מי צריך לדעת לכתוב? מהפכת החינוך בפינלנד

אולי הגיע הזמן לשנות את שיטות ההוראה הישנות ולהתאים אותן למציאות המשתנה? פרופ' אליעזר יריב על מערכת החינוך בפינלנד, שהחליטה לבטל את הלימוד על פי מקצועות ואת לימודי כתב היד

29/03/2015
פרופ' אליעזר יריב קבלו עדכונים מפרופ' אליעזר
  • RSS

מהפיכת החינוך בפינלנד. צילום: שאטרסטוק

באחד מספרי המדע הבדיוני של אייזיק אסימוב מסופר על חללית שנשלחת מכדור הארץ לכוכב רחוק. במהלך הטיסה מתרחשת תקלה וכל מערכות המחשוב קורסות. אנשי הצוות אובדי עצות ורק אדם אחד בחללית שעדיין זוכר כיצד לבצע את ארבע פעולות החשבון מצליח להתגבר על התקלה וכך הם ניצלים.

נזכרתי בסיפור הנחמד הזה כשקראתי שתי ידיעות על שינויים שמערכת החינוך בפינלנד החליטה לערוך. באחד, החל מסתיו 2016, לימודי כתב היד לא יהיו עוד לימודי חובה ובמקומם התלמידים ילמדו להקליד וגם יגישו את העבודות במסמכי מחשב בלבד. שינוי נוסף נועד להמיר את הלימוד על-פי מקצועות (כגון מתמטיקה והיסטוריה) בלימוד רב-נושאי, כזה שבו התלמידים מתבקשים להכיר תחומים "חוצי-נושאים", כמו למשל "האיחוד האירופי" - שיעור שבו יושם דגש על רכישת יסודות בנושאים כמו כלכלה, היסטוריה, שפה וגאוגרפיה.

האם ראוי לזנוח את המיומנויות "הקלאסיות" לטובת התאמה לשינויים הטכנולוגיים והערכיים שהתרבות שלנו עוברת? אמחיש את הדילמה הזו מזווית פחות מוכרת. בעבודתי כפסיכולוג חינוכי אני עורך אבחונים לתלמידים עם קשיי למידה, למשל בכתיבה. לעתים, תלמיד אינו מצליח לרכוש מיומנות זו למרות המאמצים שלו ושל מוריו. עבורו הקשיים כה גדולים, שהוא מתייאש. המורים וההורים, לעומת זאת, מתייחסים להתנגדות שלו כסממן של עצלות.

בשלב הזה, כשהאבחון מוכיח שהסיכוי להתגבר על הקושי מועט, אני ממליץ להתאים את הלימוד ליכולות ולהמיר את הכתיבה בעפרון בהקלדה. בתחילה, ההמלצה הזו נתקלת בהפתעה ובהתנגדות, אבל כשמתברר שהיא מחלצת את התלמיד מהמבוי הסתום שהיה שרוי בו, הכל חשים הקלה.

את ההחלטה על השינוי אני מבסס על שיקולים של עלות-תועלת: האם המיומנות של כתב היד חיונית (כיום רוב האנשים מקלידים ואת הכתיבה ביד הם משאירים להכנת רשימת קניות לסופרמרקט)? האם המשך הלימוד בשיטות הרגילות יועיל (מוטב להודות ביושר כאשר התועלת נמוגה)? האם יש שיטות חלופיות שיצליחו לעקוף את המכשול (ראו באיזו קלות ילדים שולחים מסרונים)?

נשוב לפינלנד. מערכות חינוך בעולם הן שמרניות מטבען ואותם נושאים נלמדים בהן כבר דורות רבים. כך גם שיטות ההוראה, בעיקר זו שלפיה המורה מרצה והתלמידים כותבים את דבריה. מה שמשתנה במהירות זו המציאות אליה גדלים הילדים של היום. עולם העבודה העתידי מחייב אותם לשלוט בכמה שפות, ללמוד כיצד ללמוד, להיות משכילים, ללמוד לעבוד בצוות, לפתח חשיבה ביקורתית. המשמעת החיצונית שהתלמידים נדרשים לעמוד בה חיונית, אבל חשובה ממנה המשמעת הפנימית.

כדי להתאים את אופיו של בית הספר אל המציאות, מערכת החינוך צריכה להפעיל שיקולים של עלות-תועלת. לבחון, למשל, אם השקעה כה מרובה בהקניית מיומנות של כתיבה-תמה (שלא נלמדת בישראל), אכן חיונית? האם ניתן לשכלל ולהקל ולאפשר לתלמידים להגיש עבודות מוקלדות (קיים בישראל בבתי ספר רבים)? האם חיוני ללמד כל מקצוע בנפרד או שכדאי לעודד למידה רב-תחומית (כמו זו של "למידה מבוססת פרויקטים" שנהוגה בבתי ספר רבים בישראל)?

האתגר הגדול הוא לזנוח דברים שפעם הועילו והיום חשיבותם פחתה מאד, כמו למשל השליטה בלוח הכפל, לטובת מיומנויות והשכלה רחבה שתועיל בחיי היומיום.

.

.

* פרופ' אליעזר יריב הוא מרצה לפסיכולוגיה חינוכית במכללה האקדמית גורדון בחיפה.

.

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה