ארז אפרתי ותסמונת האישה הטובה

שחרורו מהכלא של ארז אפרתי אחרי ניכוי שליש ממאסרו, קומם עליו חלק גדול מהציבור. אבל מה שצריך להטריד אותנו יותר הוא בחירתה של מי שהיתה חברתו בזמן ביצוע האונס לתמוך, להנשא ואף להביא לעולם ילד עם עבריין מין מורשע. והיא לא לבד

20/01/2015
רעות חוצה קבלו עדכונים מרעות
  • RSS

ארז אפרתי. צילום מתוך יוטיוב

ארז אפרתי היה "בחור להביא הביתה לאמא". מלח הארץ, יוצא יחידה צבאית מובחרת, מאבטח של אנשי ביטחון בכירים, איש צעיר ומבטיח שעתידו כבכיר בצמרת מערכת הביטחון מובטח, אלא שכל הסופרלטיבים האלה נשטפו במי הירקון אי שם בנומבר 2009, כשהחליט, לאחר מסיבת הרווקים שלו, כשהוא שיכור לחלוטין, למשוך צעירה בת 22 מרכבה ולבצע בה מעשה סדום באיומים. אפרתי נתפס על ידי עובר אורח ונעצר בטרם הספיק לבצע את המעשה המחריד, אולם לקורבן נגרם נזק נפשי ופיזי עצום. אפרתי ריצה 5 שנות מאסר וישוחרר בקרוב, לאחר שהפרקליטות החליטה לנכות שליש מתקופת מאסרו.

מיד כשהתפוצצה הפרשה, הודיעה ארוסתו דאז, ורד אלי, שהיא תומכת בו תמיכה מלאה. היא הקפידה להגיע לכל הדיונים והתראיינה לגופי התקשורת השונים, בטוחה בחפותו. בית המשפט דווקא הרשיע אותו, הערעור שהגיש לעליון לא עזר, והוא נשלח לריצוי מאסר בפועל. אם חשבתן שהרשעה של הערכאה הגבוהה ביותר במערכת המשפט הישראלי תטריד את בת זוגו של אפרתי או תדליק אצלה נורה אדומה, טעיתם. לא רק שהיא המשיכה לתמוך בו גם בין כתלי הכלא, הם אף הפכו להורים במהלך תקופת המאסר.

לאחרונה, כאשר פנה לשירות בתי הסוהר בבקשה לשחרור מוקדם, היתה זו אלי, שהפכה מאז כאמור לאשתו, שכתבה מכתב מרגש וקורע לב לוועדת השחרורים.

והיא לא לבד. אלי מייצגת תופעה רחבה יותר שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות ושחזרה על עצמה בכמה מהפרשיות המסעירות ביותר שקרו במדינה: אייל גולן, משה קצב, ועמנואל רוזן -  שלושה גברים מוכרים ובעלי השפעה בציבור, עמדו בשנים האחרונות בלב פרשות הנוגעות לניצול קטינות, הטרדות מיניות ועבירות מין נוספות. חלקם יצאו מהפרשות ללא כתבי אישום, אבל די בעדויות כדי להבין, שגם ללא הרשעה בדין, הגברים האלה נהגו בנשים בחוסר מוסר משווע, תוך ניצול כוחם והשפעתם, לעיתים גם בשימוש באלימות והפחדה.

אייל גולן ורוסלנה. צילום מסך יוטיוב מתוך חדשות הבידור, HOT

מה משותף לשלושה הנ"ל? דפוס הפעולה שחזר על עצמו: פרשה שעיקרה עבירת מין שהם עמדו במרכזה עלתה לכותרות, התפוצצה ברעש גדול, בת הזוג הפגינה תמיכה ציבורית - או שהם מצאו אחת כזו במהלך הפרשה - עמדה לצידם, הגנה על שמם ואז התמסדה איתם.

בעולם מתוקן, גברים שנוהגים באלימות מינית כנגד נשים היו מוקצים מהחברה מיידית. הם לא היו ממשיכים לנהל חיים מאושרים וטובים, גם אם ריצו את עונשם והשתחררו כדין.

בעולם מתוקן, נשים היו מורגלות לחשוב שגבר שנוהג באלימות מינית, בחוסר מוסר או תוך ניצול כוחו או מעמדו לרעה, הוא גבר אלים שצריך לברוח ממנו כמו מאש ולא לטהר את תדמיתו הציבורית.

אבל במציאות הלא מתוקנת בה אנחנו חיים, נשים, מיום הוולדן, מורגלות לחשוב שהמודל הגברי הנחשק הוא זה של ה - Bad guy. הגיבורים הטובים בתכניות ובסרטים לא תמיד נאמנים לחוק, מכופפים פינות בכיף, משיגים את מבוקשם בכח וגואלים נשים מרווקותן - וזה בדיוק הקסם שלהם. כך הגנב חסר הבית מ-"אלאדין", ג'ון סמית (הכובש האנגלי) מ"פוקהונטס", דני זוקו מ"גריז", ג'וני דפ כוויט קוקר מ"נער שוליים", ברוס וויליס, מל גיבסון וכל שאר הגיבורים שפותרים בעיות בכח, מול עיניהן המשתאות של רשויות החוק שנדחקות הצידה ושל האהובה הפוטנציאלית איתה יתאחדו בסוף הסרט.

התרבות, הספרות והקולנוע מלאים בדוגמאות של נשים, שמאמינות בכל כוחן שגם אם הגבר שלצידן נוהג באופן כוחני עד פלילי, הן צריכות להשאר נאמנות לו, כי ככה מתנהגת אישה טובה.

אז מה הפלא שהמציאות רחוקה מלהיות עולם מתוקן?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה