למה קשה למצוא בגדים מעל מידה 42?

המידה הממוצעת של נשים בעולם היא 42-44, אבל רוב רשתות האופנה מתעלמות מהצורך של נשים במידות גדולות יותר ללבוש בגדים טרנדים מחמיאים ונגישים. מה הסיבה והאם צפוי שינוי?

14/01/2015
גלי דודזון סגל קבלו עדכונים מגלי דודזון סגל
  • RSS

אם את לובשת מידה 42 או יותר, בוודאי נתקלת בבעיה למצוא בגדים מחמיאים, טרנדיים וצעירים במחירים נוחים. עולם האופנה מספק שפע אופציות אופנתיות במחירים נגישים עד מידה 40, וככל שהמידה עולה ההיצע קטן והמחירים עולים.

התלונה השכיחה אצל נשים במידות הביניים (42-48), שבטעות אנחנו נוטים לקרוא להן "מידות גדולות", היא לא אודות המשקל ומבנה הגוף שלהן. הצצה בפורומים המאגדים נשות פלאס סייז מוכיחה כי נשים רבות במידות האלו שמחות בגופן ולא שמות להן למטרה לרזות, אבל מתלוננות כי הן מתקשות למצוא בגדים שיחמיאו להן, יקלעו לטעמן, ויהיו נגישים מבחינת המחיר.

מאיפה הכל מתחיל?

הבעיה מתחילה ביחס השלילי של עולם האופנה למי שאינה עומדת בסטנדרטים "המקובלים" של מידה 36 במקרה הקיצון. טווח המידות הרחב של נשים לא מקבל ביטוי במגזינים המובילים ובתצוגות האופנה הנחשבות, מעצבי העל המעטים ששילבו בשבועות האופנה דוגמניות פלאס סייז עשו זאת כגימיק חד פעמי ולרוב עם דוגמנית אחת בלבד שצעדה לצד עשרות דוגמניות שדופות.

עורכת ווג אוסטרליה לשעבר, קריסטי קלמנטס, חשפה בספרה The Vogue Factor את האמת האכזרית העומדת מאחורי מידה 0, והאשימה עורכות בכירות ומעצבי על בשימור הסטריאוטיפ של הדוגמנית הכחושה, מבלי יכולת לראות את הסכנה האיומה הקיימת בזה לדוגמניות עצמן ולחברה כולה. על פי קלמנטס, קבוצה מצומצמת של אנשים בתעשיית האופנה הכוללת מעצבי על, סטייליסטים ומלהקים היא זו שמחליטה על המשקל והמראה ה"נכון" ומשפיעה בכך על התעשייה כולה. כדוגמה היא מציינת את העובדה שמעצבים מסרבים שהבגדים שלהם יצולמו להפקות אופנה במגזינים על דוגמניות במידות שחורגות ממידת הסמפל (34) שהיא לתפיסתם המידה המושלמת להצגתם.

shutterstock_215433925 דוגמניות בתצוגה של  Meskita בשבוע האופנה בניו-יורק, לאביב 2015. (צילום: shutterstock)

הרשתות שמתרגמות את הטרנדים העונתיים מיישרות קו עם מעצבי העל ורובן עוצרות את הייצור במידה 42. בקטלוגים שלהן הבגדים מוצגים על דוגמניות במידה 36 לכל היותר.

"בעוד שהעולם הולך ומשמין (עובדה מוכחת בכל רחבי העולם, לא רק בישראל) תעשיית האופנה תקועה מחשבתית בשנות ה-90 כאשר אידאל היופי היה קייט מוס" אומרת הסטייליסטית גאלה רחמילביץ שעוסקת רבות בתחום המידות הגדולות בארץ "אנחנו רואים מגמה קטנה של שינוי, אבל כאמור, זה קטן ולאט. לתעשיית האופנה חשוב למכור את האשלייה של 'אידאל היופי' הכחוש והרזה וביום שייצרו מידות יותר גדולות- התעשייה תהיה בבעיה מחשבתית-שיווקית, שכן היא תיאלץ להודות שאידאל היופי הזה הוא מופרך".

גם אם מרבית הרשתות לא יודו באפליה מטעמי משקל, ברור כי אחת הסיבות להגבלת טווח המידות, היא התדמית הצעירה והאופנתית שהם מעוניינים לשדר. לפני כשנתיים הרשת סערה כשאנליסט בשם רובין לואיס חשף שמנכ"ל חברת האופנה Abercrombie & Fitch, מייק ג'פריס, לא מעוניין שאנשים שמנים ילבשו את בגדי המותג ולכן לא נמכרים ברשת בגדים מעבר למידה L. זו לא טענה מופרכת, ג'פריס עצמו הודה בעבר שהוא רוצה למתג את החברה שלו ככזו הפונה לצעירים "היפים והנכונים" ולמשנתו, מי שלובשת מידה 40 ואילך לא יכולה להיחשב ככזו.

מגזין הניו-יורקר פרסם כתבה מפורטת בה נחשף כי לא מעט מותגים ומעצבים שמייצרים בגדים במידות "גדולות" בנוסף למידות ה"רגילות", מעדיפים להצניע אותם ולא להשקיע בפרסומם על מנת לא לפגוע בתדמית של המותג. חלקם מוכרים את המידות הגדולות רק אונליין ובכך מונעים את כניסתן של נשים שחצו את מידה 42 לחנויות המותג. מורטי סינגר, יועץ מיתוג למעצבי על הסביר את התופעה: "מותגי אופנה לא מוכרים רק בגדים, הם מוכרים פנטזיה של סגנון חיים שאנשים שואפים אליו, לכן הם לא מעוניינים להיות מזוהים עם מידות גדולות, זה לא משהו שגורם לך לרצות להיות שייך אליו".

בניו יורק טיימס, התייחסו לנושא לפני כשבועיים בכתבה שעסקה בנתח השוק הגדול שעולם האופנה מפספס וצייינו שנשים במידה 44 ומעלה מהוות כ-67% מהאוכלוסיה ומשוועות לאופציות חדשות. התגית plussizeplease# שייסדה בלוגרית בשם שרה צ'יוואיה אומצה בחום ברשתות החברתיות והעידה על הצורך של נשים במידות גדולות בהרחבת המגוון הקיים.

רשתות גדולות שהשכילו להגדיל את טווח המידות שלהן דוגמת TARGET, H&M פוראבר 21, מנגו ואחרות, לרוב יציגו את הבגדים במחלקת PLUS SIZE נפרדת בעומקה של החנות. בארץ, אפילו מחלקות נפרדות לא מפרגנים למידות גדולות, זו של H&M נסגרה ופוראבר 21 ומנגו ויתרו מראש על מחלקת הפלאס סייז בסניפים בארץ.

מעצבים ישראלים רבים השכילו לנצל את המחסור הברור בבגדים למידות ביניים ומידות גדולות ומייצרים עד מידות נדיבות יחסית. זה פתרון נהדר עבור מי שיכולה להרשות לעצמה, אך לא יכול להוות תחליף לבגדי רשתות טרנדיים במחירים נגישים.

מנקודת מבט של מעצבת

בניסיון להבין איך נוצר מצב שאחוז כל כך גדול מהנשים הופכות שקופות אצל רשתות האופנה הגדולות, ביקשנו מדפנה לוינסון, מעצבת ותיקה והבעלים של הרשתות "דפנה לוינסון HDL" ו-סו סימפל (SO SIMPLE), לנסות ולספק לנו הסבר.

דפנה התחילה את דרכה כמעצבת בחנות קטנה שפנתה לנשים במידות 36-44 והגיעה לתחום הפלאס סייז לפני כשנה עם פתיחת רשת הבת "סו סימפל" המציעה בגדים טרנדים עד מידה 48.

ההחלטה להרחיב את טווח המידות נבעה מהצורך הברור בשוק ופניות של נשים במידות ביניים, ביניהן לקוחות שגופן עבר שינוי והן לא מצאו עצמן בשאר הרשתות.

דפנה מספרת על האתגר החדש שלקחה על עצמה: "עיצוב למידות גדולות זה לא רק להגדיל בגד ממידה 38 ל-48, נדרשות התאמות המחייבות ניסיון ומיומנות. לא מדובר בתוספת בד והגדלת ההיקפים, כי יש לקחת בחשבון מכלול של דברים. מבנה הגוף שונה מאוד בין אחת לשניה, ועוד יותר במידות גדולות ולכן לא נכון להתייחס אליהן כמקשה אחת. לדוגמה יש בעלת מידות גדולות עם בטן שטוחה וירכיים עבות, או לחילופין אישה עם חזה גדול ובטן בולטת ואגן קטן. חוסר הפרופורציה בגוף לרוב יבלוט יותר במידות גדולות ולכל אחת יחמיאו בגדים אחרים"

נשים היום נתקלות בקושי למצוא בגדים מחמיאים במידות האלו כי הן רוצות מראה צעיר ושיקי ולא רק "כיסוי לגוף", רמת ההשקעה, הניסיון והמיומנות הנדרשים לעיצוב מוצלח במידות גדולות, לצד העלויות הכרוכות בזה, הן כנראה סיבות נוספת לכך שרשתות רבות לא רוצות להתעסק בזה, מעבר לעניין התדמיתי.

כמי שהתעקשה להציג את בגדי המותג החדש על דוגמנית שתייצג את אוכלסיית היעד, דפנה מצביעה על מקום לשיפור גם בתחום הזה "היום מתחולל שינוי ויש יותר דוגמניות פופולריות במה שנקרא "מידות גדולות". אך עם זאת עדיין יש הרבה לאן להתקדם. בתחרות דוגמנית השנה טרם נבחרה דוגמנית מידות גדולות וכשמדברים על היופי בכך שסופסוף דוגמנית מידות גדולות מככבות על שערי עיתוני אופנה נבחרים, זה עדיין לא מספיק. כשמסתכלים על התמונה לא רואים באמת אישה מלאה, אלא אישה בריאה או במקרה הטוב עם חמוקיים".

תהליך חיפוש הדוגמנית לצילומי קטלוג החורף של סו סימפל, היה ארוך וקשה ובחברה אומרים שבארץ יש מחסור ממשי בדוגמניות במידות 40-48.

"חיפשתי דוגמנית שתשדר ביטחון במידה שלה כי STYLE HAS NO SIZE. חיפשתי בחורה גרובית, שיקית שאוהבת סטייל, בעלת דימוי גוף חיובי ואהבה עצמית. פבלינה ברגן שנבחרה היא אינטליגנטית, צעירה, חיה את החיים, בעלת חוש אופנה ושיק ומעבירה מצוין את הגישה שלנו בעיצוב לנשים מלאות"

SO SIMPLE. צילום: רון קדמיפבלינה ברגן בקטלוג סו-סימפל. צילום: רון קדמי

רוב הרשתות והמעצבים מעדיפים לצלם לקטלוג דוגמניות רזות מאוד, גם אם בפועל ניתן למצוא אצלם בגדים בטווח מידות רחב יחסית. הטענה הרווחת היא שדוגמנית רזה מציגה יותר טוב את הבגדים ולכן יותר "מוכרת". דפנה חושבת שמדובר בתפיסה מיושנת הגורמת לאנטגוניזם ואף לנהירת לקוחות מחוץ לחנות. "הלקוחה של היום לא מחפשת אשליות היא מודעת לפוטושופ האגרסיבי ולעיוות מודל היופי בעולם הזוהר. היא רוצה להיראות הכי טוב שהיא יכולה עם הנתונים שלה ומעריכה קמפיינים שמציגים לה חלום שהיא יכולה להשיג. את זה אנחנו מבקשים לספק לה".

יש לכן מה לומר על תעשיית הפלאס סייז בישראל? בואו לדבר על זה בפייסבוק של SO SIMPLE




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה