איך משתחררים מאכילה רגשית?

אחרי ניסיונות כושלים לרזות, החליטה שירה אליאס רוטר להפסיק להילחם בעצמה. 3 שנים אחרי, לא רק שהיא משוחררת מדיאטות, אלא שהיא גם מנחה נשים אחרות איך לעשות את השינוי

15/04/2015
אריאלה זמיר קבלו עדכונים מאריאלה
  • RSS

שירה אליאס רוטר. צילום: גבי פטו

לפני שלוש שנים, כששירה אליאס רוטר, פסיכולוגית חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת ומטפלת רגשית, ילדה את בנה השלישי, היא גילתה כי הצטברו אצלה כמה קילוגרמים מיותרים שסירבו לרדת. "נכנסתי לתוך העניין של אוכל ומשקל קצת באובססיביות", היא מודה. אחרי ניסיונות כושלים לרזות, היא החליטה להפסיק להילחם בעצמה ולנסות שיטה אחרת. "אמרתי לעצמי", היא משחזרת את רגע התפנית, "שאני אעבוד כמו שאני עובדת בטיפול רגשי". שיטת הטיפול הרגשי אליה אליאס רוטר מתכוונת נקראת "התמקדות". או באנגלית focusing.

הגוף מבין לפני הראש

השיטה מדברת על פנייה פנימה לגוף ועל הקשבה למה שיש שם. "בתוך הגוף שלנו", מסבירה אליאס רוטר, "אצור ידע על איך שאנחנו חווים את החיים שלנו. למשל כשאנחנו נוהגים ברכב ופתאום אוטו חותך אותנו. בשנייה הראשונה, עוד לפני שאנחנו קולטים מה קרה, כל הגוף מצטמרר. הגוף", היא מסבירה, "חווה פחד עוד לפני הראש. אנחנו חווים הרבה מאוד דברים בגוף שלנו והרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לזה או שפשוט 'מעיפים' את זה. אנחנו מנסים להתעלם מהכאב ולהתגבר עליו כמו שלימדו אותנו", מתארת אליאס רוטר את התהליך האוטומטי, "אבל דווקא בגלל זה הכאב לא נרגע. בשיטת ההתמקדות אנחנו מפנים את תשומת הלב לבטן כדי לראות מה יש שם כרגע. ככל שאני אהיה מודעת ללחץ, לכאב לעצב או לכל רגש אחר שעולה בי באותו הרגע, אשהה איתו ואקבל אותו, זה ירגע".

רגע אחד דרמטי כזה שבו התקף בולמוס נרגע, זכור לאליאס רוטר בבהירות גדולה. "חזרתי הביתה אחרי כמה שעות שבהן הייתי מחוץ לבית והתחלתי לחפש בטירוף שוקולד בכל הארונות. ואז אמרתי לעצמי. 'תעצרי. מה זה כרגע? זה לא רעב פיזי. את לא רוצה אוכל עכשיו. מה זה?' עצרתי, הפניתי את תשומת הלב פנימה, והרגשתי סערה פה בפנים", היא עושה תנועות של מערבולת בחלל הבטן. "שאלתי את עצמי 'מה זה?' ואז עלה לי משהו שמישהי אמרה לי באותו בוקר ושנפגעתי ממנו. זה משהו שבכלל לא הייתי מודעת אליו לפני העצירה", היא מדגישה, "אבל זה משהו שהפעיל אותי". ברגע שקיבלתי את הרגשות שחוויתי באותו הרגע, הייתי איתם, הכלתי אותם והקשבתי להם, הצורך בשוקולד נרגע".

אני ממש לא רוצה לרזות. אני רוצה לאכול מה שבא לי ומתי שבא לי

לא רק בולמוסי השוקולד נרגעו אלא גם הנשנושים הבלתי פוסקים שהיו מנת חלקה משך שלוש שנים. "כשהתחלתי להתמקד ברצון לרזות ולראות מה יש שם, גיליתי שיש בי המון התנגדות. עלו בי תחושות של 'אני ממש לא רוצה לרזות', 'אני רוצה לאכול מה שבא לי מתי שבא לי', 'אני לא רוצה שיגידו לי מה לאכול או לא לאכול', 'אני רוצה חופש', 'אני לא עובדת בדוגמנות. ככל שהקשבתי לקול הזה שבתוכי, באופן מפתיע, בימים הבאים, הייתי יותר מכוונת בלאכול בריא, לאכול נכון ולהגיד 'לא' לכול מיני עוגות מפתות.

אחת הבעיות עם ירידה במשקל", היא מסבירה, "שאי אפשר להישאר לאורך זמן במשקל נמוך כשמתחת לפני השטח יש מאבקים פנימיים. התסכול הזה צץ ואנחנו חווים אותו בצורה של איבוד שליטה. צריך המון כוח רצון כדי שזה יעבוד, וכוח רצון עובד רק אצל 5% מהאוכלוסיה. הייתה לי מטופלת", היא מספרת, "שכשהיא הייתה קטנה, אמא שלה הייתה מכריחה אותה לאכול אוכל בריא והייתה מוציאה לה את האוכל מהפה ומהיד. כשהיא גדלה, האוכל הפך עבורה לנשק נגד אמא שלה. ברגע שהיא הבינה את השורשים העמוקים ליחסים שלה עם האוכל, נפתח הפתח לשינוי. ההבדל בין טיפול רגשי לבין דיאטה", מחדדת אליאס רוטר את המהות, "שבטיפול רגשי לא תמיד צריך להגיד 'לא' לאוכל לא בריא. לפעמים, אני יודעת שאני רוצה שוקולד כי אני עצובה ואני אוכל את השוקולד. המודעות, היא זו שעושה את ההבדל"

ולמה נדרשת לנו כל כך הרבה מודעות כשמדובר באוכל?

"כי הוא פשוט שם. הוא זמין. אני לא יכולה עכשיו לעצור את כל הבלגן עם הילדים וללכת לעשות אמבטיית קצף. אז איך אני ארגיע את עצמי? עם אוכל. האוכל לא יגבה ממני מחירים כבדים כמו נגיד אם אצעק על הבוס שלי. אוכל תמיד יגיד לי כן, תמיד יאהב אותי ותמיד יסכים שאעשה איתו מה שאני רוצה. החוכמה היא להיות במודעות למה שאני רוצה, או כמו שכתבה לי אחת המטופלות 'אני מרגישה שהמוח שלי עשה ריסטארט. אני רואה מתוק וכבר לא בא לי על זה. היחסים שלי עם אוכל עברו ממאבק שאין לי שליטה עליו לנתיב חדש, מאוזן יותר, הרמוני ונעים. והדבר המדהים הוא שלא צריך להתאמץ. זה לא סבל יותר. זה קרה כמו קסם'". 

* שירה אליאס רוטר היא מטפלת באכילה רגשית. 

צילום: גבי פטו

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה