אלימות נגד נשים - בעיה פרטית או מדיניות כושלת?

המקלטים אמורים להיות שלב מעבר שבו מאפשרים לנשים חזרה לחיים עצמאיים, אולם אותן נשים המוכות, מושפלות, ונאנסות על ידי בני זוגן, הופכות לא פעם לנתמכות סעד

30/12/2014
ד''ר ענת הרבסט קבלו עדכונים מד''ר ענת הרבסט
  • RSS

אך לא מזמן, עד תחילת שנות השבעים של המאה ה-20, אלימות גברים נגד בנות זוגן נתפשה כבעיה פרטית - תולדה של מערכות יחסים כושלות ושל פתולוגיות אנושיות, אשר יוחסו בעיקר לקבוצות חלשות בשולי החברה. אולם, המאגר המצטבר של מחקרים בתחומים שונים - החל במגדר, קרימינולוגיה, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית וכלה במשפטים - משרטט תמונת מציאות אחרת לגמרי:
האלימות בתא הזוגי ובמשפחה היא תופעה נרחבת, המתגלה בכל שדרות החברה.

אלימות נגד נשים בכל השכבות. צילום: שאטרסטוק

גם בישראל תופעת האלימות כלפי נשים המופנית על ידי בני זוגן איננה חדשה, אלא שרק החל מהרבע האחרון של המאה העשרים החל להתרחש שינוי במדיניות הציבורית כלפי הבעיה. זאת בעקבות הצלחתם של ארגוני הנשים להעלות את הסוגיה לסדר היום הציבורי ולהפכה מבעיה פרטית לבעיה ציבורית. ארגוני הנשים בישראל פעלו בתגובה לחוסר היכולת של המערכת הממסדית לפעול ביעילות ולמנוע פגיעה בנשים הסובלות מאלימות ומהתעללות בבתיהן. נשים פמיניסטיות הן אלה שהקימו את המקלטים הראשונים בישראל לנשים נפגעות אלימות על ידי בני זוגן. פעולה זו נתנה לתופעת האלימות במרחב הבן-זוגי שֵם והפכה אותה לבעיה פוליטית הדורשת טיפול ומשאבים.

במהלך השנים התברר כי עדיין אין התייחסות ממסדית מספקת להיררכית הכוח המובילה גברים אלימים להפעיל כוח נגד בנות זוגן. יתרה מכך, לתחילתו של תהליך הפרטת המקלטים בישראל השלכות חמורות, שכן הוא מסמל את החזרת העיסוק בבעיית האלימות כסוגיה אישית עמה מתמודדות נשים ספציפיות ולא כבעיה ציבורית הטמונה במבנה הפטריארכלי הקיים. המקלטים אמורים להיות שלב מעבר שבו מאפשרים לנשים חזרה לחיים עצמאיים, אולם אותן נשים המוכות, מושפלות, ונאנסות על ידי בני זוגן, הופכות לא פעם לנתמכות סעד, מקום ממנו החזרה לזרועות התוקף הינה חלק מהסצנה המוכרת.

זאת ועוד, אין להתעלם מהדינמיקה הידועה של אלימות וטרור כלפי נשים לאחר שעזבו את היחסים או במהלך ניסיון לעוזבם. המחקר מצביע על כך שגברים מכים ממשיכים להטריד נשים גם לאחר שעזבו את מערכת היחסים ואף רוצחים אותן לאחר שבמשך שנים רבות היו קורבנות של אלימות. לעיתים יציאה ממערכת יחסים של התעללות עשויה להיות מסוכנת יותר עבור  נשים מאשר הישארות בה. התקופה של השנים הראשונות לאחר הפרידה היא המסוכנות ביותר עבור האישה. אלימות הינה דרך בה המכה מחפש כוח ושליטה, והרצון בשליטה של המכה ממשיך לעיתים קרובות אחרי שהאישה מחליטה לעזוב.

אין להתעלם מכך שהמדינה איננה מממנת מקלטים באופן מלא אך לעומתם בתי-הסוהר מתוקצבים ממימון מדינתי מלא. השמת נשים במקלטים ללא השקעה במנגנוני שיקום ארוכי טווח של הקורבנות ותמיכה באוטונומיה כלכלית שלהן מחד, ושל שיקום בני זוג אלימים מאידך, היא אולי פתרון כלכלי משתלם יותר בטווח הקצר, אך איננה מענה מדיניות הולם. כדי לייצר שינוי יש לראות את הבעיה כעניין מגדרי-פוליטי הנדרש להקצאת משאבים, חשוב לצרף גברים למאבק הפמיניסטי ולחתור יחד נגד הרעה החולה של האלימות המופנית כלפי נשים על ידי בני זוגן.

 .

* הכותבת היא ד"ר ענת הרבסט, ראשת מסלול מגדר בשטח התכנית הבינתחומית ללימודי מגדר באונ' בר אילן.
הרבסט תציג את ממצאי המחקר שלה ב-31.12.14 במסגרת כנס בשיתוף המרכז לתקשורת ומשפט והתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן ונעמת תל-אביב-יפו. בכנס ידונו במעמדן של נשים מוחלשות במערכת המשפט ובתקשורת ובתקרת הזכוכית שבה נתקלות עורכות דין ועיתונאיות.

הציבור מוזמן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה