נמאס לי לשרת אדונים שחושבים שנשים הן משרתות

רינת אשכנזי עשתה קריירה מצליחה כשכירה ונתקלה בלא מעט מכשולים גבריים בדרך, עד שהחליטה לעזוב הכל. המסלול שחישל אותה מגיל 9 לא לוותר ולעשות מה שמעניין אותה

09/03/2015
רינת אשכנזי קבלו עדכונים מרינת
  • RSS

רינת אשכנזי. צילום מהאלבום המשפחתי

1978 - באר שבע
בת 9, מלאת אנרגיות. בכורה להורים קשי יום, עולים חדשים.

רוב הזמן ביליתי ברחובות. חיפשתי לבלות בעיקר עם הבנים. כדורגל והרפתקאות עניינו אותי. אלא מה? בגיל 9, הגוף החל להסגיר את העובדה שאני בת וחלק מהבנים ביקשו להרחיק אותי. ילד אחד, דני, גדול ממני בשנה, ערב לי. הוא הודיע לשאר שאני איתו בקבוצה ואני משחקת כדורגל לא פחות טוב מהבנים ושעל אף היותי בת אני יכולה לעשות 'פאולים' ממש כמו בנים.

1985 - תיכון
אחת משתי בנות בכיתת אלקטרוניקה של 40 ילדים.

1989 - 8200
בת יחידה בצוות טכני בבסיס מודיעיני.

1992 - ירושלים
בת 23, מלאת אנרגיות. סטודנטית שנה ב' לכלכלה, 3 עבודות, גרה במעונות 'רזניק'.

בגלל העבודה נשארתי רוב השבתות במעונות ובבקרים יצאתי עם כדורסל להתאמן במגרש. באחת השבתות, בעודי מתאמנת בקליעות, מגיעים כ- 12 סטודנטים. מבלי להתייחס לקיומי הם מתחלקים לחמישיות וניגשים לפתוח במשחק. אחד מהם שם לב שטרם עזבתי את המגרש וצועק לי לצאת. אני מתעלמת וממשיכה לקלוע. ידעתי שאני מתגרה אך חשתי שמי שמתעלם ממני בגלל שאני אישה, אני מתעלמת ממנו גם אם מדובר בכ- 12 גברים (!). הבחור צעק לעברי שאני אפגע אם אשאר ואז זיכיתי אותו בתשובה מרגיזה: "רק תנסו". אדלג על המהלכים שהרסתי להם... לבסוף, המנהיג ניגש אליי, התנצל ושאל אם ארצה להצטרף לקבוצה שלו. מאז הפכתי לאחת מהחבר'ה.

1993 - תל אביב
בת 24, מלאת אנרגיות. בראיון למסלול עתודה בבנק לאומי.

נשאלתי על ידי סמנכ"ל משאבי האנוש: "כרווקה צעירה, מה תכניותייך האישיות?" ידעתי שהוא מתכוון למשפחה אך בנימוס לאי-נימוס שלו עניתי: "לתת תמורה מלאה ואף יותר כדי להגיע למשרה הכי בכירה שיש לכם להציע". הוא נתן בי מבט שואל ואז עניתי בציניות: "אה, התכוונת לבעל וילדים... זה, לא מעניין אותך." התקבלתי. למרות הציניות.

2012 - רמת השרון
בת 43, מלאת אנרגיות. שנתיים וחצי מנכ"לית החטיבה העסקית של תנובה, חברת הנהלה בקבוצה.

היו"ר החדש של תנובה דאז החליט על רה-ארגון. בזכות המוניטין שלי, החליטו שלאור פיטורי חלק מחברי ההנהלה, תועבר לאחריותי חטיבה נוספת ואתמנה ליו"ר דירקטוריון חברת-בת. מאתגר ומדרבן, חשבתי לעצמי. כשהתחלתי ללמוד לעומק את התחומים החדשים הבנתי שני דברים: שמגיעה לי תמורה גבוהה יותר ושלמרבה הפלא שני עובדים שעברו לניהולי הם בעלי תנאים טובים משלי.

באותות ובמופתים הסביר לי המנכ"ל שאין סיכוי שאקבל העלאה כלשהי, גם כשגיליתי לו על שני הגברים שלהם תנאים גבוהים משלי. הוא התנער ואמר שרק היו"ר יכול להחליט ושאם אני רוצה אני יכולה ללכת אליו כי הוא לא מתכוון להתערב.

בפגישה עם היו"ר יצא המרצע מן השק: "מסכים איתך, לא תקין. אבל גם לא נתקן". תמצית האפליה במשפט מזוקק אחד, אמירה בוטה של יו"ר פחדן הרודה בכפיפיו ומתרפס בפני הממונים. הספירה לאחור החלה, תוך מספר שבועות הדהמתי את כולם בהודעת התפטרות. האפליה הבוטה הביאה אותי לקצה הקריירה שלי כשכירה.

כאן נגמרו לי האנרגיות לשרת אדונים החושבים שנשים הן משרתות.

 

2015 - היום  - מושב מגשימים
בת 46, מלאת אנרגיות! הגעתי לייעוד שלי.

מנהלת כבר שנתיים חברה משלי, עם שירי סלע, היועצת הארגונית הטובה ביותר שהכרתי. יחד הקמנו את חברת Tomorrow. החברה ממוקדת בבני ה- 40+, שכירים בכירים, מוכשרים, מנוסים ודינמיים שנקלעים למצב הכלכלי האבסורדי של סוף המסלול שלהם כשכירים. יצרנו תשתית עסקית חדשנית ויוצאת דופן עם מומחים, משקיעים, מרצים ויזמים, שמציעה למשתתפים מתאימים שותפות עסקית מטרום רעיון ועד גיוס הון עבור המיזמים המשותפים.

נחישות ואמונה מבוססות ערכים טובים, הם חומר הגלם החזק ביקום.

[email protected]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה