השתגעתם? לקצר את החופש הגדול?

הדרישה לקצר את החופש הגדול עולה בכל מקום. מחשבה נכונה או שפשוט צריך להתאים את המערכת לשנת 2015 בלי קיצורים?

04/05/2015
אפרת מונשרי גורן קבלו עדכונים מאפרת
  • RSS

לקצר את החופש. צילום: שאטרסטוק

אם היו שואלים אתכם פעם, לפני 15 או 20 שנה, אם יש סיכוי שתחשבו שהחופש הגדול מיותר, הייתם טוענים ש"אין מצב" ! בגיל 16 או 17 החופש הגדול לא היה משהו אחר חוץ מכיף צרוף. לפני הרבה שנים אתם הייתם אלו שמחכים וממתינים בקוצר רוח לסיום שנת הלימודים. אתם הייתם אלו שרק רוצים קצת חופש מכל חוברות הלימודים המשעממות ומהקול הצווחני, נוטף הדיקציה, של המורה.

אז מה השתנה מאז שהיינו ילדים או בני נוער? למה אנחנו כל כך לא אוהבים את החופש הזה בתור הורים? למה החופש הגדול סובל מיחסי ציבור כל כך גרועים ואיך הוא הפך לסיוט של כל הורה?

החופש הגדול של היום, לעומת זה שבו אנחנו אלה שבילינו, הוא פשוט אחר. לא עוד צפייה בלופ ב"איים אבודים" או ב"מנהרת הזמן", אלא חבילה מאוסה של קייטנות שעולות כסף, הרבה כסף, תחינות  לסבתות שישמרו על הילדים, בזבוז מטורף של כסף על אטרקציות וג'אנק פוד להרגעת המצפון. העולם השתנה ואיתו הדרישות של הילדים, שממש לא מסתפקים בארטיק לימון בבריכה.

אבל למעשה עוד משהו השתנה; מערך העבודה של הורים. אם בשנת 1960 שיעור ההשתתפות של נשים בתוך כוח העבודה בארץ עמד על 27%, הרי שב- 2010 למשל האחוז הזה כמעט הכפיל את עצמו ועמד על 52.7%.

בפועל, ב- 2015, יש הרבה יותר נשים ואמהות שעובדות מחוץ לבית אבל מערכת החינוך, שהוקמה כאן לפני 100 שנים, עוד לפני הקמת המדינה, מכוונת לשרת מדינה צעירה ושובניסטית שמתעלמת מהצרכים החדשים של של המשפחה הישראלית.

בישראל של שנת 2015 יש גם הרבה יותר אמהות חד-הוריות, שמחויבות לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה החדשה. השינוי הזה מחייב הורים להתמודד אחרת עם חופשות מערכת החינוך, כיוון שיותר ילדים מבעבר זקוקים למסגרת בימי החופשה. שוני נוסף הוא סוג העבודה של אמהות. רוב האמהות שלנו היו מורות או אחיות, אולי מזכירות. הן סיימו לעבוד בשעה 13:00 וחזרו לבשל ארוחה חמה ולאסוף את הילדים מבית הספר או מהגן.

ההתנהלות סביב בית ועבודה היתה קלה יותר וכאשר הגיע החופש הגדול הילדים הקטנים יותר בילו בקייטנות והגדולים בבית, צופים "באיים אבודים". שום קניון לא קרא לילדים, לא היה אינטרנט מוצף פדופילים והסביבה הייתה בטוחה יותר וקהילתית יותר. כלכלית, ניתן היה לצלוח את החופש הגדול במחיר סביר יותר מהיום ולא להרגיש שחודשיים שלמים עולים כשנה. היום, כדי לצלוח חופש גדול בצורה ממוצעת צריך לבנות חבילת בידור לילדים ובייביסיטר צמוד.

מכאן כל כך ברורה הדרישה הראשונה של הורים - לצמצם את החופשות. למעשה אין בישראל יותר חופשות מכל מדינה אחרת. מפתיע, נכון? ההבדל הגדול הוא לא בימי החופשה אלא בימי החופשה של העובדים במשק. בישראל יש פער גדול בין ימי החופשה של הילדים במערכת החינוך לבין ימי החופשה של העובדים. הפער הזה גורם לבעיות.

כדי לייצר תוכנית שתעזור להורים להתמודד אפשר להתייחס לשני כיוונים הקיימים בעולם. הראשון, למצוא פתרונות לילדים ולבני הנוער, שיימנעו מההורים לחפש קייטנות יקרות. התוכנית של פירון ל"בתי הספר של החופש הגדול" היתה הקצה האפשרי של התכנית.

כרגע, הביצוע הוא בעייתי ולא נותן מענה אמיתי, אבל אם הרעיון בבסיסו הוא טוב - שימוש בבתי הספר והמתנ"סים כדי לייצר תוכנית מעניינת לילדים בעלות נמוכה, אבל בתכנים מעניינים (לא פחות חשוב משעות בייביסיטר).

האופציה השנייה והשנויה יותר במחלוקת, כי היא תדרוש מההורים לוותר על ימי השישי האהובים עליהם כל כך, היא שינוי ימי החופשים ופריסתם באופן שונה על פני לוח השנה. לדוגמא, קביעת החופש הגדול בחודשים עבריים, לפי החגים, או פיצול ימים וחופשים בימי שישי.

למעשה, ברוב מדינות העולם יש סוף שבוע ארוך, שמאפשר לפרוש את ימי החופשה אחרת וגם ההורים ברובם פנויים לילדים. זו, אגב, אפשרות שמשום מה מאיימת על הורים שמרגישים שמענישים אותם בבילוי עם הילדים בסופ"ש ארוך, אבל כדי לייצר כאן שינוי כולם יצטרכו להתפשר.

אגב, כדי לייצר שינוי כלשהו חייבים שר חינוך אמיץ, שיצליח להתמודד עם ארגוני המורים ויעמוד בגבורה בלחצים ובכעסים, אבל זה כבר דיון אחר.

.

* אפרת מונשרי גורן היא יועצת להורים וחברת קואלציית הורים לשינוי החינוך בישראל.

.

>> חיתמו על העצומה לקיצור ימי החופש




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה