חוטים פרומים: שמלות בהשראת ילדות אלימה

הסוד הגדול שהוסתר, הבושה, האלימות והתקפי הזעם. המעצבת אורטל יצחק לקחה את כל מה שהיה רע בילדותה ועשתה מזה קולקציה | טור אישי

21/06/2015
אורטל יצחק קבלו עדכונים מאורטל
  • RSS

קולקציית שמלות של אורטל יצחק. צילום יחצ

שנים שאני מסתירה את הסוד הגדול של חיי: גדלתי בבית עם אווירת אלימות. בעיקר אלימות מילולית וזריקת חפצים, אבל לפעמים הייתה גם אלימות פיזית. כל הילדות שלי עברה בצל הפחד מאבא.

אנחנו שני אחים במשפחה. אחי גדול ממני בשנתיים. במשך שנים אבא שירת בצבא בקבע והיה חוזר פעם בשבוע הביתה, לרוב בסוף השבוע, אבל לפעמים גם לכמה שעות באמצע השבוע. הנוכחות שלו בחיינו הייתה מועטה ומי שגידלה אותנו הייתה אמא. אבל כשהייתי בת 10 הוא השתחרר מהצבא ונכנס למשפחה שהוא לא כל כך הכיר. אז החלו הקשיים. הוא חשב שכמו בצבא ניתן לחלק פקודות וכשזה לא הלך, החלו התנגשויות וצצו קשיים. דברים נשברו בבית ושררה אלימות מילולית, שהרבה פעמים הייתה לא פחות קשה מאלימות פיזית.

זכור לי שפעם אחת כשהייתי בת 10 או 11 קניתי לעצמי תנור לילדות עם תבניות ובובות סיליקון מכסף שחסכתי מבייביסיטר. ואז הוא התעצבן ובעט בו. זה היה כל כך מאכזב. פרצתי בבכי וניסיתי לסדר אותו. והוא בכלל לא שם לב אליי. למחרת אמא שלי קנתה לי חדש.

כל הילדות שלי המעטתי להביא חברים הביתה, חששתי מהתקפי הזעם של אבא וחששתי שיתפרץ בנוכחות חברותיי. הייתי מביאה אותן רק בשעות שידעתי שהוא לא בבית. אף אחת מחברותיי לא ידעה על מה שעובר עליי בבית. חששתי לספר.

היום כשאני כבר נשואה ועזבתי את הבית, אזרתי אומץ להתמודד עם מה שעברתי בילדות שלי. שנים הדחקתי את הנושא, אבל כשהגיע הזמן לעבוד על עבודת הגמר שלי בלימודי העיצוב, הבנתי שהעבר שלי נוכח כל הזמן והגיע העת להתמודד איתו.

הרעיון לפרויקט הגמר עלה תוך כדי תהליך היצירה ועבודה עם המנחה שלי. נקודת המוצא הייתה השיר של נתן אלתרמן "זמר שלושת התשובות" שמייד התחברתי אליו. השיר מספר על אהבת אינסופית, אהבה חולנית, ועל גבר שבוחן את הגבולות שהאשה מציבה לו. הרגשתי שכל הזמן אני חוזרת ונוגעת בחוטים פרומים שלא ניתנים לאיחוי. כשהבנתי שהמקור של הכל הוא העבר שלי, החלטתי לעצב מערכות לבוש בהשראת האלימות במשפחה.

עיצבתי מערכת לבוש המורכבת משלוש שמלות. פריטי הלבוש על חומריהם ומרקמיהם נועדו לבטא את סביבות ההרס והאלימות אליהן נחשפים ילדים במשפחה שאינה מתפקדת, ואת אירועי האלימות המשבשים את תום הילדות. תכני העבודה שלי נעים בין מצבי הרס והתמוטטות לבין ניסיון האם להגן על ילדיה. השימוש שעשיתי בנוצות שאינן שורדות, באות להדגיש את כשלון ההגנה. גם החוטים שמטבעם נועדו לתפירה ולאיחוי, מתפקדים בשמלות שלי במצב של פרימה, כדימוי למצבי חוסר האונים וההתפוררות.

שמלה אחת מבין השלוש, השמלה השחורה-לבנה, מורכבת כולה מנוצות השזורות בחוטים פרומים. בשמלה הזו אני מביאה לידי ביטוי את התפרצות הזעם ואת האיזון בין אמא שלי, שמנסה לגונן לבין אבא שמנסה לשאוב אותי ואת אחי למקום אחר.

שתי השמלות האחרות הן שמלות בהסתכלות שלי לאחר שנים ובהשראת החיים שלי כאשה בוגרת - כאשה שמבינה ומפנימה שהעבר שלה הוא חלקה ממנה ושהיא אינה בורחת ממנו יותר. כיום אני יכולה להעיד כי העבר שלי בהחלט נוכח בחיי, אבל הוא חלק זניח שתמיד יהיה קיים, אבל כזה שלא משתלט עליי יותר.

היום אני אשה נשואה לגבר שהוא העתק של אמא שלי - עוטף ומחבק וללא טיפה של אגרסיביות. היום אני כבר לא מסתירה את העבר שלי. כששואלים אותי על פרויקט הגמר, אני מספרת מאיפה הוא מגיע וממה אני שואבת השראה. זה חלק מתהליך הריפוי וההתבגרות שלי.

פרויקט הגמר של אורטל יצחק, "חוט מקשר", מוצג בתערוכת הבוגרים 2015 של בית הספר לעיצוב ואמנות במכללת סמינר הקיבוצים, שתתקיים במרכז עמיעד, מתחם שוק הפשפשים, יפו, בין התאריכים 25.6-2.7. הכניסה חופשית




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה