זוהר שלי, אתה לעולם תישאר בן 11 חודשים

לפני שנה טבע זוהר ארגז בן ה-11 חודשים באמבטיה, לאחר שהמטפלת השאירה אותו שם לבד. שישה ימים הוא נלחם על חייו ולבסוף נפטר ומשפחתו תרמה את איבריו. אמו גלית כותבת לו מכתב קורע לב

14/05/2015
גלית ארגז קבלו עדכונים מגלית
  • RSS

גלית ארגז

עברה כמעט שנה בלי זוהר שלי.

הזמן עובר, כולנו ממשיכים בחיינו, מאור גדל ואתה זוהר. אתה לעולם תישאר בן 11 חודשים.

אני פוחדת לרשום חלק מהדברים שלא יחשבו שאיבדתי את השפיות.

זוהר שלי, אני מרגישה אותך, אני מסוגלת לעיתים לשמוע את צעדיך הקטנים. שומעת בלילה שכולם כבר ישנים ורק אני והמחשבות שלי עליך נותרים ואז זה קורה.. אני שומעת רעשים, ממש כמו צעדים, רעש שפוצע את בלטות הרצפה. אני יודעת שזה אתה.. אני מרגישה אותך.

יש ימים זוהר, שאני מתמוטטת נפשית והקושי הכי גדול הוא לנסות, בקושי רב, להסתיר ולהתנהג רגיל. אני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול. כשקיבלתי את ההחלטה להמשיך בחיים אני חייבת לעמוד בה ולו רק בשביל מאור. אני עושה הכל כדי שמאור יגדל לחיים נורמליים ולא יחסר לו דבר, מרעיפה עליו את כל האהבה שיש בי אליו, אבל הלב שלי בפנים עמוק מרוסק לחתיכות.

אתה יודע זוהר, בחודשים הראשונים היתה לי מטרה להנציח את שמך, להנציח אותך שכולם ידעו מי זה זוהר ארגז. ובמהלך הימים, הרצון הזה הפך להנצחה פרטית שלי. אני מדברת עליך המון, מדברת איתך, נזכרת, חושבת ובוכה לא מעט וזאת ההנצחה שלי. לעולם אזכור ואוהב אותך זוהר שלי.

רצות לי המון תמונות קשות בראש, תמונות שקשה לקבל אותן, תמונות לא הגיוניות ואכזריות. לראות אותך מורד מהאמבולנס לא נושם וכחול זאת תמונה קשה, לראות אותך ביום ההלוויה שוכב באלונקה עטוף בטלית זאת תמונה לא פשוטה, לראות את אבא שלי לוקח אותך בידיים ומוביל אותך למנוחה בקבר זאת תמונה אכזרית. אבל אלו הם חיי ואני עשיתי את הבחירה שלי, לחיות את החיים! ואני יודעת שזה מה שאתה רוצה עבורנו.

זוהר שלי, נולדת כמלאך והלכת כמלאך. המקום בו אנו נמצאים אינו ראוי ואכזרי בשבילך. האמונה שיש בי כי אתה נמצא במקום טוב גורמת לי לרצות להמשיך לחיות, המחשבה הזאת גורמת לי להמשיך לתפקד, לנסות לפחות. הדרך למטה היא קלה, מהירה והרסנית.

אתה לא הספקת כלום. אפילו במילה לא התלכלכת. כל כך טהור. ואני רוצה להגיד לך שלו הייתי יודעת מראש כי כך יסתיימו חייך ושתהיה לי לתקופת זמן כל כך קצרה, אפילו אז, לא הייתי מוותרת עליה.

אני שומעת את מאור קורא לי אמא וכולי מתמלאת באושר והתרגשות ומצד שני מרגישה סכין בלב. כל כך אהבתי אותך זוהר, רק אתה ואלוהים יודעים עד כמה. כל כך אוהבת אותך!!

המחשבה שלעולם לא אראה אותך יותר, שלא אוכל לגעת בך יותר, הגעגוע הבלתי פוסק והמתגבר אליך והידיעה שלא זכיתי לשמוע אותך קורא לי אמא היא בלתי שפויה ואכזרית. הרצון הזה שלפעמים בא לי לצרוח למה?! למה?! אבל אני לא מחכה ומצפה לתשובות כי עצם הידיעה שכל שאלה שתעלה תחולל בי סערה נפשית.

לעיתים המחשבות האגואיסטית צפות ואני רוצה להיות איתך ובאותה נשימה עולה הרצון הגדול לחיות למען מאור. זה עניין של שניות. כל המחשבות האובדניות צפות כשאני חושבת על עצמי על כמה אני מתגעגעת ורוצה להיות איתך וברגע אחד אני רואה את מאור מול עיניי והשפיות חוזרת.

לעתים הפחד קיים - מה יהיה אם פעם אחת, פעם אחת אחשוב רק על עצמי.

זוהר שלי, אני עושה ונותנת את המקסימום שאני יכולה ולעיתים גם אני נשברת.

אני מבטיחה לך זוהר, מבטיחה לך שאשמור על מאור ותבטיח לי שתשמור על עצמך במקום הטוב שאתה נמצא בו. כי אני, זוהר, אני כבר לא יכולה לשמור עליך.

אוהבת אותך לנצח בן אהוב שלי!

במלאת שנה למותו של זוהר הכינו חברי המשפחה סרט לזכרו:

[youtube qAuTXU8ysBo nolink]

.

.

.

.

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך