חג מולד עם ביצים

אבא היה מכור לשוקולד. כזה שמחביא במגירות. הנכדה שלו גם, למרות שלא זכתה לפגוש בו. כריסמס מתוק בנצרת

23/12/2010
הילה אלפרט קבלו עדכונים מהילה
  • RSS
» צילום:julianlim, flickr

אני מסתכלת על אלמה שלי, על האצבעות הקולפות ביצים, מסלקות בעדינות את קליפת הזהב, ורעד מוכר, כמעט לא נראה לעין עובר בשפתיים שלה רגע לפני הביס. אני, שגדלתי בבית עם אבא מכור מזהה את הסימנים הקטנים, את השיניים השוברות בשוקולד פעם אחר פעם, לא עוצרות עד שתשוב שקית הענק אל הריק בו החלה, וכל ביצי השוקולד, מהדורה מיוחדת לחג המולד, מייד אין גרמניה, ימסו על לשונה.

אבא מכור

אבא היה יוצא דופן. בדרך כלל בנות הן שמתמכרות לשוקולד, אומרים שזה קשור לעלייה ברמות האסטרוגן בגיל ההתבגרות. אצל בנות, נראית העדפה למזון שומני ומתוק. שוקולד, חוץ משומן וסוכר, משלב גם חומרים אחרים כמו קפאין, שמעודדים שחרור של אנדרופינים במוח, האחראים לתחושות רוגע מסוימות. התכונות האלה הופכות אותו לאידיאלי במצבים של לחץ נפשי, אז מופרשים הורמונים שגורמים בדרך כלל, לעלייה ברעב. בנות מנתבות את הרעב הזה לכיוון השוקולד.

פעם קראתי באיזה מקום שהמדע שולל את השימוש במילה התמכרות בהקשר שוקולדי. אומר שזו המצאה חסרת ביסוס עובדתי.  ואני מסתכלת על הילדה שלי, איך נעצמות לה העיניים כשהשיניים מגיעות לבטן החלולה של ביצת הכריסטמס ושברים קטנים נוחתים על הלשון, ואני נזכרת בנהלי השוקולד של סבא שלה, אותו מעולם לא פגשה:

היו לו מחבואים בכל הבית. את הטבלאות הזולות, נגיד שוקולד פרה, הוא הסתיר מאחורי קערת קרמיקה גדולה ומכוערת שעמדה על המדף העליון של הכוננית. מחבוא גלוי ומותר לכל. בארון של המצעים הוחבאו השוקולדים עם האגוזים אותם היה אוכל עם אימא, ובארונות הבגדים הצפין את השוקולד שהגיע מחו"ל. גודייבות וטובלרונים התגוללו בחושך יחד עם כדורי הנפטלין, והם שחיכו לו בסוף היום לנשיקה קטנה מרגשת.

שוד השוקולדים הגדול

היינו הופכים את הארונות, לפעמים היה משאיר לנו פתקים, שנדע שהוא יודע. אימא התחננה שיפסיק להסתיר, פחדה שנגמור עם הרעלת נפטלין. הוא לא היה מסוגל. אחרי זה הגיע שוד השוקולדים הגדול שהמיט קלון מהול בהערצה על המשפחה שלנו. בפריצה נועזת, חדר אחי הקטן לאקונומיה, המזווה הראשי של הקיבוץ, ולקח מאות חפיסות של "רוזמרי" שהיו מיועדות לחבילות השי לפסח של חברי המשק. את כולן הוא סידר בתוך ארגז עץ גדול שעמד אצלו בחדר, ובמשך כמה ימים ישב מול החלון, פתח טבלה, בצע ממנה שורה, ואת היתר, בבזבזנות מלאת התרסה, השליך החוצה, למקום בו פורחים ציפורני חתול.

עכשיו היא עברה לארנב הגדול. גופו שוקולד ובטנו מלאה עדשי שוקולד בכל מיני צבעים. גם אותו, כמו את הביצים מצאתי בקפה סעדי, מקום בנצרת שנראה כמו חנות לצרכי הבניה של עמי ותמי. עכשיו לרגל החג, עומדים שם בשורות ארוכות סנטה קלאוסים בגדלים משתנים, וביצי שוקולד מעולות לשיניים אהובות. החנות הזו שהוקמה בתחילת שנות ה-70 היא המקום אליו מגיעים מהצפון לרכוש סוכריות דרג'ה צבעוניות צרורות בטול, לשמח אורחי חתן וכלה. שם נרכשים פרלינים בכחול או ורוד לברך על לידה, מתוקים לחג הקורבן, מתוק לשבים מהחאג', ועכשיו, לרגל חגו של בן העיר, ממתקים יפים במיוחד.

לכו לשם, לפחות פעם אחת, עמדו באמצע, הריחו את הריח הסתנוורו מאור האריזות. ואולי, בין פרלינים מירדן ואמירויות המפרץ לבין שקולדים מעולים משוויץ או בלגיה, תראו ילד קטן עם אריזה של רוזמרי ביד מתרוצץ, מחפש בטירוף את אחותו, או איש גבוה עם קרחת ושפם, שמחכה ליום בו הנכדה שלו תגיע לשם.

קפה סעדי
כתובת: רחוב פאולוס (ליד מסעדת דיאנא) נצרת
טלפון: 04-6565961
שעות פתיחה: 09:00-21:00

>> מתוך הבלוג של הילה אלפרט
צילומים:

http://www.flickr.com/photos/julianlim/3094745506/

http://www.flickr.com/photos/cloudsoup/2097416013/

http://www.flickr.com/photos/t_abdelmoumen/3950887723/in/photostream/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • כרמן 23/12/2010

    אני ילידת רומניה וחג המולד זכורלי היטב אומנם כיהודיה סבי זכאו לברכה כעס עלי מאוד כשהתעסקתי עם הביצים הצבועות וביקשתי להכניס עץ אשוח הביתה גם סטירה חטפתי

בחזרה למעלה