היקיצה

למה כל גיבורה ספרותית שמנהלת רומן מחוץ לנישואין חייבת למות בסוף? והאם השתנה משהו מאז 1899? ביקורת ספר

14/12/2010
איריס קובליו קבלו עדכונים מאיריס
  • RSS
» כריכת הספר 'היקיצה'. צילום: יח"צ

אתחיל דווקא בספר אחר. לפני כשנה קראתי את "לאהוב את פרנק" מאת ננסי הוראן, המבוסס על סיפור האהבה האמיתי בין האדריכל פרנק לויד רייט ומיימה צ'ייני, שניהם נשואים לבני זוג אחרים והורים לילדים. הסיפור המטלטל הזה מסתיים במוות אכזרי שהביקורות ציינוהו כבלתי נמנע. האמנם?

ספרה של קייט שופן נכתב בסוף המאה התשע עשרה- ספר מבשר, מקדים את זמנו, מהפכני, חתרני ודחוי; ספר שסיים את הקריירה שלה כסופרת. הנובלה "היקיצה" אינה מתארת את סיפור אהבתם האסורה של שני אנשים, אלא מתרכזת בעדנה פונטלייה, אישה נשואה ואם לשני ילדים, המתעוררת בקיץ אחד, בעת חופשה של יציאה מהשגרה, מתוך חלום היותה אשת איש בחברה עם מוסכמות הסוגרות על נטיותיה, רגשותיה ומאווייה. לאט לאט היא נעשית מודעת לרצונות קדומים המתגלים בה מחדש וצומח מתוכה אומץ לקום ולשנות את חייה.

כשעדנה במצוקה ומרגישה צורך להתעורר, היא נעזרת בסמים ממריצי יקיצה, שפעולתם דומה לגלולות שינה למתקשות להירדם. עדנה מתאהבת. שני גברים שרמנטיים מופיעים בחייה. עדנה מתעוררת לאט. היא לא נענית מיידית. שניהם מחזרים אחריה בלהיטות למרות שהם מודעים בהחלט להיותה נשואה ואם ואף מכירים היטב את בעלה. שני הגברים החדשים בחייה מספקים שני צרכים שחסרה: נפשי ומיני.

בין שני מחזרים

כשמחזרה הראשון, אליו נקשרה נפשה של עדנה, נעלם, היא ממלאה את תסכול העדרו במחזרה השני ומתירה את האיסור של קיום קשר מיני מחוץ לנישואין. עדנה מתמסרת למחזרה השני אך ליבה נתון למחזרה הראשון, שנטש אותה ללא הסברים ואף לא כותב לה ממרחקים, והיא מחפשת באובססיביות אחר סימנים ופרורי ידיעות על אודותיו אצל מכריו ובני משפחתו. עדנה, שאינה יכולה ואינה רוצה לחדול מיקיצתה, נאחזת בשני מחזריה, זה שבפועל וזה שבהמיית הלב, עוזבת את ביתה ועוברת להתגורר בדירה קטנה שם היא מטפחת את כישרונה כאמנית משוחררת.

אך עדנה מתבלבלת. במקום להבין שמחזרים אלה הם רק "ממריצי יקיצה" או עזרים למימוש החופש אליו שאפה, היא נכבלת מחדש באהבה כפייתית למחזר הראשון שמופיע ונעלם לסירוגין, שלא לוקח אחריות על חלקו בשינוי שחל בחייה, וכשהוא נוטש אותה בפעם השלישית, מבלי לממש בעצם את אהבתם ולו ללילה אחד, היא שמה קץ לחייה. אולם אקט המוות (הכתוב בפיוטיות ממגנטת) אינו מניח את דעתם של המבקרים הממונים על המוסר והמוסכמות דאז והספר נדחה בשאט נפש. מאז שהספר יצא לאור עברו יותר ממאה שנים בהם חלו שינויים גלובלים עצומים. הספר שוב יוצא לאור וזוכה להערכה והוקרה. נושא היקיצה כמובן שרלוונטי גם כיום, אבל האם המוות הכרחי?

והיום?

אם קייט שופן היתה כותבת את הספר כיום, האם שוב הייתה בוחרת במוות כאקורד המסיים? ומה עושה המוות הזה לקוראים העכשוויים? האם הקוראים העכשוויים השתנו ומוכנים לקבל הצלחה, התגברות על אהבה נכזבת מחוץ לנישואין ויציאה של ממש לחופש מכבלי נישואין ללא אהבה, גם אם את אם לילדים? האם תמיד יהיה מחיר כבד? האם העונש הוא הכרחי?

את הספר קראתי בלילה אחד אך השאלות שמעלה ממשיכות להדהד ולהטריד.

היקיצה/קייט שופן
הוצאת כתר 2010, סדרת נובלה
כריכה קשה, 203 עמ'

ציור אקוורל, איריס קובליו, 2008
>> מתוך הבלוג של איריס קובליו- מדברת גלויות
>> פורסם בבלוג 'סלונה מבקרת ספרים'




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה