אמא זבת חלב ודבש: מה שלא סיפרו לכן על הנקה

18 חודשים מצטברים של הנקה מובילים ללא מעט מסקנות על הדבר הכי מופלא שהטבע נתן לנו. כל מה שרציתן לדעת על הנקה, מאחת שיודעת

20/05/2015
סיגל פאר קבלו עדכונים מסיגל פאר
  • RSS
 תינוק יונק. צילום: שאטרסטוק
 
לפעמים נדמה לי שכשמתדברים על ארץ זבת חלב, בכלל מתייחסים אליי. אחרי הכל, בשלוש השנים האחרונות אני מניקה במצטבר שנה וחצי (והיד עוד נטויה). בתקופה הזו, גיליתי הרבה דברים חדשים על הציצי שלי, ולפעמים, ההתעניינות הרבה של הסביבה במי שהיו שייכים רק לי עד לפני שהתחלתי להניק, גרמה לי לחשוב שהציצי שלי תופס מקום חשוב בחייהם של לא מעט אנשים.אם לומר את האמת, חוויית ההנקה המדהימה שעברתי ב-18 חודשים (טפו טפו טפו) גרמה לי להבין הרבה לא רק על הנקה, אלא על אנשים, על המקום שאני צריכה לתת (או לא לתת) לתגובות והערות של הסביבה וכמובן, על הילדים שלי היקרים לי מכל.

1. הציצי יוצא מרשות הפרט

שתי המילים האלו היו חסרות לי כשהתחלתי להניק את בתי הבכורה ונתקלתי בקשיים טבעיים של הנקה ראשונה. מעבר לכך שבדיעבד לא היו קשיים ולא נעליים (הכל היה בראש הלחוץ שלי בלבד), הרי שכשפניתי לעזרה (בבית היולדות ושל יועצות הנקה) כל מי שרק רצתה באה, תפסה את העיגולים הגדולים שיש לי בחזית הגוף ודחפה לפה של הקטנה שלי.האמת, לא חשבתי שיש בזה משהו מוזר, עד שילדתי את בני השני. עוד בחדר הלידה, כשביקשתי מהמיילדת קצת עזרה (למרות שזה ממש כמו לרכוב על אופניים – באמת שלא שוכחים), היא שאלה אותי משהו שלא אשכח לעולם: "אני יכולה לגעת?". זו הייתה סוג של שאלה רטורית, הרי ברור שאגיד כן, אבל עצם השאלה גרמה לי להרגיש שהיא מכבדת אותי ואת הפרטיות שלי ושל הקטנצ'יק.

2. את לא חונקת אף אחד

בניגוד לסעיף הקודם, הרי שאלה שלוש מילים שאני לא רוצה לשמוע יותר. מה לעשות שהטבע בירך אותי, ועם ההורמונים של אחרי לידה, לא היה לי נעים לשמוע הערות מהסביבה, תוך כדי הנקה, שאני חונקת את הקטנה עם הציצי שלי ושאני צריכה להחזיק את הציצי כדי שהיא תוכל לנשום.מכאן אני עוברת לאחת המסקנות החשובות ביותר שלי. הציצי שלי לעולם לא יחנוק את הילד שלי ואני חייבת להפסיק להקשיב לאנשים.

3. ה-ג-ו-ד-ש

שנים של ציפייה להנקה לא הכינו אותי לקראת הגודש של הימים הראשונים של אחרי הלידה. גם החברות הטובות השמיטו את הפרט החשוב הזה כשדיברו על העונג שבהנקה (אותן חברות ששכחו לספר גם על התפרים של אחרי לידה).אז אחרי שביליתי יום שלם בתחפושת פמלה אנדרסון בעל כורחי, עם ידיים למעלה והמון דמעות של כאב, אני חייבת להגיד: זה עובר.

3. א-מיניות

מאז שהתחלתי להניק כל כך הרבה אנשים ראו את הציצי שלי. אני, שפעם התביישתי, מצאתי את עצמי שולפת אותו מול אחותי, אחותו, אמא שלי, אמא שלו, המטפלת, החברה, בבית קפה, בגינה. כן, בהנקה הציצי הופך להיות הדבר הכי א-מיני שיש ופתאום לא מפריע לך שכולם רואים לך אותו.

4. הדליפות

שום דבר בחיים לא הכין אותי ליום שלעולם לא אשכח. היום שיצאתי בפעם הראשונה בלי הקטנה. שמחה ומאושרת, עם חולצה צמודה ומשקפי שמש, צעדתי ברחוב כשאני מרגישה מיליון דולר. עד ש... נתקלתי במראה, וראיתי כתם עגול, גדול ורטוב במיוחד על החזה. המסקנה המתבקשת: המחלבה שלי עובדת שעות נוספות, ומאז אני דואגת לשים רפידות הנקה לפני שאני יוצאת מהבית, וגם בתיק למקרה חירום. אגב, מתקרית אחרת שהתרחשה בילד השני הסקתי עוד מסקנה: כששמים רפידות הנקה, כדאי לברר שהן במקום...

5. הילדים (שלי לפחות) לא אוהבים כיסוי הנקה

אני מודה שאני רואה נשים מניקות עם כיסוי הנקה ונראה שהולך להן לא רע, אז פה אעיד על עצמי: הילדים שלי לא אוהבים כיסוי הנקה. מגיל צעיר הם מושכים אותו ומורידים אותו. זה נראה להם כמו עוד משחק שאפשר למשוך ולתפוס. חוץ מזה, בחודשי הקיץ תמיד היה נראה לי נורא חם להיות בתוך האוהל הזה.בילד השני גיליתי, שכשהם מפתיעים ומושכים רואים לי הרבה יותר, מאשר כשאני מניקה עם שמיכה שמסתירה את הציצי אבל לא את הפנים והאף של הקטן, אז לפחות במקרה שלי, אני תופסת שמיכה דקה, מכסה ומניקה.

6. יש לי שקיות שוקו?

באיזשהו שלב של ההנקה של הגדולה גיליתי שבבוקר יש לי שני תפוזים ובערב רק שקיות שוקו (עוד משהו שהחברות שכחו לספר). כשסיימתי להניק את הקטנה גיליתי שגם זה עובר, מקווה שגם אחרי השני...

7. איזה כיף זה להניק!

אם למישהו זה נשמע כאילו אני מתלוננת, אז ממש לא. שום דבר בעולם לא משתווה לתחושת החיבור המדהימה שלי עם הקטנים. את הפלא הזה, את התחושה של הטבע המדהים שמאפשר לנו להזין את התינוקות שלנו, קשה לתאר, ואני מקווה להמשיך להניק (לפחות) עד חג שבועות הבא.חג שמח!

צילום: שאטרסטוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה