זהירות! גם אתם מכורים למסכים

הריקנות, חוסר הערך, הבדידות, וחוסר השייכות, מטרטרים מבפנים ודוחפים אותנו לעבר המסך. איך מטפלים בהתמכרות הזו? יום עיון בשם ״לכודים ברשת״ ייערך ב -23.3.15 בסינמטק ת"א יספק לכם מידע ודרכי התמודדות

19/03/2015
הוד קציר קבלו עדכונים מהוד
  • RSS

מכורים למסך. צילום: שאטרסטוק

את יושבת בסלון, מנסה לקרוא את המגזין שלך. לידך בעלך, האיש שבחרת ובנך יקירך, בוהים במסך או משחקים ב- Xbox בשיא התשוקה והרצינות כמו היה זה הקרב של חייהם. זה מטריף אותך. הם בכלל לא מתייחסים אלייך, לנסיונות להפנות את תשומת הלב שלהם לדבר זה או אחר, לקריאה שלך שיבואו לאכול.

בתוך התסכול את נזכרת שגם את לא חפה מהתמכרות למסך. בעבודה שלך הפייסבוק תמיד פתוח ובכל יום ראשון את מקדישה שעות להעלות תמונות מהטיול של שבת ולעדכן בבלוג שלך איך ומה היה. בהמשך היום והשבוע את בודקת שוב ושוב את התגובות, סופרת לייקים, שמחה לתגובות החיוביות, מתעצבנת מתגובות עוקצניות, חסרת אונים כאשר אין תגובות כלל.

המסכים מנהלים אותך ואת בני ביתך. המגפה הויראלית-וירטואלית כבר כאן, כולנו מכורים ויש כאלה שכבר ממש פגועים. ילדים ונערים שמחוברים במשך שעות למחשב ולטלוויזיה, אנשים צעירים שעצרו את מהלך חייהם ועברו לחיות חיים וירטואליים, ללא קשר למציאות, ללא קשרים אמיתיים, עם התפתחות אישית שנעצרה.

ההתמכרות למסך, כמו כל התמכרות אחרת עונה על צורך, אך למעשה מחריפה את הקושי, הורסת במקום לבנות. אנחנו מחפשים להתמכר כדי להשלים משהו, כדי לסתום חור, "להשלים גרוש ללירה" כמו שהיו אומרים פעם. הריקנות, חוסר הערך, הבדידות, וחוסר השייכות מטרטרים מבפנים ודוחפים אותנו לעבר המסך כמו אל כל חומר ממכר אחר.

בתוך המשחק, הרשת החברתית או התכנית בטלוויזיה, אנחנו שוכחים. שוכחים את המצוקה הפנימית בה אנו חיים. הריק מתמלא לרגע, אנחנו כבר לא משועממים וחוסר השקט נעלם. גם הבדידות כבר לא מטרטרת, כי אנחנו כל כך עסוקים בעולם הוירטואלי ואין בעיית ערך, כי אנחנו באשליות על הפופולריות שלנו ברשתות החברתיות. לכאורה, לחוסר הערך יש פתרון. יש מדדים מדויקים לערך העצמי בדמות הצלחה בנקודות, מעבר משלב לשלב או מספר מדיד של לייקים או תגובות. בכלל, בעידן הטכנולוגי הכל מדיד.

גם שייכות כבר ניתן להשיג בשותפות לרשת חברתית או במשחקי רשת. אם אני בקבוצה מסוימת בפייסבוק, אז כבר יש לי חברה של אנשים כמוני ויש לנו הרבה מן המשותף. אפשר לפגוש אותם ברשת ולהיות איתם, להרגיש את הביחד. אין כמו הביחד הזה.

אבל כמו שבוודאי כבר ניתן להבין, התמכרות היא רק פלסטר על שבר פתוח. היא לא באמת מספקת את כל הנ"ל, היא לא באמת סותמת את החורים. התסכול מכך שהיא לא עונה על הצורך אלא רק מגרדת אותו, מביא אותנו להשתמש יותר ויותר. אנחנו מתעקשים לחפש את התשובות במקומות הלא נכונים ובכך מעמיקים את הבורות, את חוסר הערך, את הבדידות. כשאנחנו עוצרים לרגע מסיבה זו או אחרת, זה מכה בנו. פתאום הריקנות משתלטת או לובשת צורה של דיכאון, אנחנו חשים את עצמנו חסרי ערך, עריריים ודלים ולא נותר לנו אלא לחזור אל השימוש.

אז מה ניתן לעשות? איך יוצאים ממעגל האימה הזה? ראשית, עלינו להבין שאנחנו חיים ב"לופ". מודעות למצב היא תמיד הצעד הראשון. שנית, עלינו להחליט שמצבנו רע עד כדי כך כדי לעשות שינוי. בהתמכרות, כדי לעשות שינוי, דרושה עזרה מבחוץ. האדם אמנם מספר לעצמו שאין לו כל בעיה או קושי להמנע והוא יפגין מאמצי שליטה ואפילו יצליח לפרק זמן מוגבל, אך ללא עזרה קרוב לוודאי שהשינוי או ההמנעות לא ישרדו לאורך זמן. עזרה חיצונית יכולה להיות בן זוג, חבר, קרוב משפחה או עזרה מקצועית כמו טיפול פסיכולוגי ממוקד.

כדי לקדם את המודעות לנושא, רשת ת.ל.מ, רשת ארצית לטיפול ואבחון פסיכולוגי, שמתמחה בטיפול בנושא התמכרויות למסכים תקיים יום עיון בשם ״לכודים ברשת״ ב-23.3.15 בסינמטק תל אביב.

* הפסיכולוג הוד קציר הוא אחראי תחום התמכרויות, ת.ל.מ, רשת ארצית לאבחון וטיפול פסיכולוגי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה