הגיע הזמן לומר: אנחנו לא מוכנים להמשיך ככה

לא ייתכן, שהפער בין ימי החופשה של הילדים וימי החופשה של ההורים יישאר כפי שהוא, מה שבטוח הוא שאלפי הורים מותשים הם לא קהל שכדאי למשרד החינוך או לממשלה להתעלם ממנו או לנפנף אותו

04/05/2015
נירית צוק/עשר פלוס קבלו עדכונים מנירית צוק/עשר פלוס
  • RSS

הורים בחופש הגדול. צילום: שאטרסטוק

אוטוטו מגיע החופש הגדול, ואלפי הורים עומדים לפגוש אותו כשהם מותשים לחלוטין. בשנה האחרונה, מבלי להכנס לפוליטיקה, פעלו במשרד החינוך עפ"י מתווה החופשים של שר החינוך האחרון, הרב שי פירון. עכשיו מדברים במשרד החינוך על שינוי נוסף - חלק אומרים שיתווספו ימי חופשה, בעוד משרד החינוך עצמו טוען שאין שינוי במספרם.

האמת? עייפנו! אנחנו, ההורים, כבר מרגישים מותשים. משנים, מורידים, מחזירים - עייפנו ממעקב אחר השינויים ובכל מקרה, התחושה שלנו מדי שנה היא שמחופשת הפסח ועד החופש הגדול, יום חופש רודף יום חופש. וכאילו לא די בכך, כשהילדים כבר הולכים לבית הספר, הם על פי רוב מתחילים להתכונן למסיבות הסיום הכיתתיות והבית ספריות ובשלב הזה אפילו הילדים עצמם מרגישים שאפשר להוריד קצת את הרגל מהגז, פחות ללמוד ויותר לבלות עם חברים. ויחי החופש הגדול!

בשלב הזה, מה שנקרא 'זמן פציעות' שבין החגים, אנחנו ההורים מוצאים עצמנו בטירוף אמיתי: נעים ממחויבויות של יום העצמאות לל"ג בעומר, הסעות לחוגים שעדיין ממשיכים, מריבות עם הילדים שימשיכו ללמוד ולהוציא ציונים טובים, יחד עם הכנה ליום המחנך, מסיבות סיום ומה לא. אנחנו רצים, מכינים, מארגנים, דואגים ובין מטלה אחת לבין משימה אחרת אנחנו מתחילים לחשוב על החופש הגדול ועל שאלת מליון הדולר: איך נסתדר?

בכל החגים שעברו עד כה כבר ניצלנו את כל משאבי האנוש שעמדו לרשותנו - סבתות, סבים ובייביסיטיריות שונות, שעשענו את הילדים במופעים, חופשות משפחתיות, סרטים ומסעדות, המצאנו עבורם פתרונות יצירתיים כמו: קייטנות אמהות, קייטנת אחיות גדולות או מפגש חברים בפארק. אז מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו, במשך חודשיים נוספים?

ורק כדי לסבר את האוזן, למי שלא זוכר כיצד נראית שגרת החופש הגדול, הרי שמדובר במספר מאפיינים לא פשוטים: הילדים הופכים את הלילה ליום, כלומר מבלים עד השעות הקטנות של הלילה וישנים עד הצהריים, מתווכחים איתנו על תקציב נוסף, נמצאים במשך שעות על גבי שעות מול מסכים, ועוד ועוד.

אנחנו ההורים, לעומת זאת, אמורים להמשיך בחיינו; לקום בבוקר ובצעדי דילוג שמחים ללכת לעבודה ולתפקד כרגיל, כאילו לא היינו ערים חצי לילה בדאגה לשלומם של הילדים ולשאלה מתי הם בדיוק יחזרו, ולמה הסלולרי שלהם סגור. אנחנו אמורים לבלות כך חודשיים שלמים, שמתוכם נוכל לקחת מספר ימי חופש (אם עדיין לא לקחנו אותם בפסח).

אנחנו אמורים להכנס למצב רוח חופשתי ומהנה ולזרום יחד עם הילדים שלנו על אף שאנחנו מרגישים שהלחץ עלינו הולך וגדל ואחרי כמה שבועות כאלה, בהם איש מאיתנו לא באמת ישן והבית נראה כמו סדום ועמורה, מוצא עצמו ההורה הממוצע בתפקיד הרס"ר בצבא. כלומר: הוא צועק, מאיים, ומנסה להשליט סדר בכל דרך אפשרית (שתי דקות ואתה באוטו, זוז!) עכשיו לכו תדמיינו חודשיים כאלו של תחושת בלגן, חוסר סדר ואי שקט. התמוטטות עצבים מובטחת.

המצב הזה, אם נרצה או לא נרצה, פוגע בנו לא רק מבחינה כלכלית ונפשית גם ביחסים עם ילדינו. אנחנו, בלית ברירה, הופכים למבוגר האחראי והעצבני, זה שמנסה להשליט סדר בכל כוחו וחי בשגרה לא שגרה. בעוד הם, כפי שילדים צריכים, רוצים להנות מיתרונות החופשה.

אבל כשמדובר בחופשה, ועוד אחת ועוד אחת, היכולת שלך להתגמש ולהנות יחד איתם הולכת ופוחתת. בדרך זו כולנו נכנסים למצב קיצוני שבו רמת העצבים גבוהה ורמת התקשורת נמוכה. וכשמדובר לא רק בילדים קטנים, אלא גם במתבגרים, כאלה שלא הולכים לקייטנות ולא יכולים עדיין לעבוד, מדובר בחומר נפץ של ממש.

במדינה מתוקנת ימי החופשה של ההורים מותאמים לימי החופשה של הילדים, או שהמדינה מציעה פתרונות עבור הילדים שבחופשה (גם עתידה של הרפורמה החלקית שהציעה שר החינוך היוצא לא ברור). לא ייתכן, שהפער בין ימי החופשה של הילדים וימי החופשה של ההורים יישאר כפי שהוא, מה שבטוח הוא שאלפי הורים מותשים הם לא קהל שכדאי למשרד החינוך או לממשלה להתעלם ממנו או לנפנף אותו כאילו לא היה קיים.

לכן, הגיע הזמן שאנחנו ההורים נתעורר ונפעל, שנעמוד על שלנו ונדרוש שימי החופשה של הילדים יקוצרו משמעותית.

הגיע הזמן להתעקש ולומר: אנחנו לא יכולים ולא מוכנים להמשיך כך יותר!

אנחנו דורשים שבשנה הבאה ימי החופשה של הילדים יקוצרו וכדאי שכולנו נילחם על כך כבר עכשיו, עוד לפני החופש הגדול.

* הכותבת היא עורכת מגזין "עשר פלוס" להורים למתבגרים

 .

>> חיתמו על העצומה לקיצור ימי החופש




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה