הטרק שאחרי טיפולי הכימו

לאחר שנה קשה של טיפולי כימותרפיה והקרנות, אתי שלמון ראתה מודעה בעיתון על טיול לנפאל. הדרך לפסגה מעולם לא נראתה קרובה יותר

02/03/2015
אתי שלמון קבלו עדכונים מאתי שלמון
  • RSS

אתי שלמון. צילום: אלבום משפחתי

מהרגע שגיליתי שאני חולה בסרטן השד יישמתי את המנטרה התמידית שלי - איך שאציג את עצמי לעולם כך אנשים יתפסו אותי. עשיתי אווטינג לסרטן שלי ולא התביישתי. לכן, מהרגע הראשון החלטתי שאני עם כיסוי ראש או פאה לא הולכת. למה אני צריכה להסתיר את עצמי? כדי שלמישהו יהיה קל יותר? החלטתי להשתמש בשמחת החיים שלי והאופטימיות כדי לנצח את המחלה.

לאחר שנה קשה של טיפולי כימותרפיה והקרנות, מחכה לי מכתב מרגש מבתי יובל שמסתבר שכתבה על המחלה מהיום הראשון בו גילתה עליה. הוא מרגש אותי עד דמעות. אני בונה גינה עם המון פרחים וצימר חלומי בו אוכל לעסוק בקוסמטיקה, ובמקביל עולות המון שאלות - איפה אני עומדת? האם אני חולה או בריאה? איך אני מחזירה את עצמי להיות מי שהייתי לפני המחלה?

מסביבי כולם שמחים וכל מה שאני רוצה זה גם לשמוח, אבל אני מבינה שתפיסת העולם שלי השתנתה. עכשיו, כשהבראתי, אני מתחילה לחפש דרכים איך לגרום לעצמי להרגיש בריאה. הנפש שלי כל כך פגועה. אין פינה בגוף שלא כואב לי. אני מבינה שאם לא אקבל עזרה אני עלולה להתדרדר למקום קשה. אני מגייסת  לעצמי חברים קרובים שיקיפו אותי, מיידעת את האנשים סביבי שזה ייקח עוד זמן, שהגוף שלי בגד בי ואני עוד לא יכולה לחזור לעצמי.

צעקת אושר

ביום הולדתי שחל שנה מהגילוי, אני רואה מודעה בעיתון: "טרק לנפאל המיועד לנשים חזקות שהחלימו מסרטן השד". אומרת לעצמי – וואלה, זה כנראה המקום שבו אני הולכת לתת את הצעקה השנייה שלי בחיים, והפעם זו תהיה צעקת אושר. אני מבינה שבטיול הזה אני הולכת להבריא.

אשתו של איתי, מדריך הקבוצה, החלימה מסרטן השד והוא מחליט לערוך את הטיול הנשי הזה לכבודה. אני יוצאת לטרק של 16 ימים בהרי ההימליה, יחד עם 15 נשים שאני לא מכירה, ומרגישה מדהים. ביום הראשון אני מבינה שאני היחידה שסיימה את הטיפולים רק כחודש לפני הנסיעה. שעתיים אחרי תחילת ההליכה אני קרובה לעילפון. הראש מסתובב ואני לרגע חושבת לעצמי האם היציאה לטיול הזה הייתה בכלל רעיון טוב. אולי זהו ניסיונו האישי של איתי עם רגעי השבר ואולי פשוט רגישותו, והוא מצווה עליי מאותו רגע להוביל את הקבוצה – "את עוצרת, כולם עוצרים".

באחד מהימים של הטרק אנחנו עולים למקום שנקרא פונהיל בזריחה. שם אנו כותבות יחד על סדין גדול - "טרק של נשים שהחלימו מסרטן השד נובמבר 2010". עומדות על צוק ההר ומשחררות צרחה מעומק גרוננו, צרחה מנקה. הקושי בטיפוס על ההר מקביל מבחינתי להר שעליו אני מטפסת מהרגע שנגמרו הטיפולים - רק מתה להגיע לפסגה ולראות את הנוף היפה מטה. כואבות לי הרגליים והברכיים ואני מקללת אבל בשום אופן, בשום רגע, לא מרשה לעצמי אפילו לחשוב על לוותר.

אתי שלמון. צילום: אלבום משפחתי

לאחר שחזרתי מהטרק חשבתי רבות על כך שיש נשים חולות שאין מי שיעמוד לצידן וילווה אותן. מתוך תחושה זו, החלטתי שאני חייבת להחזיר לעולם. עובדת סוציאלית מעמותת "אחת מתשע" מספרת לי על תוכנית "לצידך", במסגרתה אעבור הכשרה מקצועית ואוכל ללוות נשים שחלו בסרטן השד בעזרת תמיכה, הקשבה ורגישות, ואני מרגישה שזה מתאים לי כמו כפפה ליד.

בשנתיים וחצי האחרונות ליוויתי שבע נשים. במסגרת הליווי והקשר שנוצר בינינו, אני מנסה לשדר להן אופטימיות, להקשיב באמת מכל הלב ובעיקר- להבהיר להן שיש גם חיים לאחר המחלה.

*****

אתי שלמון הינה מתנדבת בתוכנית "לצידך" של עמותת "אחת מתשע".

לפרטים נוספים ומידע ניתן לפנות לעמותה בטלפון: 1-800-363-400 או בדוא"ל: [email protected]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה