הילדה תהיה שמנה?

התינוקת של ארנה קזין קיבלה תיאבון, ובניגוד לכל ערכיה ואמונותיה, ארנה מודאגת פתאום שתצא לה ילדה שמנה

09/01/2011
ארנה קזין קבלו עדכונים מארנה
  • RSS
» תינוק שמנמן ומתוק. צילום: Getty images

השבוע בפעם הראשונה זה קרה: הבנתי שיש לי בעיה.

העניין הוא כזה: בתי, בת שנה ועשרה חודשים, עברה מהפך. זה קרה אחרי טיפול בסטירואידים למיגור מחלת הברונכיט. פתאום נפתח לה התיאבון. אם עד היום שמחנו, אמה ואני, כמעט על כל דבר-מאכל שבא אל פיה – העיקר שייכנס משהו, גם סוכר זה יותר טוב מכלום, אפשר להפיק ממנו אנרגיה; הילדה פשוט לא אוכלת כלום – היום יש לנו ילדה אחרת. היא אוכלת בהנאה גמורה והרבה: טופו ועגבניה ואורז וחביתה ולחם עם אבוקדו ולחם עם ריבה, וגם שוקולד ועוד שוקולד ועוגיה ועוד שוקולד, ולחם ואבוקדו, פעם אחרונה ודי, ועוד אחד ודי ועוד.

פתאום, הפצפונת, בעלת רגלי הגפרורים, מתחילה להתעגל ולהתעבות. פתאום נראה שאינה יודעת שובע. פתאום אני מביטה בה אוכלת בתשוקה ועולה בי חרדה: האם ייתכן שהיא תאבד כל רסן? האם אפשר שהיא תהיה שמנה?

זה רק אצלי בראש

החרדה הזאת, שנוכחתי בה השבוע, הביכה אותי באופן עמוק. היא תקפה אותי מבפנים. לרגע הרגשתי שהאפשרות הזאת, שילדתי תהיה שמנה, מפחידה אותי אפילו יותר מהאפשרות שהיא תגדל להיות סטרייטית שהולכת בתלם בלי שמץ של מחשבה עצמאית. והרי זה הדבר הנורא ביותר שאפשר להעלות על הדעת. טפו טפו טפו.

טוב, אולי אני מגזימה. אבל אחרי מחשבה שנייה, ושיחה עם זוגתי, התחלתי להבין באמת שהבעיה היא אצלי. אם אני רוצה שהילדה שלי תהיה מאושרת – שהיא תהיה אחת עם עצמה, שתוכל לממש את עצמה בכוחות נפשה, בתחושה של חירוּת ואהבה עצמית – אני  חייבת לטפל בשומנופוביה המודחקת שלי. אני צריכה להכיר בה, ולהיפרד ממנה. זהו זה.  זו המשימה שלי.

לפני הכל אני מנסה לערוך לעצמי כמה תרגילים של מחשבה: אני מדמיינת את הילדה שלי שמנה. אני מדמיינת אותי עצמי שמנה. אני מנסה לחשוב: רגע, מה  כאן מפחיד בעצם? האם אני מודאגת מהסוגייה הבריאותית? לא, לא נראה לי שזה העניין באמת. הרי אני אוהבת, למשל, לשתות אלכוהול והרבה. זה לא בריא לשתות אלכוהול והרבה, אבל גם לא מעורר בי שום חרדה. לא אכפת לי אם ילדתי תאהב גם היא את הטיפה המרה. אני אפילו לא חרדה מהאפשרות שהיא תעשן. בריאות, אני חושבת לעצמי, היא לא הסיפור. היא רק התירוץ.

מה כל כך מפחיד אותי?

אז מה מפחיד כל כך בילדה שמנה, או אשה שמנה? האם זה רק קוד של אופנה? האם העניין הוא הצורה או מה שהיא מסמלת? האם מה שמפחיד אותי הוא באמת גוף עגלגל או שמא אני חרדה ממה שלמדתי לחשוב שהגוף העגלגל מסמן: תשוקה, רעב, תיאבון, רצון עז? מה מפחיד כל כך בתשוקה לא מרוסנת? למה בעצם צריך לרסן תשוקה?

זה לא פשוט. תהליך הפרידה מפוביה כמו שומנופוביה אינו מיידי ואינו קצר. אני זוכרת כמה קשה היה לי להיפרד מההומופוביה המודחקת שלי בשנות העשרים לחיי. איבדתי הרבה שנים לחרדה ושנאת עצמי. אבל אני לא מתכוונת לוותר לעצמי. אני מתכוונת לאהוב את הגוף שלי בכל תקופה שלו: בתקופות עבות ושמנמנות כמו בתקופות רזות. אני מתכוונת לאהוב את הגוף של הבת שלי באותה מידה, באותו חופש. אני מתכוונת לא להילחץ אם היא אוכלת לפעמים הרבה שוקולד בתאווה. אני מתכוונת לזמן לה מגוון מזונות מזינים בבית, ולשחרר את הלחץ. אני משכנעת את עצמי שיש תקופות בחיים, לפעמים עולה התיאבון, לפעמים יורד. אני יודעת שרק הציווי הנורא והאלים המופנם בנפש – חובה להיות רזה וגרומה כמו דוגמנית! – הוא שגורם נזקים בריאותיים ואחרים.

אני יודעת שמה שבאמת מסוכן הוא לא התעגלות הגוף, לא תיאבון בריא ושמח, אלא אימוץ של הפרעות האכילה. אני לא רוצה שהילדה שלי תפתח הפרעות אכילה. אני מתכוונת לשאת באחריות ולשמור עליה מפניהן.

>> מתוך הבלוג של ארנה קזין
צילום: Getty images




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Tweets that mention הילדה תהיה שמנה? | סלונה -- Topsy.com 09/01/2011

    [...] This post was mentioned on Twitter by Nadav Perez, Yofi Tirosh. Yofi Tirosh said: ארנה קזין על השמנופוביה המופנמת, למרות המודעות לביקורות הראויות. נוגע ללב http://bit.ly/hbgfV3 [...]

  • תמונה אישית תקראו לי נטע 15/01/2011

    לצערי אני פוגשת נשים רבות עם הפרעות אכילה ובעיות בדימוי העצמי, שנוצרו מתסביכים של האמא והדרך בה טיפלו בנושא התזונה בבית. חשוב שאמהות ישימו לה לדרך בה הן מדברות על הנושא, הדרך בה הן מזינות את המשפחה ובעיקר, לא ליצור “מסלולי תזונה” שונים שיש בהם צביעות – מה שהאמא אוכלת ומה שהיא מגישה לילדים שלה.
    בהצלחה!

  • תמונה אישית חיה סדן 01/04/2011

    קודם כל, גם כשיש שתי אמהות וגם כשיש אבא בתמונה, האחריות לשלמות הנפשית של הילדה וגם לדימוי הגוף שלה ולבריאות שלה היא של שני ההורים. כשנשים יסכימו להיפרד מעוצמת ההאכלה הן גם יוכלו להיפטר מהאחריות המיותרת לתקינות הנפשית של הילדים שלהן, אחריות שלא מיטיבה עם אף אחד מהצדדים.
    אני מתעצבנת מהטענות כלפי האמהות שיצרו תסביכים אצל הבנות, כי זה חלק מהפלת אחריות כללית על האשה / האמא – הבנות והבנים היקרים שמצפים שהאמהות שלהם יסדרו להם כל היבט בחיים – שיגידו תודה שבישלו בשבילן ושידאגו לפתח עצמאות ואחריות אישית לחיים שלהן וליחס שלהן לאוכל.
    אני מקנאה בארנה קזין הרזה ורוצה להיות רזה גם כי שמנים נראים כאילו אין להם שליטה בעצמם והם פחות יפים. אני רוצה להיות רזה כדי שיחשבו שיש לי שליטה עצמית ושאני קלילה וחיננית ולהיות שמנה בעיקר בעיקר זה קשה כי זה לא קול.( COOL)
    נדמה לי (זהירות, הכללה מטורפת) שנשים שנלחצות מכל גרם שהבנות לשהן עולות הן בדרך כלל רזות בעצמן ולכן יש להן רגישות מופרזת למשקל, כי שמנות חושבות שרוב הנשים סביבן, כולל הבנות שלהן, נורא רזות.
    אורנה היקרה, סחתיין על הכנות וגם על הכוונות הטובות לעתיד, לפי מה שהצלחתי לראות עד היום ולמרות כל המחקרים מטילי האימה, אצל ילדות עד גיל שלש אין שום משמעות למה שהן אוכלות ואם הן רזות או שמנות אין לזה גם קשר לאיך שייראו כשיגדלו.

בחזרה למעלה