שיימינג: כשהגבול נחצה

הסלידה שלי מתופעת השיימינג נכתבה בדם. אני מכירה את הפיתוי בשיימינג, את ההנאה המשונה משיתוף עוולות חברתיות או אישיות ואת הקתרזיס הנוצר מכך. אבל כבר מזמן הבנתי שגבול הטעם הטוב נחצה

24/05/2015
יעל אילני קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

שיימינג. כתבה של יעל אילני. צילום: שאטרסטוק

"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרב יותר מכל נכס אחר" (השופט אהרן ברק).

על הרגע המסויים בו הפך ה"שיימינג" לאורח רצוי בכל בית עם אינטרנט פעיל אתקשה לשים את האצבע אבל רבים מאיתנו שמים לב שמשהו עובר על הרשתות החברתיות שלנו לאחרונה והוא לא משהו טוב.
שיימינג, למי שאינו בקיא ברזי המרחב הווירטואלי, הוא מצב בו אדם "זוכה" לביזוי פומבי על מעשים שעשה, על דעותיו או על פרשנויות לשני אלה.

מהרגע בו הנץ ברשת החברתית, התמסרו רבים לאותו השיימינג ומסיבות ברורות: הוא מאפשר הוצאת קיטור, הוא מעורר בנו רגשות והופך אותנו לגיבורי מאבק בעיני עצמנו, כל זאת ועוד במחי לחיצת כפתור, ממש תרופת פלא לאפתיות של דור ה-Y.

אלא שהיום, כמה שעות לפני כתיבת שורות אלו, גבה השיימינג קורבן אנושי, לא הראשון וודאי שלא האחרון.

פוסט שהאשים אדם מסויים בגזענות ונקב בשמו עורר הדים, שיתופי פייסבוק רבים, ואף מקום בתכניות אירוח היווה הטריגר במקרה הזה. מושא ההאשמות נמצא ירוי בראשו בביתו בהוד השרון. את מכתב ההתאבדות מלא הכאב שלו פרסם בריש גליי בפייסבוק וסיים אותו במילים "היו שלום".

התגובות לאותו פוסט הביעו אמפתיה וחיזקו את ידיי הקורבן אלא שזה התאבד מעט לאחר כתיבת הסטטוס.

הסלידה שלי מתופעת השיימינג נכתבה בדם. מי מאיתנו לא שיתף סטטוסים של אנשים מבלי לשמוע את הצד השני לא אחת והרגיש שבכך הוא תורם לאיזשהו צדק אמורפי?

אלא שבנהר שלי זרמו הרבה מים מאז תחילת הטרנד הבזוי הזה. גם אני עברתי "שיימינג" וכמוני לא מעט אנשים שאני מכירה. לא אחת הכרתי את הצד השני והתוודעתי למורכבות המציאות והעובדה שלכל אדם זווית אחרת להסתכל עליה.

את השיימינג שעברתי אני בחרתי להביא בפני בית המשפט בתביעת לשון הרע ולמעט להסביר את הצד שלי אל מול קהל שומעיי בפייסבוק, לא כי אני לא רוצה שישמעו אותו  אלא כי אני מנסה שלא להשתתף בקרבות הפייסבוק הללו.

אני יכולה לנצח בהם היום, להפסיד מחר ובכל מקרה אני אהיה זו שאסחוב את הצלקת הזו איתי בזמן שקהל השומעים יעבור להתנפל על הקורבן הבא ועל זה שאחריו. זכרון קצר יש לפייסבוק, לאדם שנפגע מהשתלחויות בו פחות.

אני מכירה את הפיתוי ב"שיימינג", את ההנאה המשונה משיתוף עוולות חברתיות או אישיות ואת הקתרזיס הנוצר מכך. אבל כבר מזמן הבנתי שגבול הטעם הטוב נחצה. מקור כוח בלתי נדלה שכזה הוא קרקע פורייה להיטפלויות על רקע
סכסוך אישי ובורר שיחקור את הצהרות הצדדים אין. אפילו בתקשורת נהוג להביא את תגובת הצד שכנגד אבל לא בעולם הפרוץ של היום. אני בחרתי לתבוע, חלק מחבריי בחרו להתנתק מהעולם לתקופה והאדם שהתאבד היום בחר להתייאש.

אתם לא יכולים לדעת באיזה דרך הייתם בוחרים כי לא הייתם במקום הזה ואני לא מאחלת להיות בו, גם לגרועים שבאויביי.

>> לקריאת פרטי המקרה ומכתב ההתאבדות שפורסם בפייסבוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה