לראשונה בהסטוריה: מפלגת נשים חרדיות

3 פעילות חברתיות חרדיות שמאסו בהדרת נשים מהמפלגות של המגזר, החליטו להקים מפלגת נשים חרדיות עליה הכריזו היום. הכירו את "בזכותן"

19/01/2015
אפרת קרסנר קבלו עדכונים מאפרת
  • RSS

רות קוליאן. צילום מתוך יוטיוב

לראשונה בהסטוריה, הוקמה היום (ב') מפלגה של נשים חרדיות. המפלגה, שתיקרא "בזכותן", הוקמה על ידי שלוש פעילות חברתיות: רות קוליאן, שבעבר עתרה לבג"צ נגד מימון מפלגות שמדירות נשים, נועה ארז וקרן מוזן, שהכריזו עליה אחר הצהריים בבית ציוני אמריקה בתל אביב. שלושתן נקטו בצעד ההיסטורי לאור העובדה שמאסו בהדרת הנשים מהמפלגות החרדיות הקיימות. 

כששמעתי על זה לראשונה, התגובה הראשונית היתה "סוף סוף!" אבל אז השמחה נמהלה בעצב. דתיים תמיד נמצאים מאחור, כמעט בכל דבר ובכל תחום. אמנם אנחנו די בקיאים בתנ"ך, בהלכה וכנראה גם בחינוך שמרני, שמוציא מתוכו בוגרים המשתלבים בכל תחומי העשייה החברתית וההתנדבותית בישראל. זה עדיין לא מספיק בשביל להרגיש במרכז העניינים של החברה המערבית החילונית והליברלית ברובה. אם הדתיים תמיד נמצאים מאחור, דמיינו לעצמכם מה קורה בחברה החרדית. הפער הוא עצום.

לאורך ההיסטוריה גם אוכלוסיית הנשים נאבקה להיות בחזית, אבל המאבק עדיין לא הושלם. אני מסכימה שזה מרגיז שבליכוד אין כמעט נשים שנמצאות במקום ריאלי, ושאפו לסתיו שפיר וחברותיה שעשו "עבודה" טובה, תרתי משמע, והכניסו את האוכלוסייה הנשית למקומות גבוהים ומרשימים. אבל אני עדיין לא חושבת שאנחנו כאלה מסכנות, שצריכים לשריין לנו מקומות מיוחדים במפלגת הבית היהודי.

מה שכן מעציב אותי, יותר משריון המקומות עבור נשים במפלגת הבית היהודי ויותר מהטענות הקצת מוגזמות על השוביניסטיות שקיימת במפלגת הליכוד (אולי תאשימו את המתפקדים?), זה שרק עכשיו התחלנו לשים לב למעמד הנשים בחברה החרדית. איך זה יכול להיות שמפלגות חרדיות קיימות כל כך הרבה שנים ומעולם לא הסכימו להכניס לתוכן נשים? בעיניי, זה הרבה יותר מרגיז מהדרת נשים מתמונות בשלטי חוצות.

אי אפשר לחזור אחורה

חברות שמרניות וקהילות דתיות זקוקות כמעט תמיד לאישורו של הרב כשמדובר בצעד חשוב ומשמעותי. לא בטוח שאת הקמת המפלגה החרדית הראשונה לנשים אישר רב, אבל מה שיותר מקומם, הוא עצם העובדה שנשים צריכות לרוץ לבד ולהקים לעצמן מפלגה נפרדת מהגברים.

בחברה הדתית תמיד נזהרים ומקפידים להפריד בין המינים, בחברה החרדית המצב אף יותר חמור. אם בבית היהודי מוצבת איילת שקד, אישה חילונית, כמועמדת ראויה ומובילה, בחברה החרדית מקפידים שיהיו שתי מפלגות שונות, שאינן כוללות נשים ואינן כוללות עירבוב עדתי. אגב, התירוץ של ההפרדה העדתית תמיד יהיה "אנחנו לא גזענים, יש לנו הלכות שונות וזה יותר נוח".

השבוע דיברתי עם חברה דתייה והיא אמרה לי שהיא מתכוונת להצביע לש"ס. שאלתי אותה מה דעתה על כך שבמדינת ישראל לא תהיה הפרדה עדתית וניצור לעצמנו "הלכה ישראלית" חדשה, הלכה בה לא יהיו הבדלים בין אשכנזים לספרדים, לא יהיו לנו שני רבנים ראשיים, הלכה שבזכותה נפסיק להתייחס להבדלים של מוצא וצבע עור, שבזכותה אולי בעתיד לא יהיו לנו שתי מפלגות חרדיות.

ואז חשבתי לעצמי: אם הנשים החרדיות צריכות לרוץ במפלגה משלהן ואינן יכולות להצטרף כשוות בין שווים בחברה החרדית, כנראה שאנחנו עדיין רחוקים מהיום בו משהו ישתנה בחברה הישראלית. אבל אני עדיין אופטימית, כי אולי רק ככה, דרך התקשורת הליברלית שאט-אט חודרת את גבולות השיח החילוני ומגיעה אל קהלים דתיים וחרדיים, נשים כמו רות קוליאן, נועה ארז וקרן מוזן יהיו אלו ש"בזכותן" נשים חרדיות לא יפחדו להביע את עצמן בציבור.

אולי זה סתם גימיק וסביר להניח שהן לא יעברו את אחוז החסימה, אבל יש בהקמת מפלגת נשים חרדית אמירה גדולה: "גם אם אתם לא נותנים לנו להצטרף אליכם, אנחנו נפעל ונעשה משהו משלנו". זה שווה יותר מהכל.

 .

* אפרת קרסנר היא עיתונאית ובלוגרית בנושאי יהדות, תרבות וחינוך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה