שלא ישמרו בבטן

אין דבר פגיע יותר מאישה בהריון, וחייבים לתמוך בנשים שנפגעו מהדולה. פוסט אורח של גילה רונאל, מנהלת 'דיאדה' ודולה

28/12/2010
בחדשות קבלו עדכונים מבחדשות
  • RSS
» גילה רונאל. צילום: יח"צ
>> מאת גילה רונאל

כבר שבוע שהבטן שלי מתהפכת, הנרתיק שלי סגור והרחם שלי מכווצ(ת). נשים, בנות מיני, אחיותיי נפגעו מינית. שוב החליט מישהו שמותר לו ושיש לו לגיטימציה לחלל, להונות, להיכנס לקודש הקודשים של מי מאחיותיי כאשר הוא, הנמר, עוטה פרוות כבש. הפעם זה הגיע אלי לסלון, למגרש הביתי שלי, לעיסוק שלי שבמהלך השמונה עשרה שנים האחרונות הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני ושבזכותו קיבלתי את התואר הנפלא "האמא של הדולות".

לאמא יש אחריות. ולמרות שאותו נאשם אינו מ"ילדיי" (השבח לאל) הרי שיש לי אחריות לנשים ההריוניות, לדולות שלימדתי ושאני מלמדת ולנשים בכלל. איני לוקחת אחריות על המעשה הנפשע, הבלתי נתפס, חלילה וחס. מי שסרח צריך לתת את הדין על מעשיו הנלוזים, אבל אני בהחלט מרגישה צורך להגן על ההריוניות הקרובות לליבי ועל הדולות יקירותיי.

מה עושה דולה?

"העשייה" של הדולה אמורה להתבטא בעיקר בהוויה שלה. היא מלווה את היולדת במהלך ההיריון, החל מרגע ההתקשרות. היא נמצאת איתם בלידה ושומרת על קשר לפי הצורך לאחר הלידה. הווייתה של הדולה היא בהיכרות עמוקה, בתקשורת טובה ונעימה שהיא בונה עם האישה/זוג במהלך ההיריון ולקראת הלידה, במידע על מה שהיא עושה ומה שהיא לא עושה, בהתנסות במגע (לא בעירום מלא, לא בבדיקת הטחורים ואף לא בסחיטת קולוסטרום מהשד...). היא מלמדת ומתרגלת עם האישה/זוג תנוחות לקראת הלידה, נשימה והרפיה. הדולה זמינה ללקוחות שלה והיא אוזן קשבת ויד מכוונת. היא אינה לוקחת על עצמה אחריות רפואית מאחר וזה לא הכשרתה והתמחותה.

זה קורה בכל מקום

נשים בהריון כמהות להדרכה חמה וקרובה, כואב להן, לא נוח להן והן מחפשות דמות שתהיה אמינה בעיניהן ושהן יוכלו לסמוך עליה.

יו"ר ארגון המיילדות ניסתה לתקוף אותנו באחת מתוכניות הרדיו ודיברה על חוסר המקצועיות שבמקצוע הדולות. אני מבקשת להזכיר: יש רופאים שסרחו, מיילד שהורחק כי נגע נגיעות אינטימיות בנשים מורדמות ומיילדת שטענה שהיא מאוננת לנשים במהלך הלידה כדי לקדם את הלידה. (אני מאמינה לה שהיא לא התכוונה לפגוע מינית אך זה אינו יאה, אינו מקובל ועלול לפגוע מינית בנשים). הריקבון מתגלה בכל מקום- הפעם זה קרה בשורותינו, ואנו נילחם ולא נשקוט עד שנדע שביתנו נקי מכך.

למה הן התלוננו רק עכשיו?

נשאלתי לא אחת- מדוע הנשים דיברו רק עכשיו? מדוע הסוד נשמר אצל אחדות מהן כשלוש שנים, נשים שידעו שזה לא אמור להיות כך והלכו ואף המליצו בפורומים על המטפל לבקשתו, לכאורה. ואני שואלת, מנין ההיתממות? האם זו הפעם הראשונה שנשים לא מתלוננות? האם זו הפעם הראשונה שנשים שומרות בחדרי חדרים את הידיעה שנגעו בהן שלא כשורה? שדיברו אליהן לא כהלכה? שפגעו בהן? שהשפילו אותן? נשים מתביישות. נשים פוחדות. נשים חוששות בדיוק מתגובות כאלו. הנשים שנפגעו נתנו אמון בפוגע, האמינו שכך זה צריך להיות ורק כאשר הדברים הגיעו לידי מעשים בוטים ירד להן האסימון.

להסדיר בחוק

אני רואה בפרשה העגומה הזו קרש קפיצה להסדרת מקצוע הדולות ועיגונו בחוק (ארגון המניפה*), לעידוד נשים לסרב ל"טיפול" שאינו מתאים להן או מעורר אצלן תמיהה בנוגע לאמינותו, לשבח את המתלוננות ולחזק נשים בהדהוד המקרים האישיים בפרשה זו ובכלל, החוצה. עלינו, הנשים והחברה כולה, לעמוד לצד נשים שנפגעו, לחזק אותן ולא להפנות אליהן אצבע מאשימה.

גילה רונאל היא המנהלת המקצועית של רשת דיאדה, דולה מזה שמונה עשרה שנה ומכשירת דולות מזה ארבע עשרה שנה (בי"ס אמאלדת), מלווה משפחות ואנשי מקצוע בנושאי הריון, לידה והורות, ממייסדות התנועות החברתיות "נשים קוראות ללדת" וארגון המניפה, ממחברות  הספר 'טבעי ללדת'.
*ארגון המניפה, הוקם בשנת 2008 כדי לקדם את מקצועות ההיריון הלידה והוא פועל בליווי משפטי להסדרת מקצועות אלו בחוק.
צילום בעמוד הבית: http://www.flickr.com/photos/mahalie/154017720/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה