קיבלו כנפיים

מתי יפסיקו לדבר על נשים שסיימו קורס טיס כעל מי שעשו את הלא-ייאמן? ומתי נשים אחרות יפרשו גם הן כנפיים?

27/12/2010
שרית ליבנה אשכנזי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» בוגרת קורס טיס. צילום: דובר צה"ל

מתי כותרות כמו 'שתי טייסות ונווטת קרב יסיימו קורס טיס' יפסיקו לככב בעמודים הראשונים של עיתוני הבוקר? אין ספק שזהו הישג ענק לקבל כנפיים ולא משנה אם מדובר באישה או גבר. להיות טייס/ת בצה"ל זוהי גאווה גדולה שמגיעה אחרי מסלול הכשרה ארוך ותובעני במיוחד, ובכל זאת הכותרת הזו מכעיסה אותי. לא פחות מזה אני כועסת על האזכור של כמות ה'דרומיים' שסיימו את הקורס. בהמשך מוסיפים הכתבים השונים פירוט לגבי פילוח הקורס לפי דתיים, קיבוצניקים, מושבניקים וכדומה.

נו, איזה תובנה תצמח מזה? הלא מי שסיים את הקורס הוא כנראה עילוי וזה ממש לא קשור אם הוא ממדינת גדרה-חדרה או שגדל במושב בנגב. המדינה שמקבלת אותם לשורותיה כמוצלחים בבניה לא עושה די כדי שבסוף הקורס הבא לא ימדרו את הבוגרים לפי מגזרים או מגדרים. חלוקת התקציב בין המרכז לדרום או הצפון, לערבים ויהודים והמאמצים למען קידום האישה והעדפה מתקנת יישארו לא הוגנים ובטח לא שוויוניים עוד שנים רבות.

שום דבר לא השתנה

אפשר להתווכח אם גולדה מאיר הייתה ראש ממשלה טובה או לא, אבל את העובדה שלפניה ואחריה לא קמה אישה שתכהן בתפקיד הזה לא ניתן לקחת ממנה. מעטות הן הנשים שמאיישות עמדות מפתח בארגונים ציבוריים או פרטיים ולמרות זאת, קולן כמעט ולא נשמע בכל הנוגע לקידום נשים נוספות, מוכשרות לפחות כמותן.

המושג 'תקרת הזכוכית' מקבל משמעות חזקה כשל זכוכית מחוסמת ולו רק בשל העובדה שבמציאות של רובנו דבר לא השתנה: נשים ממשיכות לקבל שכר נמוך משל עמיתיהן הגברים. אם הן אמהות, הסיכוי שלהן לקבל קידום בעבודה יורד, אם הן גרות בדרום או בצפון (במרחק של 40 דקות מתל-אביב בלבד) קורות החיים שלהן ייזרקו לפח לפני שייבחנו כישוריהן, ובוגרות קורס טייס ימשיכו לקבל יחס כשל מי שעשו את הבלתי יאומן- רק משום שהן נשים.

ביטחון לאומי לפני ביטחון אישי?

המילה שוויון בהקשר של נשים אינה קשורה, לדעתי, בשום אופן למושג פמיניזם. שוויון הוא זכותו של כל אדם באשר הוא אדם ולא מדובר רק בשוויון על-פי חוק. אם צריך לעגן שוויון בחוק - משהו פה רקוב באמת. ואם כבר יש חוקים, אבל לא אוכפים אותם - הריקבון יהפוך במהרה לנמק ויהיה צורך לקטוע את האיבר.

מדוע אם כך אנחנו ממשיכות לשתוק וכאילו מחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה במקומנו? נשים רבות מתנדבות בעמותות שונות לקידום האישה, לנפגעות תקיפה מינית ואלימות ובעמותות אחרות, אך עדיין ההתייחסות לעמותות אלה היא שולית. תמיד יהיה מי שיציב את הביטחון הלאומי בראש סדר העדיפויות, אבל חשוב לזכור שביטחון אישי הוא הגורם המשפיע ביותר על איתנות של אומה. אם הנשים ימשיכו להיות בשוליים, אם לא 'יספרו' אותנו כמי שמסוגלות לעשות שינוי אמיתי בכל תחומי החיים, ההתדרדרות של החברה תהיה תלולה ומהירה.

אם הכנפיים שיענדו  בוגרות הקורס היוקרתי ביותר בצה"ל היו יכולות להבטיח שנשים נוספות יוכלו בקרוב לפרוש כנפיים ולצאת לחופשי- לא הייתה מאושרת ממני. אך המציאות חזקה ממני. הכותרות בעיתון ימשיכו לעסוק בעוד אישה שהבוס פיטר בגלל שנכנסה להיריון או על עוד אישה שנרצחה בידי בעלה, יותר מאשר באישה שהתמנתה ליו"ר, למנכ"ל או למובילת דעה ודרך בכל תחום אחר.

>> מתוך הבלוג של שרית ליבנה: 40 זה ה-20 החדש




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה