"המנה האהובה על הלקוח הישראלי היא פיצוי"

‏לשף עומר מילר נמאס מלקוחות שרוצים לשנות את המנות, מהחרדות שמלוות כל מנה שיוצאת מהמטבח, משעות עבודה לא שפוית ומכך שעדיין קוראים לו השף המבטיח

22/02/2015
עומר מילר קבלו עדכונים מעומר מילר
  • RSS

עומר מילר. צילום: דור מלכהעומר מילר. צילום: דור מלכה

לפני כמה שנים פרסמתי בפייסבוק פוסט שנפתח בערך ככה: "המנה האהובה על הלקוח הישראלי היא פיצוי". הסטטוס זכה לאינספור אזכורים ברשת: "מילר מלהיט את השטח!", זעקו הכותרות. אז האמת היא שאני באמת אוהב לקטר. אני מקטר כל בוקר מחדש על ספּק הירקות או הדגים ועל הטבח שהבריז מהמשמרת כי לטענתו הוא חולה באבולה, כשלמעשה הוא בהנגאובר של חייו; על עלים שהגיעו לא מספיק יפים ועל זה שאין חוק דיג נורמלי שיציל את הדגה המקומית.

אני מקטר על כך שבכל כתבה קוראים לי הילד "הרע/רוקסטאר" ועוד יותר - על כך שקוראים לי "השף המבטיח", גם אחרי שתי מסעדות בבעלותי. אני מקטר על כך שבביצה קולינרית כה תוססת וקטנה אין קולגיאליות אמיתית בין השפים ושלמנה ראשונה, עיקרית וקינוח תקבלו סכסוך מתוקשר ומיותר.

כל לילה אני מקטר על כך שחיי משפחה שפויים הפכו לפריבילגיה דמיונית ושאשתי מקבלת ממני נשיקה בשש בבוקר על הלחי ובאחת בלילה על הלחי השנייה. המקצוע הזה גרם לי לשנוא את שבת בבוקר ולאבד את העונג של שישי בערב. האופציה היחידה שלי לשתות בירה עם חבר היא על הבר של המסעדה שלי. על חשבוני.

אני מקטר על כך ששום מנה שאדגים לטבח לא תצא תחת ידו כמו שאני רוצה, גם אם זאת ההדגמה החמישית, ועל כך ששפים הופכים לסלבים, בעוד טבחים נתפסים כעבריינים. אני מקטר על תוכניות בישול ועל תוכן שיווקי, על הגלוריפיקציה שריאליטי אוכל מעניק למקצוע וגם על כך שאני לא מגיש תוכנית כזאת...

נמאס לי שכל כך הרבה מסעדות מגישות אותו אוכל ומהחרדות שמלוות כל מנה שיוצאת מהמטבח, ונמאס לי גם לגרש את השדים שרודפים אותי בערב שבו המסעדה פחות מלאה. נמאס לי מלקוחות שרוצים לשנות את המנות כי ככה מתחשק להם. נמאס לי לשמוע שארוחת בוקר בבית עולה 20 שקל ובמסעדה 70, כאילו שזה בכלל הגיוני להשוות, ושהביקורת על המחירים מופנית תמיד כלפי המסעדה, להלן הש"ג, ולא לארנונה, לשכירות המוטרפת ולמחירי חומרי הגלם. נמאס לי שכולם פתאום מתלהבים מסריראצ'ה ומקימצ'י, וגם מעיתונאי אוכל שלא מבינים באוכל ומאלה שאפילו לא אוהבים לאכול.

אני מקטר על הלקוחה שהחזירה מנה של קרפאצ'ו כי הבשר היה "חי מדי" ועל ההוא שהחזיר תבשיל צוואר כי לא הבין שזה בשר. נמאס לי שהחברים הכי טובים של הטבח הם הסילורול (משחה לכוויות), הצ'ייסר והמחסור בשעות שינה ושהתמכרתי כבר לדלקת בזרוע כאילו אני טניסאי. אני מקטר על זה שאם אעלה לאינסטגרם תמונה של בשר הטבעונים יכעסו; ואם הבשר הוא חזיר שומרי הכשרות יזעקו ואם לא יהיה מתכון — כל השאר יתבאסו עלי.

אני מקטר על עצמי שאני בכלל מקטר. לא בחרתי להיות טבח, זה לחלוטין בחר אותי. אני עוסק במה שאני אוהב וזו מתנה ענקית מאלוהים, ובקשר לכל הדברים שאני מקטר עליהם - גם עליהם לא הייתי מוותר, כי אחרת הדרך הנפלאה הזו שאני פוסע בה היתה משעממת. ואז באמת הייתי צריך לקטר.

*****

בזמן שאכלתם - גיליון פברואר של "על השולחן", מגזין הגסטרונומיה המוביל בישראל, מוקדש למאחורי הקלעים של עולם המסעדות: בכירי השפים חושפים את הסודות של המנות הכי שוות שלהם; דיוויד פרנקל עם קינוחים כמו במסעדה; החנויות, המסעדות והגאדג'טים שהמקצוענים הכי אוהבים; מאפי רושם מבצק עלים; התבית של ארז קומורובסקי, ועוד מתכונים רבים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה