מכורים ל-Like

המלצת הדוקטור, למען בריאותנו הנפשית, היא לשמור על המינון ולזכור שמטרת הרשתות החברתיות היא לחזק את הקשרים עם החברים והקהילה, לא להחליף אותם

13/12/2010
Liron Jacobi Marcous קבלו עדכונים מLiron
  • RSS
» הצורך לקבל משוב מהסביבה קיים במידה מסוימת אצל כולנו

אם אתם שייכים למיעוט יוצר התכנים ברשת, סביר להניח ש"יצא לכם לבדוק" כמה לייקים קיבל כל פוסט שלכם, כמה הגיבו לעדכון הסטטוס, התלהבו מהשיר שצירפתם מיו-טיוב או מתמונת הפרופיל החדשה שלכם. יכול להיות ש"ריפרשתם פעם או פעמיים", לבדוק אם במקרה, בדיוק עכשיו, מישהו נוסף עשה לכם לייק.
ממתי כל כך חשוב מה חושבים ומה יגידו? מתי הריפרש הזה הופך מנורמלי לבעייתי?
ד"ר יריב (או בשבילי -  שחק, אבא של שניקי מהגן של דריה), עושה סדר בעניינים.

חלקנו זקוקים למשוב יותר מאחרים

למה כל כך חשוב לנו שיעשו לנו "לייק", שיגיבו לסטטוס שלנו, שיכתבו פידבק אוהד לפוסט ויחמיאו לתמונת הפרופיל החדשה שלנו?
"לכולנו יש צורך תמידי לקבל משוב מהסביבה, זה חיוני בשביל להתבגר ולגבש זהות עצמית. זה מתחיל כבר בתקופה שבה התינוק מכיר שהוא לא לבד בעולם, ועם הזמן המשוב מהסביבה צריך לעבור התאמה. כלומר, זה בסדר שאמא תמחא כפיים לילד בן שנתיים שרוכב על תלת אופן, אבל אם היא ממשיכה להתפעל מזה כשהילד בן שש – זו כבר בעיה".

זה ייחודי בעיקר לאנשים עם דימוי עצמי נמוך?
"הצורך לקבל משוב מהסביבה הוא טבעי, וקיים במידה מסוימת ובריאה אצל כולנו. ככל שאנחנו מתבגרים, הצורך באחר כאובייקט למימוש צרכינו הראשוניים פוחת, ואנחנו לומדים לעשות את זה לבד – זאת אומרת לגבש סוג של הערכה עצמית בלי הצורך המתמיד לקבל משוב מהסביבה. לא כולם מצליחים בתהליך הזה במידה שווה – יש אנשים ש. חלקם עלולים לפתח הפרעת אישיות נרציסטית, שמתאפיינת בצורך תמידי ב"מחיאות כפיים" של הזולת. יכול להיות שחלק מה'לייקוהוליקים' הם אנשים עם צורך נרציסטי רב יותר מאחרים".

האם זו התמכרות?
"שאלה טובה. צריך להיזהר משימוש בשפה הפסיכיאטרית – עצם השימוש במינוח 'התמכרות' הוא בעיניי שימוש יתר במושג, ומזמין 'פסיכיאטריזציה' של יותר מדי התנהגויות על הסקאלה הנורמטיבית. כך יוצרים 'מחלות' פסיכיאטריות חדשות שידרשו מן הסתם טיפול תרופתי והרבה מאוד כסף. זה מזכיר לי את השיח אודות 'התמכרות לקניות' – מניסיוני כפסיכיאטר, לא נתקלתי במטופלים או בבני משפחות שפנו עקב סבל מהתמכרות לאינטרנט או לרשתות חברתיות, ומעולם לא פגשתי בחדר המיון מטופל לחוץ ומזיע שחייב גישה לאינטרנט בגלל תסמונת גמילה קשה".

הפרעה או התמכרות?

אז זו לא בעיה פסיכיאטרית?
"יש דיווחים בספרות המקצועית על 'התמכרות לאינטרנט', רובם מהמזרח הרחוק (סין, טיוואן ודרום קוריאה), כנראה בגלל ששם התופעה נפוצה או מדוברת יותר. הכוונה היא לעיסוק אינטנסיבי מאוד באינטרנט למטרות שונות (פורנו, משחקים, הימורים וגם רשתות חברתיות), עם גילויי קושי ומצוקה בזמן שלא מתבצעת הפעילות הזו – כולל תיאורים של אנשים שגלשו למוות בקפה אינטרנט והביאו את עצמם לתשישות ולדום לב אחרי שעות של גלישה (בדרום קוריאה תוארו 10 מקרים כאלו), ויש אפילו הצעה להכניס לספר הקטגוריות הפסיכיאטרי הבא את האבחנה של 'התמכרות לאינטרנט'.
אלה שטוענים שמדובר בהתמכרות, מתארים את כל התגובות שמוכרות מהתמכרות לחומרים: שימוש רב תוך איבוד תחושת זמן והזנחת עיסוקים אחרים, תסמונת גמילה ('קריז') מלווה בכעס, מתח ודיכאון כשאין גישה לאינטרנט, צורך גובר בשעות מחשב מרובות, תשישות, ירידה בהישגים ו'הסתבכויות' בוויכוחים ושקרים סביב הנושא.

אנשי מקצוע אחרים מייחסים את השימוש העודף להפרעות אחרות, כמו הפרעה בשליטה בדחפים (בדומה לקלפטומניה), שבבסיסן יש צורך חזק ובלתי נשלט לבצע פעולה, או להפרעה כפייתית (קומפולסיבית), שבה מדובר בצורך מטריד שאי מימושו גורם למצוקה הולכת וגוברת. רוב המחקרים מראים ששימוש יתר באינטרנט בא בנוסף למצוקה או הפרעה נפשית אחרת קיימת.

המחקרים לרוב לא מפרידים בין צורות שונות של 'התמכרות'- משחקים, רשתות חברתיות והימורים קובצו יחד, וזה מקשה לאפיין את המשתמשים ה'כבדים' ברשתות החברתיות. מחקר שכן התמקד ספציפית במשתמשים בצורה מוגזמת ברשתות חברתיות, הראה שלרבים מהם יש קושי בגיבוש הזהות או קשיים בביטוי עצמי בעולם ה'אמיתי', ודווקא לא צורך יוצא דופן להשתייך. אני לא מכיר מחקר שבדק רק את התופעה של ה-like, כך שרוב מה שאנחנו יודעים מהספרות, הוא הכללה מהמחקרים שעוסקים ב-internet addiction. אנשים עושים כל מיני דברים מוזרים ומשונים- זה לא תמיד בגלל בעיה פסיכיאטרית. יכול להיות שהכלים הנכונים להתמודד עם התופעה צריכים להגיע מתחום החינוך או הפסיכולוגיה, ולא בהכרח מהעולם הפסיכיאטרי".

אין את הניואנסים של קשר אנושי

הרשתות החברתיות הפכו לחלק מהעולם שלנו. זה בא לידי ביטוי בפניות אל אנשי המקצוע?
"כן ולא. הסיבות השכיחות בגללן פונים לפסיכיאטר נשארו דיכאון וחרדה, אך ההקשר של הרשתות החברתיות בהחלט קיים – פגשתי אנשים שהגיבו באופן מאוד חריף למסרים ברשתות החברתיות – ילדים שארגנו עליהם חרם דרך הפייסבוק או שהשאירו הודעות מעליבות בפייס שלהם, או בחורה שגילתה שהחבר שלה הוריד אותה מרשימת החברים בפייסבוק וניסתה להתאבד".

אפשר לזהות פרופיל של משתמשים "מכורים"?
"בספרות הם מתוארים (בהכללה) כמו אנשים מופנמים עם קושי ביצירת קשרים חברתיים וקושי בגיבוש הזהות, בעלי קושי בשליטה בדחפים ונטייה אובססיבית. רבים מה'מכורים' סובלים גם ממצוקה נפשית (כולל הפרעות חרדה, דיכאון והפרעות בקשב וריכוז), והשימוש באינטרנט הוא ניסיון ל – self treatment".

מה עושה לנו החוויה הזו של ה"לייק" בטווח הארוך?
"החוויה הזו של לייק (או לא) היא מפוצלת- יש שחור או לבן. אין בה את כל הניואנסים של קשר אנושי. זה עלול  לגרום להשטחה של מגוון הרגשות שיש בקשר עם הזולת, שמלווה בחוסר אמפטיה.
חוויות כמו 'חבר’ה' עוברות היום שינוי ומוגדרות מחדש, מעניין לראות איך זה ישפיע על הדור שנולד לתוך המדיה הזו. יכול להיות שלאנשים מסוימים הרשתות יעשירו את החוויה והקשר, ויתנו עוד רובד ליחסים, אבל לפחות לגבי חלק מהאנשים הרשתות עלולות להחליף את הקשרים האחרים, וליצור עולם רגשי בוטה ורדוד".

כמו תמיד, הסוד הוא במינון

מהי המלצת הדוקטור, למען בריאותנו הנפשית?
"כמו בהרבה דברים אחרים וטובים (אוכל, סקס) הסוד הוא במינון. המטרה של הרשתות היא להעשיר אותנו ולחזק את הקשרים עם החברים והקהילה, לא להחליף אותם.

אלו שמגזימים בצורך לבדוק את התגובות (והצורך טבעי וקיים אצל כולם), לפעמים לא בטוחים עד כמה הם באמת 'אהובים', ואולי באופן כללי לא בטוחים כל כך מי הם. הצורך בתגובה אוהדת, לא יבנה מחדש את הביטחון העצמי של אף אחד, בעצם הוא אפילו מערער אותו עוד יותר. נסו לשאול את עצמכם: 'ומה יקרה אם אף אחד לא יאהב מה שאמרתי' ומה אתם באמת יודעים על האנשים ששלחו לכם like, האם הם באמת כל כך חשובים עבורכם?

ובאופן כללי, אם החיים באינטרנט נהיים יותר מעניינים מהחיים האמיתיים שלכם, get yourself a life. אם אתם מגלים שאתם מבלים יותר מדי זמן באינטרנט, יכול להיות שיש לכם בעיה, אולי מסתתרת מצוקה נפשית והגלישה הבלתי פוסקת היא ניסיון לברוח ממנה- זה הזמן לבדוק אם אפשר לעשות שינוי, ואם זה קשה מדי לעשות את זה לבד, לפנות לטיפול".

ד"ר שחק יריב הוא פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. בנוסף, הוא דוקטורנט במכון ויצמן העוסק בחקר הביולוגיה של הבנה רגשית-חברתית ועוסק במחקר קליני בבית החולים שלוותה.

מתוך הבלוג חוויית משתמש של לירון יעקובי מרקוס

צילום: FindYourSearch, פליקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה