הדרך מבית המשפט למגרש הכדורגל

שופטת שקבעה שהנאנסת "פשוט התאכזבה ממין", חוברת סופרגול שעושה כבוד לנשים ולמה בעלי פין צריכים להשתתף במאבק לייצוג שווה לנשים בכנסת? המדד הנשי השבוע

08/01/2015
שלומית הברון קבלו עדכונים משלומית הברון
  • RSS

"התגובה הטבעית של אישה בגירה שנאנסת היא להגיש תלונה במשטרה ולשתף את קרוביה במה שארע לה", כך קבעה השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דין של תביעה אזרחית שעסקה באונס. כל נאנסת יודעת שמה שחושבת השופטת זה מיתוס אחד גדול. עצוב לדעת ששופטת יכולה להיות כזו בורה, במיוחד שמרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית עושים כבר שנים השתלמויות לשופטות ושופטים בדיוק בשביל כדי  את הבורות הזו.

מאות מחקרים מכל רחבי העולם מעידים שזהו מיתוס - רוב הנפגעות מאלימות מינית ממש לא רצות למשטרה, אם בכלל. לספר לקרובים לי? במעט הפעמים שזה קורה אנחנו מקבלות "על הראש" האשמת הקורבן. לחלק גדול מהנערות והנשים שנאנסו לוקח זמן לעבד את מה שקרה, להחליט מה לעשות, לנשום, לחזור לעמוד על הרגליים.

השופטת מקבלת את גרסת המתלוננת שאמרה "די, אני לא רוצה, זה לא מתאים" ויותר מזה, במהלך המשפט התרגזה השופטת על ההתנהלות של הנאשם ואמרה לו: "כושר ההתחמקות שלך ממתן תשובות לשאלות הוא באמת ברמה מאוד-מאוד-מאוד גבוהה. אני שואלת שאלות הכי פשוטות בעולם, ילד בגן היה מסוגל להבין אותן ולענות עליהן, ואתה לא, משום מה". למרות כל זאת היא החליטה שאחרי שאישה אמרה "לא", ועוד הלכה, בניגוד לרובנו, למשטרה, והתיק שלה לא נסגר במשטרה או בפרקליטות כמו תיקים של 88% מאיתנו ונחקרה ועומתה עם החשוד וחפרו לה בחיים והיא שילמה לעורכות דין ועברה את כל מסכת הייסורים שנקראת משפט - אחרי כל זה אמרה השופטת שזה לא אונס, אלא ש "היא התאכזבה מהמין".

אני לא יכולה לחשוב על משהו מופרך יותר. אף אישה לא תוליך את עצמה לתוך לועו של אריה בגלל סקס רע... אבל הפסיקה הזו לא מאוד מפתיעה, אם נחפור קצת בעברה השיפוטי של השופטת דליה גנות נגלה שלפני 6 שנים היא שחררה גברים שהיו חשודים באשמת סחר בנשים, בפרשה שבה יובאו לישראל נשים מאוקראינה למטרות עבודה בזנות. בכתבה מעיתון "הארץ" נאמר (ממליצה לשבת לפני שאתם ממשיכים לקרוא): "בכתב האישום נטען, כי כמה מהנאשמים דרשו מאחת המתלוננות לעבוד בימי המחזור החודשי, ואחרת חויבה, בניגוד לרצונה, לעבוד גם לאחר שנפצעה באיבר המין או כשהיתה חולה. לדברי השופטת, הנאשמים והמתלוננות התייחסו לעבודה בזנות כמקום עבודה רגיל, ולכן "אך טבעי הוא כי מעסיקיהן הלכאוריים כעסו עליהן כשלא יכלו או לא רצו לעבוד, הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן" (ותודה ל- Inbal Geron שחיברה לי את המידע הזה).

***

מפלגת הליכוד קיימה השבוע פריימריז והחזירה את עצמה אחורה לתקופה שבה ניתן לראות בדל אישה בקצה הרשימה. בעשירייה הראשונה של הליכוד יש שתי נשים. שתיים. אחת, שתיים. בעמוד הפייסבוק אחד לצד אחת מזכירים לנו ש"אחוז הנשים החברות בכנסת האחרונה עמד על 22.5%, אחוז הנשים הגבוה ביותר בכנסת עד כה עמד על פחות מרבע. אחוז הנשים באוכלוסיית ישראל עומד על 51%. לאורך השנים חלה התקדמות לעבר הגדלת ייצוג הנשים, אך לצערנו הדרך עוד ארוכה... אנו קוראות/ים לראשי המפלגות, שבצו נשים בעשיריה הראשונה! הובילו שינוי אמיתי ושוויון מגדרי הלכה למעשה".

שלי יחימוביץ'. צילום: יח"צ

שלי יחימוביץ' קראה לנתניהו לשבץ נשים נוספות ברשימה. אני אומרת לנשים - לא נבחרות? לא בוחרות. נשים צריכות להסתכל על הרשימה לה הן מצביעות גם מבחינה מגדרית ולהכיר בעובדה שגברים לא מקדמים נשים ובעיות של נשים. הם פשוט לא עושים את זה. בקבוצת הפייסבוק בחירות 2015 בראייה מגדרית תוכלו לדבר עם א/נשים על הבחירות מנקודת מבט מגדרית ולחשוב מה להצביע. אנחנו חייבים להסביר למנהיגים שלנו שהם צריכים לקחת אחריות על שוויון בכנסת.

משה כחלון הולך בכיוון נכון. הוא הצהיר שישבץ 4-5 נשים בעשירייה הראשונה שלו. בינתיים הוא צרף שתיים משובחות מאוד, רחל עזריה, סגנית ראש העיר ירושלים, מיוזמות צעדת העגלות נאבקת קבוע בהדרת נשים מהמרחב הציבורי ופועלת רבות למען משפחות צעירות - בקיצור, להיט והשנייה היא ד"ר יפעת ביטון-שאשא, שכיהנה כסגנית ראש עיריית קרית שמונה, והיא סגנית נשיא מכללת אוהלו לחינוך. ביטון-שאשא היא מובילה בתחום החינוך ונושאת דגל החינוך ושוויון ההזדמנויות. בקיצור, שחקנית חיזוק נהדרת.

אגב, גם מי שיש לו פין יכול להצטרף למאבק של ייצוג שווה לנשים בכנסת. כמו שאשכנזים יכולים להצטרף למאבק המזרחי, לבנים למאבק של שחורים, סטרייטים למאבק של להט"בים. קוראים לזה סולידריות. כדאי, זה עושה נעים בלב.

***

דבר נוסף שעושה נעים בלב הוא נשים צעירות שעומדות על שלהן. כמו מלאכ עמאר, מנהלת משמרת בסניף מקדונלד'ס בעכו שגילתה מה קורה למי שבוחרת להתאגד ומצאה את עצמה נחקרת במשך ארבע שעות במשטרה. קוראים לזה "להפחיד את העובדים". זה לא חוקי, אבל היי - למי 'כפת?! התאגדויות עובדים בישראל הן אחד מהדברים המבורכים שקורים מאז מחאת קיץ 2011. העובדים המדוכאים של המשק עושים מאמצי התאגדות והחברות מתנהגות כאחרונות הבריונים. איכס.

***

בפינת הרגע המעודד של השבוע - בחוברת הקלפים "סופרגול" לילדים יש ייצוג מאלף, מרשים ומגוון לשחקני כדורגל. ערבים, אפריקאים, רוסים, מזרח אירופאים, מזרחים ואשכנזים ו... עמוד שמוקדש לנבחרת הנשים של ישראל. כדורגלניות. נשים. ספורטאיות. שבועטות בכדור.

נשים בחוברת סופרגול

אגב, קלפי הנשים יקרים ונדירים. גם כדורגלניות ישראליות זה די נדיר - אז לפחות זה הולם את המציאות. (ותודה לפוליטיקלי קורקט שהביאו מדבריו של חנן כהן וגרמו לי לפצוח בשיחה עם ילדים בתחנת האוטובוס ולקבל הסבר מפורט על החוברת). וחנן כהן כותב אצלו בפייסבוק: "...עם כל הכבוד לתוכניות לימוד ומערכי שיעור על רב-תרבותיות, תראו איך חוברת סופרגול מסחרית אחת גורמת לילדים בהתנחלות לשנן שמות של שחקנים ערביים מהצפון ולילדים בצפון תל-אביב לשנן שמות של שחקנים מזרחיים מהפריפריה...".
אני מסכימה איתו באופן עקרוני, אבל הלוואי והייתי רואה מערכי שיעור על רב-תרבותיות בבית הספר... איפה אנחנו ואיפה רב תרבותיות.

***

מדינה בסערה. צילום מתוך יוטיוב

ואחרון חביב "בתי אב" מנותקים מחשמל...? אתם אמיתיים? מה זה פה - 1950? מה זה בתי אב? מתי תצאו כבר מהדיבור הזה? משקי בית. משקי. בית. משקי! בית! כמה קשה זה כבר יכול להיות להגיד משקי בית ראבאק?!

* שלומית הברון היא יו"ר "אחת מתוך אחת" ומחנכת למיניות בריאה במסגרת "מידע אמין על מין"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה