גאווה משפחתית - סיפורן של 2 משפחות גאות

״הסיפור הוא הילדים שלנו, שמסרבים להחביא את האמהות שלהם״ ניקול, חרדית לשעבר, וגלי מקיימות תא משפחתי דתי חד-מיני עם 7 ילדיהן, תלמידי ישיבה ואולפנה. כתבה מיוחדת לחודש הגאווה

11/06/2015
מורן מישל קבלו עדכונים ממורן
  • RSS

שאטרסטוק

בשבוע שעבר התפרסמה בערוץ 10 כתבה על מיה, שבגיל 13 הפכה לתום. ילדה שמגיל 6 ידעה בליבה שתמיד היתה ילד, והוריה/הוריו תומכים ומלווים לאורך כל הדרך. כמובן שמיד חשבתי על הבנות שלי, על שמותיהן, על שיערן הארוך, עליהן כמו שאני מכירה ואוהבת. האם הייתי מסוגלת להתמודד עם בחירה כזו?

ניקול (42, חרדית לשעבר)  וגלי ( 39, מבית דתי לאומי) מקיימות כבר שנתיים תא משפחתי חד-מיני דתי. כמקובל שתיהן נישאו בגיל צעיר והביאו ילדים. עד לפני 7 שנים ניקול עוד חבשה פאה, כמתבקש בחברה החרדית. ׳אבל לפני 11 שנה כשהתגרשתי בעטו אותי מבית הספר שלימדתי בו׳ ניקול מספרת, ׳ עוד לא יצאתי מהארון, אבל כבר אז בעיני החברה יצאתי לתרבות רעה׳.

אני שואלת על יחסיה עם הוריה אבל היא מכוונת מחדש ׳ההורים שלי מקבלים אותנו. את השבת האחרונה עשו כאן. אבל קשה להם, לא אגיד שלא. לחלק מחבריהם הם מעדיפים לומר שגלי חברה שלי, לא שאנחנו נשואות. אבל הם לא התנתקו. ובכל זאת, הסיפור בעיני הוא לא ההורים אלא הילדים שלנו׳.

ביחד הן מגדלות 7 ילדים בגילאי 11-19, תלמידי ישיבה ואולפנה. ׳הם הסיפור- הילדים שלנו שמקבלים אותנו. הם לא מוכנים להסתיר את האמהות שלהם. אנחנו מגיעות לאסיפות הורים ביחד, הגדול לומד בישיבת הסדר ומסרב להחביא את האמהות שלו, וזו סביבה לא פשוטה לעמוד בה בהחלטה כזו. אז בטח שאני גאה בו, אבל הסיפור האמיתי הוא שהוא גאה בי׳.

שאטרסטוקאילוסטרציה: שאטרסטוק

איך החברה שלהם מתמודדת עם התא המשפחתי הלא שגרתי?

׳תראי, יש הרבה בורות והומופוביה סביבנו, אבל היא פוחתת. כשגרים בשכונות דתיות זה קשה יותר, אבל אנחנו עברנו עם הילדים לכרכור, וזה מדהים כמה שהפלורליזם מאפשר חיים טובים יותר. אנחנו מקיימות בית דתי, ותא משפחתי חד-מיני, וזה הכי בסדר, אף אחד לא מרים גבה. התלמידים שלי היום מכירים ומעריכים אותי. אין הומופוביה אצל ילדים. הם דבר מדהים בעיני׳.

אפי (67, פנסיונר) יושב ועל ברכיו מתפנקת נוגה, תינוקת בת שנה. בעגלה לידם ישן איתן, התאום שלה. ׳זו המתנה הכי גדולה שילד יכול לתת להוריו – נכדים׳ הוא אומר בחיוך. אנחנו נפגשים כדי לשמוע על הרגע שביתו, רוני, יצאה מהארון.

׳עד הצבא עוד היו חברים בנים. אחר כך נעלמו. חברות היו לה תמיד אבל אף פעם לא חשבנו על זה. היא למדה רפואה והנחנו שאין לה זמן לאהבה.׳

רוני (37, רופאה בבי׳ח בצפון) היא ביתו הצעירה של אפי. אנחנו משוחחות בטלפון, כי איזו רופאה שהיא גם אמא לתאומים בני שנה יכולה לדחוס עוד פגישה ללו״ז?

׳כשהייתי נערה יצאתי עם בנים, כמו כולן, השתתפתי במשחק. ההורים שלי לא יכלו לנחש. רק בצבא הרגשתי שגדול עליי להמשיך לשחק, שרגע לפני שאני יוצאת לחיים אני חייבת להיות מי שאני, ואני נמשכת רק לנשים. ׳

בגיל 31 יצאה רוני מהארון. ׳זה לא קל, אחיי הגדולים הם תאומים בנים, אני הייתי הילדה של הורי, ואנחנו לא תל אביבים ששם הכל זורם. חששתי לפגוע בהם, אבל בסוף הבחירה בחיים שלי הכריעה. להפתעתי הם חשו הקלה, הם חששו שאף גבר לא רוצה אותי׳ היא צוחקת.

שאטרסטוקאילוסטרציה: שאטרסטוק

מה זאת אומרת הקלה? הילדה מספרת שהיא לסבית וזו התגובה?

׳יש רגע הלם׳ אפי אומר ׳גם צער וחששות, אבל מעל הכל טובת הבת שלנו. היא לא הייתה מאושרת, היא הייתה בודדה, ראינו את זה. וידענו שמרגע שהיא אמרה את המילה ׳לסבית׳ היא תהיה חופשיה למצוא לעצמה אושר ולחלוק אותו איתנו׳.

איתן, התאום שישן בעגלה מראה סימני יקיצה. אני מזדרזת להספיק עוד שאלה לאפי.

אתה גאה ברוני?

׳בוודאי שאני גאה בה! איך לא אהיה גאה בה? היא אישה יוצאת דופן. מלאת חמלה, חכמה, מסורה לבת זוגה והן אמהות נפלאות לנכדיי, היא רופאה נפלאה ומוערכת. כמה הורים היו רוצים לומר את כל זה על הילד שלהם? הלב שלי מתפוצץ מגאווה כשאני מדבר עליה.״

ואין שום צער על הדרך שבחרה?

״אני רוצה לומר להורים – אנחנו מביאים את הילדים לעולם ומלווים אותם עד בגרות. מה שזרענו זה מה שיפרח. אנחנו לימדנו זוגיות יפה, כבוד לאדם, ערכה של אהבת הזולת, כל אלה ועוד יש ברוני שלנו. אני יכול להתערב במיניות של הבת שלי? בשום אופן לא. זכותה לחוות את כל האושר בעולם, ואם ככה היא מאושרת, ככה אני מאושר.

אם היה רגע צער זה על הקונספט שלנו לחיים. אבל החיים הם לא קונספט, ואין מאושר ממני שהיא גדלה בבית בו יכלה להיות עצמה באופן פתוח וגלוי. לא הייתי משנה בה דבר, וכל עוד שאיננה פוגעת באחר תמיד אקבל את בחירותיה. אין דבר שיגרום לי להרחיק אותה ממני. זו הבת שלי, והיא נהדרת.״

(צילום מסך מתוך כתבתו של ינון מילס בnana10)

אני חוזרת לכתבתו של ינון מילס על הילד תום סוסניק. אמו מספרת על רגעים של כאב בפרידה מהילדה שלה, שמלווים את תהליך קבלת הילד.

והורים ישאלו - אולי זה קרה בגלל שהייתם הורים פתוחים מדי? הוא שואל, והאמת שגם אני.

״אז אולי אם הייתי עושה אחרת הוא היה ב41% ניסיונות ההתאבדות של טרנסג׳נדר. תקשיבו לילד שלכם. אם אתם אוהבים את הילד ורוצים אותו חי ומאושר– תתמכו בו!״

שבוע הגאווה תמיד מעלה שאלות על קבלה, שוויון זכויות והדרך שהחברה שלנו צריכה עוד לעבור כדי שאדם ירגיש בנוח בעורו. הסיפורים האלה מעוררים לא רק גאווה, אלא גם תקווה גדולה. הלוואי וקרובים הימים בהם אף אחד בשום מקום כבר לא ירים גבה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה