שלי יחימוביץ': אי-השוויון של המוות

אי אפשר היה שלא לדמיין מה היה מתרחש כאן אם אותו אסון נורא היה יורד על יישוב יהודי מבוסס במרכז הארץ: שרים היו נוהרים לשם, צמרת המשטרה, עשרות צוותי טלוויזיה, שיחות עם קרובים שמגיעים לנחם, אבל לאומי, ואילו כאן הסתופפו חברי המועצה המקומית לישיבה קטנה ומצומצמת

05/02/2015
ח''כ שלי יחימוביץ' קבלו עדכונים מח''כ שלי
  • RSS

התאונה בחורה. צילום: דוברות מד"א

הי זאת שלי. אי השוויון של המוות. אתמול בשעת ערב מאוחרת הגעתי לחורה, יישוב קטן מוכה הלם ואסון שאיבד בבת אחת שמונה נשים, כל אחת מהן אמא וגם סבתא לעשרות נכדים. התאונה המזוויעה אתמול לא הותירה כמעט בית אחד שלא ספג מהלומה.

באתי בכלל לשוחח עם חניכי המכינה הקדם צבאית בני ציון - תל אביב שהתארחו בישוב, אצל ידידי פרחאן אבו ריש, במסגרת המסע שלהם להכרת הארץ. בכניסה לישוב חלפנו דרך זירת התאונה הנוראה, שם חתך הקומביין שנישא על משאית את גופן של עשרות נשים, שמונה נהרגו במקום, 30 פצועות ופצועים הובהלו לסורוקה. שם היה במשמרת רופא צעיר, ד"ר יונס, שגילה כי אמו בין ההרוגות.

ההלם השני אחרי המחזה הזה היה השקט המוחלט ששרר ביישוב הקטן. אי אפשר היה שלא לדמיין מה היה מתרחש כאן אם אותו אסון נורא היה יורד על יישוב יהודי מבוסס, במרכז הארץ: שרים היו נוהרים לשם, צמרת המשטרה, עשרות צוותי טלוויזיה, שידורים מיוחדים, שיחות עם קרובים שמגיעים לנחם. אבל לאומי היה יורד על המדינה, ואילו כאן הסתופפו חברי המועצה המקומית לישיבה קטנה ומצומצמת בחדרו של ראש המועצה ד"ר מוחמד אל נבארי, עם נציג של המשטרה, וטיכסו עצה איך מתמודדים עם ממדי האסון. ההלוויות, הטיפול במשפחות.

לחצר החשוכה הגיעו בזה אחר זה עובדות ועובדים סוציאליים צעירים (בתמונה), מזועזעים, שבילו את השעות האחרונות בבתי המשפחות, מנסים להושיט סיוע למאות האבלים. רובם בני המקום שלמדו בירדן, וזו להם ההתנסות הראשונה עם טרגדיה המונית כזאת.

תאונות דרכים הן סכנה מוחשית שאורבת בכבישים. הן לא חייבות לקרות. בוודאי לא זאת, שהתרחשה בגלל סחבת והזנחה של שנים בשיפוצו של כביש דמים, שהיה ממוקם במקום לא מספיק חשוב בעיני המדינה. לייד חורה. "באותה מידה זה היה יכול להיות אוטובוס של חיילים" אמר לי אחד מחברי המועצה. הוא רצה גם להרגיע מראש את הרוחות וגם אולי פקפק ביכולת שלי להכיל את עוצמת האסון והכאב כשמדובר בנשים בדואיות.

התאונה הנוראה הזאת יכלה שלא לקרות. ומשקרתה, חשפה את אי השוויון, את עוצמת הפער וההזנחה בחיים. חיים שגם כשהם מסתיימים נמדדת בהן עוצמת האבל לפי נסיבות המוות ("רק" תאונת דרכים, לא פיגוע, לא מלחמה) אבל בעיקר לפי "חשיבותו" של ההרוג. כמה הוא קרוב לאליטה ול"אנחנו" המצומצם, כמה הוא זרוק בשוליים של החברה הישראלית.

מדינת ישראל, נכתב במגילת העצמאות, תבטיח שוויון זכויות מלא, מדיני, חברתי ודתי לכל אזרחיה. בלא הבדל גזע ודת ומין. מה שקרה אתמול מחדד את חשיבותו של המאבק שלנו להגשמתה של מגילת העצמאות.

مجلس حورة المحلي מועצה מקומית חורה
מכינת בני ציון תל אביב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה