ירמי קפלן בהופעה מביכה

בבוקר, כך המליץ קפלן בהופעה, בליווי הדגמה בפנטומימה, אנחנו צריכות לעזור לגבר שלנו להשתחרר באמצעות "עבודת יד". גם אם לא בא לנו. גם אם אין לנו חשק. גם אם נעשה זאת עם הבעת גועל על פנינו

27/01/2015
טל הורוביץ קבלו עדכונים מטל
  • RSS

ירמי קפלן. צילום מתוך יוטיוב

לזמרים, שחקנים ושאר מפורסמים יש יתרון אחד מאוד ברור על פנינו, פשוטי העם: יש להם קהל. החשיפה הגדולה מאפשרת להם להגיע להרבה אנשים: מעל במות, על גבי מסכים, מעל גלי האתר. העיניים נשואות אליהם וקולם נשמע. אני מאוד מעריכה אמנים שמנצלים את מעמדם לקידום אג'נדות חיוביות, בין אם פוליטיות או חברתיות,  אבל למרבה הצער כח זה לעיתים מנוצל גם לרעה (או פשוט - בטפשות).

כך היה שלשום, בהופעה של ירמי קפלן במחסן 2 שבנמל יפו. כהקדמה לאחד השירים, שנקרא "חשק", החליט קפלן לשטוח את משנתו בענייני יחסי גברים-נשים. בהתחלה רק אמר שיש בעיה של "חוסר סינכרון" בין גברים לנשים, ועל כך הסכמתי איתו. הרי כולם יודעים שגברים ממאדים ונשים מנגה! אבל מהר מאוד התברר שקפלן מתכוון לחוסר הסינכרון המיני בין גברים לנשים.

כאן כבר חשתי אי-נוחות קלה. תקראו לי חסודה, אבל לא באתי להופעת רוק כדי לשמוע תיאוריות על מין. בהמשך דבריו תיאר קפלן את המקרים (שכולנו אמורים, כנראה, להכיר מחיי היום-יום) בהם הגבר "מקבל פס" מאישתו ללכת לשתות בבר עם החברים (כבר בעייתי מבחינתי - תפיסת הנשים כרודניות שצריכות לתת אישור לבעליהן לצאת) ואז, שמח וטוב לב, הוא שב הביתה מבוסם וחרמן בשלוש לפנות בוקר, אך אבוי - זוגתו ישנה שינה עמוקה. ואז, מנסה הגבר האומלל ככל שביכולתו לבצע את זממו באישתו הישנה, "המומיה", לדבריו של קפלן, והיא מתעוררת בבהלה ומנסה להדוף אותו.

בסיפור של קפלן, הגבר מנסה לשכנע את אשתו בלחש: "את לא צריכה לעשות כלום. אני אעשה הכול. אני אפשיט, אני אכניס, אני אוציא, אני אלביש, אני אנקה...". בשלב הזה חשתי כבר אי-נוחות גדולה, וראיתי שגם חבריי נעים בחוסר נוחות במושביהם. אחרי כמה דקות שנמשכו בעיניי כנצח פנה קפלן, משועשע, לקהל ואמר - "גברים, תפסיקו עם זה!". זהו, כביכול, המסר המתבקש. היו אנשים בקהל שאפילו מחאו כפיים. אבל עדיין, גם אם המסר הוא נכון, מדוע היה עלינו להיחשף לכל זה? מדוע בעודי צופה בהופעה שאמורה להוות אתנחתא מוסיקלית קלילה עלי להגיע למצב שבו אני נבוכה וחשה חוסר נוחות עז?

למרבה הצער, לקפלן היתה עצה נוספת, הפעם לנשים שבקהל. בבוקר, כך המליץ בליווי הדגמה בפנטומימה, אנחנו צריכות לעזור לגבר שלנו להשתחרר באמצעות "עבודת יד". גם אם לא בא לנו. גם אם אין לנו חשק. גם אם נעשה זאת עם הבעת גועל על פנינו. זה בסדר! כי זה בן-הזוג שלנו! זה לא שחס וחלילה מצפים שנענג גבר זר! למען שלום בית, עזרי לגבר שלך להשתחרר. האם זו דרכו להסביר לנו שאם לא נסייע ב"עבודת יד", אל לנו להתפלא אם נתעורר באמצע הלילה בבעתה כשבן-זוגנו גוהר מעלינו? הוא ציין, אגב, שפמיניסטיות מאוד כועסות עליו כשהוא אומר את הדברים האלה, אבל אין מה לעשות. ככה זה גברים.

זהו, תם ונשלם הנאום. אפשר להתחיל לשיר. אבל אני כבר לא מסוגלת להתרכז. האינסטינקט הראשוני שלי היה לקום וללכת, אבל החשש מהדרמה, מלמשוך תשומת לב, הרתיע אותי. לאט לאט עיבדתי ועיכלתי את מה שנאמר על הבמה. החלפתי כמה מילים עם חבריי, שהיו אף הם בשוק. לאחר דקות ספורות הבנתי שאני לא מסוגלת לשבת שם יותר. קמתי ויצאתי. מחוץ לאולם, עדיין בהלם, החלטתי לשתף במקרה את חבריי וחברותיי בקבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי". התגובות התומכות לא איחרו להגיע ועימן עדויות נוספות על התנהגותו ומשנתו הבעייתית של קפלן לאורך השנים.

אני יודעת שיהיו כאלה שיתייגו אותי כהיסטרית, יגידו שאני מגזימה, מוציאה דברים מפרופורציה. עוד פמיניסטית מטורפת. אבל אני גם יודעת בדיוק איך הרגשתי בזמן שהדברים נאמרו על הבמה, וגם זמן רב לאחר מכן. המחשבה על כך שאמן מנצל את עמדתו על במה, מול קהל, לדבר ככל העולה על רוחו ללא כל מחשבה או סינון, ללא כל התחשבות או רגישות וללא אזהרה מוקדמת, מכעיסה ומקוממת מאוד. אם היה בוחר לשיר על סקס באותה בוטות שבה דיבר, לפחות היתה בידי הבחירה לא לבוא להופעה.

בתקופה האחרונה עלה לכותרות מושג חדש - "תרבות האונס". מושג זה (כך על-פי וויקיפדיה) מדגיש את הקשר שבין התרבות הרווחת בחברה, למידת האלימות המינית המצויה בה. ההתעלמות, הסלחנות והסובלנות כלפי אלימות מינית, מאפשרות לה להתקיים ולשגשג. אני חושבת שהדברים שאמר קפלן הם באופן מובהק חלק מאותה תרבות, המתייחסת באופן משועשע לגברים העוגבים על נשים ישנות ומעבירה לנשים את המסר שעליהן לספק את הגבר, גם בניגוד לרצונן. אלו הן תופעות שיש למגר, אבל כשדווקא האנשים שבידם כוח אמיתי להשפיע ולהגיע לקהלים גדולים מעבירים את המסר ההפוך, נראה כי הדרך עוד ארוכה. ארוכה מאוד.

.

* תגובתו של ירמי קפלן:

"בנות, אתן צודקות. בדיעבד הדברים שנאמרו יצאו בבוטות ואין מה להתווכח על זה. הופעה זה קצת כמו תאטרון - העוצמות, הבוטות והפרובוקציה - במקרים רבים מוגזמות. לא חשבתי על הדברים ככה. אני לוקח את זה איתי הלאה לעתיד. נתינה, קבלה והדדיות הם ערך עליון מבחינתי. אני מעריך את הביקורת שלכן. ירמי".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה