הח"כיות החדשות ב"כולנו" וברשימה המשותפת

מפלגת "כולנו" החדשה והרשימה המשותפת החדשה של המפלגות הערביות, הכניסו 5 נשים לכנסת ה-20. הכירו את הח"כיות החדשות

02/04/2015
אושיק פלר גיל קבלו עדכונים מאושיק
  • RSS

מפלגת "כולנו" החדשה הכניסה ארבע נשים לכנסת ה-20. גם הרשימה המשותפת, איחוד של ארבע מפלגות ערביות (רעם, בלד, תעל וחדש), שילבה אישה חדשה ברשימה.

בואו נכיר את הח"כיות החדשות - כתבה שלישית ואחרונה בסדרה:

ח"כ עאידה תומא סולימאן. צילום מתוך יוטיוב

.

עאידה תומא סאלימן - מקום 5 ברשימה המשותפת

בת 50, נולדה וגדלה בנצרת, מתגוררת בעכו, אלמנה ואמא לשתי בנות. לפני 22 שנים מייסדת ומנכ"לית העמותה הערבית-פמיניסטית "נשים נגד אלימות". העמותה הקימה את המקלט הראשון בישראל לנשים ערביות, לנערות במצוקה ולנפגעות אלימות פיזית ומינית. במקביל פעלו גם בכנסת וקידמו חקיקה חברתית למען נשים. לפני למעלה מעשור התחילה לפעול גם לטובת תעסוקת נשים ערביות וייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות.

כל חייה הייתה מעורבת ופעילה בעשייה חברתית, את לימודי התואר בפסיכולוגיה וערבית לא השלימה אבל עשתה קורסים רבים נוספים. בתחילת דרכה הבחירות הלא שגרתיות שלה עוררו דיונים, היום הרבה פחות. בן הזוג שלה, שנפטר לפני כארבע שנים, תמך מאד ומשפחתו תומכת בה גם היום.

זו הפעם הרביעית בה היא מתמודדת לכנסת והפעם זה הצליח. "התקשורת כל הזמן שואלת למה החלטתי להיכנס לפוליטיקה", היא אומרת. "כאילו שרק הכנסת זה פוליטיקה, כל החיים שלי הייתי בעשייה". מעבר להישג האישי היא רואה בכך אמירה חברתית חשובה - מועמדותה נקבעה בבחירות של כאלף חברי מפלגה ללא שריון.

החיבור של פמיניסטית, ערביה ושמאלנית יוצר מכלול שיכול להיות גם בעייתי ורגיש. בנושאים הקשורים לזכויות נשים היא חוברת לנשים אחרות אף שהן אוחזות בעמדות פוליטיות המנוגדות לעמדותיה. בפעמים אחרות היא משתפת פעולה עם גברים, יהודים או ערבים, אך לא מסכימה עם העמדות שלהם כלפי נשים. היא נלחמת בסטריאוטיפים הנוגעים להיותה ערבייה ופמיניסטית כאחד.

"החברה הערבית בישראל עדיין מאד מסורתית. האישה אחראית על נושאי הבית והמשפחה ואם היא לוקחת על עצמה גם פעילות פוליטית זה מאד קשה. הפוליטיקה היא גברית ולנשים ובפוליטיקה במגזר הערבי יש אלמנטים של חמולה ושבטיות ולנשים קשה מאוד להשתחל לשם".

אל הכנסת מגיעה עאידה עם שק גדוש בתכניות וברור לה שתיאלץ לבחור במה להתרכז - זכויות נשים ("זכויות נשים זה כמו לשתות מים, זה המובן מאליו שלא צריך לחשוב עליו"), תעסוקת נשים ערביות, אלימות נגד נשים, זכויות האוכלוסיה הערבית וזכויות חברתיות לעובדים בכלל. "אני קודם כל חלק מהאנושות, בת חווה, אחר כך פלסטינית, אחר כך קומוניסטית ואחר כך אישה פמיניסטית".

ח"כ רחל עזריה. צילום מתוך יוטיוב

.

רחל עזריה - מקום 5 ב"כולנו"

בת 37, נשואה, אמא לארבעה ילדים, דתייה ופמיניסטית. סגנית ראש עיריית ירושלים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני ביישוב סכסוכים, בוגרת תכנית מנדל למנהיגות חינוכית.

רחל נמצאת עמוק בעשייה החברתית כבר שנים רבות ומאחוריה שורת תפקידים, פרויקטים ומאבקים חברתיים. עוד לפני שהפכה להיות נבחרת ציבור במועצת ירושלים, ניהלה ארגונים לשינוי חברתי כמו "מבוי סתום", הפועל למען נשים מסורבות גט ועגונות והיתה ממובילות מחאת העגלות. הפוליטיקה הממסדית לא היתה מתוכננת, אבל כשראתה רבים מחבריה עוזבים את הבירה החליטה לשנס מותניים. "הבנתי שאין יותר מבוגר אחראי ואם אני רוצה שהעבודה תיעשה, אני צריכה לעשות אותה. זה היה רגע מכונן בו החלטתי להתמודד על ראשות הרשימה למועצת העיר".

היא מדברת במונחים של פרויקטים מחוללי שינוי - לוקחת נושא כואב ומטריד ופועלת לשינוי. בתפקידה כסגנית ראש עיר הובילה מהפכה לאוכל בריא, הוזילה את מחירי הצהרונים, יזמה פעילויות לתרבות הנוער וכו'. הפוליטיקה הממסדית מרתיעה אותה. "למעשה, הפוליטיקאי צריך לעבוד כדי לתקן ולשנות", היא אומרת. "אבל יותר מתגמל ורווחי להופיע בתקשורת ולצאת באמירות פופוליסטיות, פעמים רבות גם כאלה שחוצצות בין קבוצות".

כבר מילדותה נחשפה למגזריות ולפערים בחברה. אביה, בן למשפחה עם עשרה ילדים, עלה מתוניס בגיל 6 וגדל במעברה ביבנה. באמצעות מלגות פנה ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה ושם פגש את אמה, בת לפרופסור בגיאולוגיה שעלתה ארצה מארה"ב בגיל 18. היא גדלה בבית דתי. "ראיתי פערים מגיל מאוד צעיר", היא מספרת. "אם הייתי נולדת 5 ס"מ ימינה, או 5 ס"מ שמאלה, חיי היו יכולים להיות מאוד שונים".

כדתיה פמיניסטית היא שואפת לשותפות מלאה של נשים, רואה בכך אתגר גדול ומבינה את הקושי הכרוך בכך. "אנחנו חיים בחברה מסורתית שמתפתחת בקצב איטי... אני ונשים נוספות, מוכנות לסחוב אבנים במעלה ההר". רחל שואפת לתפקיד משמעותי שיאפשר לה להביא לכנסת את קולם של ההורים העובדים.

עזריה רואה עצמה משרתת את כלל אזרחי המדינה ולא מגזר מסוים. "לא באנו הנה אחרי אלפיים שנים כדי שנריב. העתיד של מדינת ישראל הוא בפרידה מהמגזריות".

ח"כ טלי פלוסקוב. צילום מתוך יוטיוב

.

טלי פלוסקוב - מקום 6 ב"כולנו"

בת 53, סבתא לנכד, אמא לשני ילדים. ראש עיריית ערד כבר קדנציה שנייה, שאחרי 12 שנה כחברת מפלגת ישראל ביתנו, החליטה לפרוש ולהצטרף למפלגת "כולנו". לפני חמש שנים נבחרה לכהונה ראשונה כראש עיר. לדעתה היה כדאי שכל חבר כנסת יכהן כמה שנים כראש עיר, כך יגיע עם הרבה ניסיון ויראה מקרוב כיצד חלק מהחוקים לא ניתנים למימוש במציאות.

הקשיים של תושבי הפריפריה מוכרים לה היטב והיא מתכוונת לפעול לשינוי בחלוקת המשאבים במדינה. יש בידה תכנית סדורה כיצד להגדיל את אפשרויות התעסוקה בפריפריה. "אני יודעת איך לעשות את זה", היא אומרת. "לא אכפת לי באיזה ועדה להיות או באיזה שדולה, העיקר שיתנו לי ליישם את התכנית". עוד היא מתכננת לסייע לעצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים להילחם בהון השחור וכן לקדם את התיירות בישראל.

בגיל 28 עלתה ארצה עם בן הזוג שלה ממולדובה. על אף הכשרון המוסיקלי שלה החליטה ללמוד סיעוד, עבדה במרפאת ספורטאים והשתעממה ואז החליטה ללמוד פסיכולוגיה והוראה ועבדה בגן ילדים עד שעלתה ארצה. בחופשת הלידה ברוסיה החלה ללמוד עברית והתכוננה לעלייה לארץ. כשהגיעה, התקבלה לעבודה כחדרנית במלון ומיד מונתה למנהלת משק בזכות ידיעת העברית המצומצמת שלה, כך יכלה, לדבריה, להוות גשר בין כל החדרניות הרוסיות שלא ידעו עברית וההנהלה שלא ידעה רוסית".

להוריה, שהיו עדיין במולדובה, כתבה אז "בקצב הזה עד שתגיעו ארצה אהיה ראש ממשלה". אז לא תיארה לעצמה שתהיה חברת כנסת בישראל. המשך הקריירה המקצועית שלה היתה בבנק לאומי בערד. כשנכנסה לסניף לראשונה להפקיד צ'קים, פנתה למנהל הסניף ואמרה לו "אין לי פרוטקציות ואין לי קשרים אבל אני מאוד רוצה לעבוד כאן". אחרי עשרה ימים החלה לעבוד כטלרית ואחרי 16 שנים עזבה את הבנק כמנהלת מחלקה.

כל התושבים בערד מכירים אותה וכשהיתה חברת מועצה פנו אליה להתמודד על ראשות העיר, אלא שחסרה לה ברכת הדרך של בעלה. לדבריה שלא אהב את העבודה הציבורית. "הגעתי מאוחר, עייפה, לא יכולתי לטפל בבית והוא אמר לי: תעזבי את זה, למה את צריכה את זה?" והיא, שלא רצתה לוותר ענתה: "אם אעשה דברים שאני אוהבת ואצליח, האוכל שאבשל יהיה יותר טעים".

.

ח"כ יפעת שאשא ביטון. צילום מתוך "המועמדות"

.

יפעת שאשא ביטון - מקום 7 ב"כולנו"

בת 41, אמא לשלושה ילדים, מתגוררת בקרית שמונה. סיימה את לימודי הדוקטורט בגיל 29. עד לבחירתה לכנסת היתה סגנית ראש העיר קרית שמונה וסגנית נשיא מכללת אוהלו.

דרכה האישית והמקצועית של יפעת עוברת לאורך שני קווים רצופים - קרית שמונה ומערכת החינוך. היא נולדה בעיר ולא עזבה אותה מעולם, גם כששירתה בצבא בצפת הגיעה הביתה כל יום וגם כשלמדה באוניברסיטת חיפה. את דרכה החינוכית החלה כמורה ומחנכת, השתלבה באקדמיה במהירות ולימדה במכללת תל חי ובמכללת אוהלו.

בעבודת הדוקטורט שלה כתבה על  היבטים חינוכיים ופסיכולוגיים של הסכסוך הישראלי פלשתיני ובדקה אם ניתן לעצב עמדות והתנהגויות של בני נוער. המחקר, שנעשה בישראל וברשות, גילה שאפשר למתן תחושות של ניכור ושנאה וליצור ערכים של שוויון. לדעתה, היכולת להשפיע על ערכים אלו רלוונטית גם בתוך המדינה. תוך כדי הלימודים גידלה את ילדיה, עבדה ומצאה זמן גם להתנדב.

בגיל 35 החליטה לנסות להשפיע בגדול. היא התמודדה על ראשות העיר ב- 2008 ("הפסדתי סיבוב ראשון על 16 קולות"), כיהנה כסגנית ראש עיר כשנתיים, היתה ממונה על תיק החינוך במשך שנים וגם קיבלה את פרס החינוך. "הייתי מאושרת כי בתוך הקושי הבטחוני דיברו בעיר גם חינוך ולא רק איפה הכסף".

לא מפתיע לשמוע שיפעת רוצה לקדם אג'נדה חברתית בעיקר דרך החינוך למען הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. "רק מי שחי בפריפריה מכיר את הניואנסים הקטנים ורואה את חוסר השוויון שמובנה בתוך החוק והנהלים", היא אומרת. "היא רוצה לקדם תקצוב דיפרנציאלי לרשויות מקומיות כך שרשויות מוחלשות יוכלו להעניק לילדים יותר, לחזק עוגנים תעסוקתיים באופן שווה ולפעול למתן הטבות ליזמים ואנשי תעשייה.

התמיכה בבית מלאה, גם מהבעל ומהילדים. כעת נערכים לקראת התפקיד החדש. עד עכשיו מעולם לא ישנתי מחוץ לבית, בתקופת הקמפיין הגעתי הביתה ב 1-2 בלילה ויצאתי שוב ב-5 בבוקר". כעת החליטה לישון פעם בשבוע בירושלים. התמיכה של המשפחה, כולל הוריה, נותנת לה שקט נפשי שמאפשר לה לעשות את מה שהיא עושה. "יש הרבה אנשים מוכשרים", היא אומרת. "אבל לפעמים צריך אומץ כדי לפרוץ ולעשות".

>> יפעת שאשא-ביטון בסדרה "המועמדות"

.

ח''כ מירב בן ארי. צילום מתוך יוטיוב

.

מירב בן ארי - מקום 10 ב"כולנו"

בת 39, רווקה, בעלת תואר ראשון במשפטים וממשל ותואר שני במנהל עסקים, גרה בתל אביב וחברת מועצת העיר. בן ארי מנהלת כבר למעלה מעשור שני מרכזים לנוער בסיכון, בנתניה ובהרצליה.

מירב נולדה וגדלה בנתניה, למדה במרכז הבינתחומי ואף היתה האישה הראשונה שכיהנה כיו"ר אגודת הסטודנטים שם. עם סיום לימודיה החלה לעבוד במשרד עו"ד. היא לוהקה לתכנית הראליטי "דרוש מנהיג" וזכתה בה במקום הראשון. המשתתפים נדרשו להציג חזון חברתי, יוזמה ומנהיגות והפרס למנצחת היה מלגת לימודי מנהל עסקים ו5 מיליון ₪ מקרן רש"י למימוש החזון.

לאחר הזכייה עזבה את עבודתה המשפטית והקדישה את זמנה לבניית מרכזי סיכון לנוער, המהווים מסגרת חינוכית משלימה לבני נוער משכבות סוציו-אקונומיות חלשות. השנים האלה עיצבו את תפיסת עולמה והיא הגיעה לכנסת עם אג'נדה בתחום החינוך הבלתי פורמלי: "אם רוצים להתעסק במניעה ולא בנשירה צריך להתחיל מאד מוקדם. המדינה נותנת היום באופן חלקי מסגרות ופתרונות לילדים הנמצאים באחד משני הקצוות ואלה שבאמצע נופלים בין הכסאות".

היא מגדירה את עצמה "פמיניסטית מדיום". "גדלתי בבית שחינך אותנו להצליח בגלל מה שאנחנו", היא מספרת. "לא בגלל שאני מזרחית וגדלתי בשכונה בנתניה אצל אמא חד הורית. חינכו אותי לא להתלונן על קיפוח אלא להצליח בזכות עצמי". את הניסיון, ההצלחות והחוויות האישיות שלה היא מתכוונת כעת להביא לכנסת. מעבר לפעילות למען נוער בסיכון, בהיותה חולת צליאק תפעל לפתיחת השוק לייבוא כך שמחירי המוצרים ללא גלוטן יירדו, תדאג להסדרת מעמדם של חברי המועצות המקומיות העובדים בהתנדבות כך שיקבלו שכר ותפעל למען אמהות חד הוריות.

כשמשה כחלון הציע לה להצטרף לרשימה שלו, היא התלבטה מאוד, בעיקר מחשש לחשיפה הציבורית ואבדן הפרטיות. לפני הבחירות עבדה מסביב לשעון והיתה אחראית מטעם המפלגה על אזור ת"א, לא ממש מעוז המפלגה. "תל אביב זה לא חולון, בת ים או אשדוד".

את השנים האחרונות היא מקדישה לעשייה ציבורית וחברתית. הסביבה הקרובה שלה מעירה לה על היותה רווקה. "כל הזמן יש לאנשים מה להגיד לי על זה", היא אומרת ומספרת על החודשים האחרונים בהם עבדה קשה במיוחד ולא התפנתה אפילו לדייט אחד. "רוב הגברים בישראל מעדיפים אישה שתגדל להם את הילדים ותגיע אחר הצהרים הביתה ולא כזו שעובדת עד שעות מאוחרות".

>> הח"כיות החדשות במחנה הציוני
>> הח"כיות החדשות בליכוד

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה