תא"ל (מיל') רות ירון: אין יותר זמן לבזבז

אוטוטו מבחינה דמוגרפית נהיה 50% ערבים ו 50% יהודים ואז מה נעשה? אין לנו יותר זמן לבזבז. היוזמה הערבית מונחת על השולחן כבר עשרות שנים ואנחנו מוכרחים לאמץ אותה

15/03/2015
שלי ניידיץ קבלו עדכונים משלי ניידיץ
  • RSS

תת-אלוף לשעבר רות ירון היתה האישה הראשונה בתפקיד דובר צה"ל. היא כיהנה בתפקיד בין 2002 ל-2005 והוחלפה ע"י מירי רגב. ירון היתה חלק מהמערך הדיפלומטי של ישראל ועסקה הרבה שנים ביחסי ישראל-ירדן.

ב-2006, בעקבות מלחמת לבנון, מונתה לתפקיד יועצת לענייני תקשורת בינלאומית של המועצות ויישובי הצפון. בשנים האחרונות היא מתפקדת כראש מערך החוץ אקדמי של תוכנית העתודה הניהולית "צוערים בשירות המדינה" והיא חברה ב"מפקדים למען ביטחון ישראל" - תנועה לא מפלגתית של בכירי מערכת הביטחון בדימוס (צה”ל, שב”כ, המוסד ומשטרת ישראל), שמבקשת לקדם יוזמה מדינית על בסיס תפיסה מדינית-ביטחונית אזורית.

התנועה הוקמה באוקטובר 2014, עוד לפני ההודעה על בחירות 2015, כיוזמה פרטית וספונטנית של כמה קצינים בכירים במיל’, גברים ונשים, מכל רחבי הקשת הפוליטית וקראה לראש הממשלה נתניהו להניע מו”מ מדיני-בטחוני שיוביל לחיזוק בטחונה של ישראל ובהמשך - להסדר מדיני. על אף שעברו יותר מ-100 ימים מאז הקריאה לרה"מ, הוא ממשיך להתעלם מהתנועה ומסרב להפגש עם המפקדים וזאת בניגוד לראשי מפלגות אחרים כליברמן ולפיד, שכבר נפגשו עם אנשיה.

רות ירון היא אחת משתי הנשים היחידות שחברות ב"מפקדים למען בטחון ישראל".

מה הסיבה לכך שיש רק שתי נשים בין כל הגנרלים בעמותה?

זה מאד מצער אותי שאין עוד נשים מלבדי ומלבד תא"ל במילואים ישראלה אורון. יש לכך שתי סיבות:

1. מלכתחילה אין יותר מדי נשים בתפקידים בכירים בצבא. אלופה במיל. יש רק אחת, אורנה ברביבאי, תתי אלופות הן ספורות ובודדות.

2. פנו לחלקן ולא כולן רוצו להשתתף ואני מכבדת את זה.

אני חושבת שבכל המאבק הזה חשוב מאד קולן של הנשים, שמביאות נוסף לידע הבטחוני והמדיני גם תפיסת עולם אחרת, נקודת מבט נוספת.

כלומר, נקודת מבט אמהית?

לאו דווקא, אלא תפיסת עולם כזו שמסתכלת על המשותף והמאחד ולא רק על משחק סכום אפס, ודוגלת בוויתור הדדי למען ניצחון. אני אוותר קצת ואתה תוותר קצת - וכך ננצח. הקול הנשי משני צידי הגבול קורא לשינוי. בתוך כל זה יש גם את ההיבט האמהי אבל גם הגברים מביאים את האספקט ההורי. למשפחה שלנו יש משקל בכל החלטה שאנחנו מקבלים כשמדובר בתחום הבטחון ובסוגיות של חיים ומוות. כולנו חיים פה וכולנו מגדלים פה ילדים. דור אחרי דור נלחם במלחמות, הילדים מאבדים חברים. הבן שלי, בשירות הצבאי שלו, נאלץ ללכת ללוויות של חברים ולבקר פצועים. יש כמיהה אמיתית שזה ייפסק.

האם במהלך הקריירה המקצועית שלך הרגשת שעובדת היותך אישה היתה רלוונטית, לטובה או לרעה?

רלוונטית בוודאות כי זו הזהות שלי, במרבית התפקידים שעשיתי הייתי אישה יחידה, הרבה פעמים אישה ראשונה בכל תפקיד. זה לא מנע ממני ולא עיכב אותי אבל כן אילץ אותי הרבה מאד פעמים להתמודד עם כל מיני סיטואציות שאם הייתי גבר לא הייתי מתמודדת איתן. בסופו של דבר המקצועיות היא המובילה ולכל מקום שהגעתי, הגעתי בזכות היכולות שלי וההישגים שלי.

מונית לתפקיד של דוברת צה"ל ב-2002, אחרי מבצע חומת מגן שהסב נזק רב להסברה הישראלית. המינוי נועד בין השאר לשפר את תדמית ישראל בעולם ונשען על הניסיון הדיפלומטי הרב שלך, אבל האם גם לעובדת היותך אישה היה קשר למינוי הזה, כביטוי לצורך בקו הסברה רגיש ורך יותר?

אני לא חושבת. לא חיפשו אישה לתפקיד דו"צ, אלא להפך. כשבוגי יעלון ידע שהוא עומד להתמנות לרמטכ"ל, הוא ייחס חשיבות גדולה להסברה הלאומית וראה בה חלק מהלחימה שלנו בטרור - ובצדק, לכן הוא חיפש מישהו מקצועי בתחום וכך הוא הגיע אלי אחרי שהייתי דיפלומטית בכירה בשירות החוץ כמעט 20 שנה. העובדה שאני אישה היתה בונוס נוסף, אבל כחלק מלחימה כל כך קשה היה צריך להסביר הרבה מאד דברים בשם התקשורת הבינאלומית, והעובדה שאישה דיברה בשם הצבא הוסיפה נקודת זכות. 

התנועה שלכם טוענת שאנחנו פחות בטוחים היום מלפני 6 שנים. במה זה מתבטא?

אני בוחרת להסתכל על זה אחרת - כל שנה שעוברת ושבה מדינת ישראל לא יוזמת הסדר עם השכנים שלנו, היא שנה שבה הסכנה גוברת, משני היבטים:

  1. הסדרים עם מדינות סביבנו - העובדה היא שהסדר אזורי יחזק לא רק את היציבות שלנו אלא גם את היציבות השלטונית של המדינות שסביבנו. כל עוד ירדן חזקה ומצרים חזקה, אנחנו מקבלים שכנים שמסוגלים לשמור על הגבול.
  2. כמו בשיר של לנון, החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עושה תכניות. אנחנו מתכננים ובינתיים יש יותר ויותר התנחלויות, חלקן לא חוקיות, מעבר לקווי ההסדר של גושי ההתיישבות, ומהצד השני אצל הפלסטינים יש רדיקליזציה איסלאמית: חמאס, דעאש, אל קעידה - גם מאיימים על יציבות האזור וגם גורמים לכך שאנחנו לא יכולים להגיע להסדר.

.

בהקשר הזה היוזמה הערבית, ששותפות לה 40 מדינות, היא התחלה או הזמנה לסוג של מו"מ כדי להגיע להסדר שהליבה שלו היא ההסדר שלנו עם הפלסטינים אבל המאקרו שלו הוא הסדר עם כל העולם הערבי.

הבעיה היא שאם יש וואקום ואנחנו לא יוזמים, מישהו אחר פועל באזור ואז אנחנו מקבלים את דעאש וגורמים קיצוניים אחרים ואנחנו נגררים לסבבי לחימה נוספים גם אצלנו. החמאס הוא איום לא רק על ישראל אלא גם על מצרים, על ירדן ועל שלטון אבו מאזן. חיזבאללה מאיים לא רק על ישראל אלא גם על סוריה, לבנון וכו', כלומר כל הגורמים הרדיקלים מאיימים על גם המדינות סביבנו.

האינטרס הוא משותף. ארגוני הטרור הם לא לגיטימיים וחס וחלילה לנו להגיע איתם להסדר. ההסדר צריך להיות עם מדינות האזור ובראשן סעודיה, המדינה הגדולה מכולן, שמאד מעוניינת בכך. האינטרס הוא לשתף פעולה נגד אותם גופי הטרור.

מיד אחרי צוק איתן היתה אפשרות להגיע להסדר בשיתוף אבו-מאזן ובערבויות אמריקאיות שיקטין לגמרי את כוחו של החמאס. מדובר ב-50 יום לחימה שבהם לא הכרענו את החמאס, שלא נטעה בכך - וראש הממשלה אפילו דיבר על היוזמה בחלק ממסיבות העיתונאים.

ולמה זה לא קרה?

ההזדמנות לא הבשילה כי זה היה תלוי ועדיין תלוי בדבר אחד: יוזמה של מדינת ישראל. ישראל נקלעה למצב שבו אנחנו נמצאים הרבה שנים - אי עשייה, שהמשמעות שלה היא היגררות אחרי מהלכים בינלאומיים. במקום להיות אלה שיוזמים או מעצבים את גורלנו אנחנו נגררים, פעם אחר פעם, להגיב על יוזמה של גורם אחר.

הבסיס התפיסתי של הציונות לפני שנים היה שהיהודים יכולים, סוף סוף, לעצב את עתידם במו ידיהם. וכך צריך להיות כדי לקדם את האג'נדה לפי האינטרסים שלנו, כי עוד רגע הטרור תופס מאחזים בכל הסביבה שלנו ואנחנו נגיע למצב שבו פתרון של שתי מדינות כבר לא יהיה ישים.

פתרון כזה, אגב, הוא לא הפתרון הטוב ביותר אבל הוא הטוב ביותר האפשרי כרגע. קחו לכם מדינה, קחו אחריות על מה שקורה בתוכה וגם לנו תהיה מדינה ונהיה מספיק חזקים כדי לשמור על גבולותיה. זה לא מטעמים של יפי נפש אלא מטעמים בטחוניים.

אם זה לא יקרה, זה סוף החלום הציוני. תיגמר לנו מדינת הלאום. זה מה שיכול למוטט את הריבונות היהודית במדינת ישראל - הנס הגדול של 200 השנים האחרונות. אוטוטו מבחינה דמוגרפית נהיה 50% ערבים ו 50% יהודים ואז מה נעשה? אין לנו יותר זמן לבזבז. היוזמה הערבית מונחת על השולחן כבר עשרות שנים. אמנם יש בה חלקים שאינם טובים לנו ונצטרך במו"מ לשנות אותם, אבל אנחנו מוכרחים לאמץ אותה. 

עד כמה הגרעין האיראני מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, בהתייחס לעוצמת ההפחדה של נתניהו בנושא?

הוא ללא כל ספק מהווה איום על המדינה, על זה אין ויכוח. גם על כל מדינות האזור. השאלה הגדולה היא איך לטפל בו, כי יש דרכים צבאיות ויש דרכים מדיניות. התפקיד של מדינת ישראל הוא לוודא שאם הקולאיציה הבינלאומית הולכת לכיוון הסדר עם איראן, שאנחנו נשפיע על הסדר כזה. אנחנו לא יכולים להיןת לבד במערכה הזו. אחד ההישגים שלנו ב- 15 השנים האחרונות הוא שהצלחנו להבהיר לכולם שאיראן היא לא בעייתה הבלעדית של מדינת ישראל.

למה שאיראן תעמוד בתנאים של הסדר כזה? 

לאיראן יש אינטרסים כלכליים ומדיניים כמו לכל מדינה אחרת ובניגוד למה שמספרים לנו השלטון שם הוא רציונלי ולא מטורף כמו שזה נראה. אם היא לא תמכור נפט בעולם, כלכלתה תיחרב והיא תבודד. ע"י תיאום אסטרטגי ומודיעיני משותף אפשר לטפל באיום האיראני ולשמר את האינטרסים שלנו.

מי צריך להנהיג את ישראל בשנים הקרובות?

נדרשת מנהיגות שקולה, אחראית, לא מתלהמת, שמבינה ששינוי מייצרים במעשים ולא בדיבורים. יש אנשים מאד טובים בפוליטיקה הישראלית שמסוגלים לעשות את זה.

 

 >> לעמוד הפייסבוק של מפקדים למען בטחון ישראל

.

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה