בצנרת של יעל

מוצא חן בעיני הביטוי הזה, "צנרת". הרי אנחנו מדברים על כסף ועל "תזרים המזומנים", וזה באמת צריך לזרום מצוין ב"צנרת הפיננסית" שלנו

28/12/2010
מיכל ליבנה קבלו עדכונים ממיכל
  • RSS

יעל ישבה מולי וביקשה דף נייר.

"אני רוצה לדבר איתך על הצנרת שלי", היא אמרה, "ואני יודעת שאת אוהבת ציורים פשוטים".

משכתי דף אחד מהמדפסת ונתתי לה. יעל ציירה שלושה ריבועים גדולים ושני חצים שמתארים את ה"צנרת" שלה. מצא חן בעיני הביטוי הזה, "צנרת". הרי אנחנו מדברות על כסף ועל "תזרים המזומנים", וזה באמת צריך לזרום מצוין ב"צנרת הפיננסית" שלנו.


העפתי מבט בציור.

"את מבינה", היא שאלה, "שיש לי בעיה בצנרת הזאת? אני חיה עם בן זוגי כבר יותר מעשר שנים. אנחנו לא נשואים, אבל יש לנו זוגיות נהדרת. הילדים כבר יצאו מהבית, אנחנו גרים בדירה שכורה ויש לנו הכנסה קבועה ממקומות עבודה מסודרים. הבעיה היא שאנחנו מנהלים שלושה חשבונות בשלושה בנקים שונים, וכל הזמן אנחנו מזיזים כסף מכאן לשם ומשם לכאן".

בשלב זה יעל התחילה לצבוע את "שלי" ואת "שלו" בצבע אדום ואמרה: "בתחילת החודש אני מקבלת את המשכורת והחשבון שלי ביתרת זכות, אבל כבר למחרת אני צריכה להעביר כמעט הכל מ'שלי' ל'שלנו', ואז שוב אני נכנסת למינוס. בעשירי לחודש בן זוגי מקבל את המשכורת שלו וגם הוא מעביר מ'שלו' ל'שלנו', וכעבור יומיים גם הוא במינוס עד המשכורת הבאה".


"לא טוב", אמרתי ליעל, "בואי ספרי לי מה קורה בהמשך".

יעל צבעה את "שלנו" בכחול ואמרה: "בחשבון הזה אנחנו מתנהלים בסדר גמור ואין לנו מינוסים. הבעיה היא שכל חריגת אשראי בחשבון שלי או בחשבון שלו מחייבת אותנו להעביר כסף מהחשבון המשותף, כדי לסתום שם את הנזילה-שנוצרת-מחוסר-נזילות, ובעיקר לאחר החיובים של הריבית הרבעונית".


הציור הזה שבר אותי לגמרי, כי הוא מדגים איך הכסף של יעל מסתובב לו כבר עשר שנים בין שלושה בנקים שונים ולא נוחת בשקט באף אחד מהם. אבל כדי להיות בטוחה שזאת תמונת המצב, הצעתי ליעל עסקה קטנה.

"תשמעי", אמרתי לה, "אני הולכת למטבח להכין קפה לשתינו. קחי לך את הזמן. עד שאחזור תכתבי כאן, ליד הציורים שלך, תשובות מנומקות לשאלות שאת אמורה לשאול את עצמך". ואלו השאלות:

  1. בשביל מה אנחנו צריכים את שני החשבונות האדומים האלה?
  2. מה יש לנו שם? אולי תוכניות חיסכון? תיק ניירות ערך? הוראות קבע חשובות?
  3. מהי התועלת הפיננסית שאנחנו משיגים מניהול שני חשבונות שיש בהם מינוס כרוני כבר יותר מעשר שנים? האם יש לזה הסבר הגיוני?
  4. למה אנחנו מבזבזים זמן ואנרגיה – פיזית ונפשית – כדי לנהל תזרים מזומנים פשוט של שני אנשים מבוגרים בדירה שכורה?
  5. כמה שמות משתמש, סיסמאות וקודים אנחנו יודעים, זוכרים ומחליפים כשהמחשב של הבנק מודיע לנו לשנות סיסמה?
  6. כמה אשראי יש לנו בכל חשבון?
  7. באיזה חשבון יש לנו את האשראי הגבוה ביותר בריבית הנמוכה ביותר?
  8. באיזה חשבון יש לנו את כרטיס האשראי ה"בכיר" ביותר?

חזרתי עם הקפה. ליעל היו תשובות רק לחלק מהשאלות שהשארתי לה, אבל דווקא התשובות האלה היו המעניינות ביותר.

"תשמעי", היא אמרה, "ב'שלנו' יש תוכניות חיסכון ופיקדונות שקליים שאנחנו חוסכים בהוראת קבע, ומשם אנחנו מממנים את החופשות המשותפות שלנו בחו"ל. בשני החשבונות האחרים אין חסכונות. מצד שני, ב'שלי' וב'שלו' האשראי יותר טוב, כי אלה חשבונות עם קוד משכורת. בעצם, האשראי הגבוה ביותר בריבית הנמוכה ביותר נמצא ב'שלו'. וכך גם כרטיס האשראי שלו".

"מצוין", אמרתי ליעל, "אם כך, כדאי לכם לסגור את שני החשבונות, 'שלי' ו'שלנו'".

לקחתי מיעל את הנייר עם הציורים שלה והוספתי ציורים חדשים.


"ובמקביל", המשכתי, "להעביר את כל הפעילות לחשבון 'שלו', שיהפוך לחשבון אחד גדול, עם תזרים מזומנים משתי משכורות".


"החשבון הזה יהיה 'שלנו' לגמרי", הוספתי. "פשוט בקשי ממקום העבודה שלך שיעבירו לחשבון הזה את המשכורת שלך. זה יגדיל את כושר המו"מ שלכם בנושא העמלות, האשראי והריבית, גם בבנק וגם בכרטיסי האשראי. לאט לאט תפתחו תוכניות חיסכון או פיקדונות, ואולי תתחילו להקים הון עצמי משותף בתיק ניירות ערך. הבנק מעודד התנהלות נבונה ותנועה חכמה של כסף-שנוצר-מכסף בחשבון אחד גדול".

"אני אצטרך להחליף את כרטיס האשראי שלי", היא אמרה.

"בסדר גמור, תחליפי. אל תשכחי: אתם תעבירו עכשיו שתי משכורות לחשבון אחד. זה יגדיל את האיתנות הפיננסית של החשבון הזה ויזכה אותך בהטבות. תדאגי שהבנק ינפיק לך כרטיס אשראי 'בכיר', כמו הכרטיס שיש לבן זוגך. באותה רמת אשראי ובאותה ריבית. זה נושא חשוב".

"ומה יהיה עם הסטטוס?", היא שאלה.

"איזה סטטוס?"

"את יודעת, אנחנו לא נשואים".

"הרי כבר עשר שנים אתם לא נשואים ומנהלים את כל הכסף שלכם בחשבון משותף. מה ההבדל? אני משערת שכסף משותף בחשבון משותף כבר מעוגן היטב במרחב היחסים שביניכם".

"את צודקת", היא אמרה לי בחיוך, ולפני שנפרדנו הוסיפה בקריצה: "ואולי הגיע הזמן שנתחתן...".

לבלוג של מיכל ליבנה

צילום:

http://www.flickr.com/photos/rmgimages/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך