חג פסטיגל שמח

האם אנחנו לוקחים אותם לכל הפקה יקרה כדי להשתיק את המצפון שלנו, כדי לא לקפח אותם (כי 'כולם הולכים'), או שאנחנו באמת חושבים שמדובר במוצר איכותי?

07/12/2010
אפרת מונשרי גורן קבלו עדכונים מאפרת
  • RSS
» עוז זהבי, אילנית לוי ויון תומרקין, פסטיגל 2010. יח"צ

כשאנחנו היינו ילדים, חנוכה היה חג של סביבונים, סופגניות עם ריבה ושיעורי בית לחופש. היום, כשחג האורים הפך לחג של מותגים, מתנות והפקות ענק, אני מוצאת את עצמי מנסה להבין מה מנסים למכור לילדים שלנו, ומה מנסים למכור לנו, במטרה לעבור את שמונת הימים בשלום.

האמת, אף פעם לא הבנתי למה אי אפשר להדליק נרות בערב וללכת לבית הספר בבוקר, אבל זה כבר עניין אחר שיש לי עם משרד החינוך. בינתיים, החופשה מבית הספר ומרוץ הלפיד המסורתי הפכו מזמן למרתון הפקות, הצגות ואירועים יקרים. מי בכלל מספיק להדליק נרות בערב, באווירה מסורתית של פעם, חנוכייה, נרות ומשפחה סביב לשולחן? חג החנוכה כבר מזמן אמור היה לשנות את שמו לחג הפסטיגל, ואם תשאלו את ילדי ישראל, המכבים הם OUT ועוז זהבי הוא לגמרי IN. הילדים מסביבי מצליחים לדקלם את עלילת הפסטיגל או בלילה מטורף הרבה יותר מדויק מאשר את ההסבר על  החשמונאים והמרד ביוונים. סביבון? זה של פעם, עם הרגל והאותיות, כבר מזמן מיוצר בסין ומגיע עם בטריות ואורות והסופגנייה הפשוטה, זו עם הריבה, הפכה לדונטס יוקרתי במגוון ציפויים.

תמיד בלבוש מינימלי

אבל אם אהיה רצינית לרגע, הפסטיגל, פסטיבל או כל הפקת ענק אחרת, זו הזדמנות מצוינת לגייס אבות לפעילות משותפת עם הילדים. איזה אבא יסרב לקחת את הילדים להופעת דוגמניות בבגדי ים? מי יסרב לראות את יעל בר זוהר, דון לני גבאי, או- איך שכחנו, אילנית לוי בבגד גוף, בריקוד על במה?

כשמגיעים להפקת ענק של חנוכה, תמיד מרגישים שקיץ אימתני בחוץ. השנה באמת קיצי, אבל גם בחנוכה גשום במיוחד אף אחד מהמשתתפים לא לובש בגד מתאים לעונת השנה. כולם בבגד ים חשוף להפליא. אשמח אם מישהו יצליח להאיר את עיני למה המופעים שאני לפחות ראיתי, נטולי בדים. נראה שלהפקה נגמר הכסף בתקציב בד ולכן כולם על דגש כולן לבושות משהו מינימלי שמדגיש את כל מה שיש.

עלילות הפסטיגלים מסובכות, ובעיניי תמיד לא חינוכיות: ילדים, שכנראה ההורים שלהם בעבודה ולכן הם מסתובבים בחוץ בלבוש מינימלי או מוזר, מדברים עם זרים ומכאן הכול מסתבך. השנה, כך הסביר לי בני האמצעי, או בעצם גם השנה, מדובר בהצלת המוזאון (לעומת שנים קודמות, אז היה מדובר בהצלת איזו ממלכה רחוקה). אל תדאגו- הטובים תמיד מנצחים ומצילים את העולם או את המוזאון או סתם את הרעים. אין ספק, עלילה עמוקה.

וגם בגרסת המותק

בשנתיים האחרונות הועלתה הפקה נוספות שממשיכה השנה- מותק של פסטיבל. עבורי, המילה פסטיבל מתקשרת ישירות לילדה הג’ינג’ית הקטנה ששרה בקול חמוד את זהירות בדרכים. אבל ילדים שרים הם בהחלט פאסה, שלא לומר משעמם. ואם חשבתם שהפסטיבל לשירי ילדים יחזיר רוח ילדותיות נעימה ופשטות, טעיתם.

'מותק של פסטיגל' הוא פסטיגל לקטנים. לפני שנתיים נשלחה הילדה הקטנה- והמאוד מעצבנת של נווה עצלנות לסבא שלה (ההורים הקרייריסטים עסוקים), והוא מצידו שולח אותה לשכנים. עלילה חינוכית המחנכת את הילדה לעצמאות. השנה נפגוש שני ילדים חביבים ושמחים שמטיילים ביער ונלחמים באיש הרע שרוצה להרוס את היער ולסלול בו כביש. לא הצלחתי להבין אם מדובר בניסיון להתחבר לצד האקולוגי, או שסתם נגמרו הסיפורים המעניינים. בכל מקרה, בהפקה הזאת- שמיועדת לצעירים יותר, בגלל אופי הגיבורים הם לבושים קצת יותר. בינינו, טוביה צפיר או יובל המבולבל לא ממש ימכרו בחצאית מיני, גם לא דודידו.

ההבדל העיקרי בין ההפקות היה בכמות המחשופים והסיליקון (לטובת או לרעת הפסטיגל, תלוי מי מסתכל). בשני המופעים מבטיחים לנו דמויות מוכרות, טאלנטים, סלבס, פליטי ראליטי וכמה זמרים ושירים מקוריים, שתאמינו לי, אתם בטוחים שכבר שמעתם.

הסמל היהודי המתחדש?

ועוד לא דיברנו על כל שאר ההפקות המתחלפות. ברפרטואר כיכבו 'טרזן ומוגלי', שוב בלבוש מינימלי. השנה תמצאו את אלין מהאח הגדול ב'אנה ומלך סיאם' (שמישהו ישקיע וילמד אותה את הטקסט, חוץ מזה הפקה מושקעת ותלבושות יפיפיות), 'בת הים הקטנה' עם רינת וגיא זוארץ (השבט טוען שההפקה מושקעת, אנחנו לא ראינו) ו'פיטר פן', שכיוון שהוא נעשה בהפקה משותפת עם תאטרון אורנה פורת, יש לי נטיה להאמין שהוא איכותי באופן יחסי. ובטח שכחתי עוד הפקות איכותיות למיניהן.

במחשבה לאחור, לא ברור לי מדוע התעקשו על נס פך השמן, שם בירושלים של תחילת הספירה. עדיף היה לארגן נס יותר חומרי, שיעזור להורים לממן את כל ההצגות והמופעים. אם התברכתם ביותר מילד אחד ובמקום עבודה אטרקטיבי פחות מהסתדרות המורים או חבר, תמצאו את עצמכם מרוששים אחרי שבעה ימים.

אני עדין מהרהרת באליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית, שהאמין שחנוכה הוא הסמל היהודי המתחדש. בן יהודה ישב בכלא הטורקי על מאמר שפרסם בשבחי החג והמיתוס הרדום של מעטים מול רבים. הוא גם כתב את המחזה העברי הראשון- החשמונאים. אתם חושבים שהוא היה מאושר מהפקת הפסטיגל? את המחזה שלו אי אפשר להעלות. אין שם מקום ללבוש חושפני וכמובן- העברית, מי יבין אותה היום?

לפחות הכל ממוקד בשעה וחצי

אם אפשר שוב להיות לרגע רצינית, אני מציעה לנסות להפוך את החג למקום בו אנחנו מבררים שאלות משמעותיות:

האם אנחנו לוקחים את הילדים לכל הפקה יקרה כדי להשקיט את המצפון שלנו, או אולי כדי לא לתת את התחושה שהם מקופחים (כי 'כולם הולכים'), או שאנחנו באמת חושבים שמדובר במוצר איכותי (וגם זה לגיטימי). אפשר להעלות עם הילדים דיון מה מנסים למכור לנו בהפקות הללו (לי עדין אין מושג) ואיך מנסים למכור את זה. כמה מכבש הפרסום עובד.

בעיניי, אין פסול ללכת, גם אם החלטתם שלא מדובר ביצירת מופת. אפשר מדי פעם לראות דברים לא עשירי תוכן. יש לזה יתרון לעומת הטלוויזיה או תכניות ריאליטי שלא נגמרות. לפחות כאן זוכים למופע רקדניות וסיליקון מתובל בהרבה רעש, אבל שיש לו סוף. הכל ממוקד בשעה וחצי.

אנחנו עדין לא החלטנו אם ללכת או לא, בתקווה שיגמרו הכרטיסים או שנגלה דוד בקרנות השוטרים שיכול לקנות לנו כרטיסים מוזלים. הדיסקים, לעומת זאת, כבר נקנו ומתנגנים והשפה בבית עברה לשפת הפסטיגל. גיבורים בשמות מוזרים הם שיחת היום ואוהד- האמצעי, הכריז על חנוכה כעל ראש השנה החדש. הפסטיגלים מהווים ציון דרך לחייו ולחיי הסובבים אותו. הוא נולד, למשל, בפסטיגל סובב עולם. עומרי נולד בשנת פסטיגל המוצ’קינים (כן, היה כזה). שירה, כיאה לבת, נולדה בטלנובלה של פסטיגל ויובל זכה להיולד בשנת פסטיגל פנטזיה (הכי שווה עם מירי בוהדנה). הכבלים דואגים לפמפם להם בלי הפסקה פרסומות והסברים על מהות העניין.

רועש, צפוף ויקר

אז אולי תראו אותי שם בפגישה בלתי נשכחת של דוחק, מציאת חניה ורעש. מצד שני, נראה לי שאני נשארת בבית, מטגנת סופגניות מהירות של פעם ותוהה למה חנוך רוזן לא נשאר בפנטומימה ולמה גם אנחנו, בתור מבוגרים, רצים אחרי כל מה שמוכרים לנו.

למי לא מומלץ?

  • לכל הסובלים מפקקים וממציאת חניה. כניסה לכל אחד מהמופעים מצריכה זמן רב של עצבים.
  • אנשים שלא סובלים מבעיות שמיעה, כי הרעש בלתי נסבל.
  • לנשים בהיריון או לילדים בגמילה- התור לשירותים כל כך ארוך, שסביר שתחליפו לילד עוד לפני שתגיעו לאסלה.
  • לכל מי שלא יודע להגיד לא- כי על כל נקניקיה או ארטיק תשלמו המון.

מתוך הבלוג הורים ותומים

תמונה: עוז זהבי, אילנית לוי ויון תומרקין בלילה מטורף בפסטיגל 2010. צילום יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה