המתח בחיינו- למעשה כמעט כל מה שאנו באים אתו במגע ומגדיר אותנו. וכך, כאשר אומרים שהאדם חלה במחלה יחסית שכיחה ונפטר ולא היו לו מחלות רקע, הרי שבדרך כלל מתכוונים לכך שמחפשים את מחלות הרקע בגוף. אבל יכולים להיות כשלים בכל כך הרבה רבדים. משהו איפשהו השתבש בגופו של הנער, אם בגיל 16 הוא לא הצליח להתמודד עם שפעת. ואני אומרת את זה בכאב עמוק, שכן בתפיסתי אין שום סיבה הגיונית לכך שילד בריא בן 16 לא יוכל להתמודד עם שפעת.

אז נחזור לשאלה הראשית- האם באמת הווירוסים הופכים חזקים יותר או שמא משהו קורה לנו, בני האדם, ואנו הופכים חלשים יותר?

יש לנו אפשרות להתחיל מחדש

אני מניחה שהתשובה נעוצה בשילוב: מצד אחד, לאור השינויים האקולוגיים, השימוש בתרופות ותהליך טבעי של התפתחות מוטציות, סביר להניח שהווירוסים יותר חזקים מבעבר. אך בד בבד, בטוחה אני כי אנו הולכים ונחלשים, מאבדים מהיכולת שלנו להתמודד, מאבדים את האמונה ביכולת של הגוף שלנו, מסירים מעצמנו אחריות ומעדיפים לתת לתרופות לעשות את העבודה. הבעיה היא שלרוב במלחמה הזו מול הנגיפים- אנחנו מפסידים.

אין ספק, עלינו להתייצב ולעשות בחירות אחרות בחיינו. זה דורש מאיתנו אומץ וכנות עמוקה, זה דורש מאיתנו מחשבה על סדרי העדיפות שלנו, זה מחייב אותנו לעשות שינויים ולא פעם מעמיד אותנו מול עצמנו וזה לא פשוט. אך למיטב הבנתי אין לנו כל ברירה- או שניטרף או שנתחזק. חוק טבע הוא כי החזק שורד- וכך, ברגע שאנו בני האדם נתחזק, הרי שהווירוסים יחלשו.

כמי שעובדת עם תינוקות וילדים, אני מרגישה בכל פעם שיש לנו אפשרות להתחיל מחדש. לתקן את דרכיו של אדם מבוגר זה לא פשוט בעוד שלכוון, לחזק או לכל הפחות לא להחליש ילד, זה יחסית פשוט. הכל עניין של בחירה בחיים. אני מאמינה כי מערכת היחסים בין האדם לגופו מחייבת הקשבה, כבוד, ותקשורת פתוחה שהרי בכל זאת, יש לנו רק גוף אחד ומה לעשות, אנו אמורים לחיות בשכנות צפופה עוד הרבה שנים- בתקווה, אז לא עדיף לחיות בטוב?

מתוך הבלוג רפואת ילדים משולבת

צילום: abolotnov, פליקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה