פרידה מאהובה תומר

37,000 הגולשים שלחצו Share לזעקותיה האחרונות של תנ"צ אהובה תומר ז"ל שכחו את המושג כבוד האדם

06/12/2010
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS
» תת-ניצב אהובה תומר ז"ל. צילום: יח"צ. עיבוד: Saloona

ההודעה על פטירתה של תת-ניצב אהובה תומר תופסת אותי בעודי מסדרת את המילים לכדי רעיון שנוגע להתנהלות התקשורת סביב סיקור פציעתה וסביב פצועים נוספים באסון הנורא שפקד אותנו, וכמו הרוח ששינתה את כיוון הלהבות, באה ההודעה על פטירתה ושינתה את כיוון המילים.

למען הגילוי הנאות אומר שלא הכרתי את אהובה תומר באופן אישי. למרות היותה דמות ציבורית ידועה בחיפה התוודעתי אליה כמו כולם עם פרוץ הדליקה על הכרמל ופציעתה, עת נסעה עם רכבה לעבר אוטובוס השב"ס שנלכד בלהבות - עד אז הכרתי רק את שמה. ומה שהיה כמעט על סף הצפוי לאור פציעתה הקשה, בכל זאת הפך לעצוב מאוד. ובכל זאת איני יכולה להתעלם מהתרחשות שלוותה את פציעתה מרגעה הראשון ועד לדיווח על פטירתה הבוקר.

הפורנוגרפיה של האש

עם פציעתה הקשה ולאור היותה דמות ציבורית נכנסה אהובה תומר לתוך הסלון שלנו באבחה אחת. פתאום כולנו הכרנו אותה, כולנו הפכנו שותפים לחרדה לשלומה, כולנו עקבנו אחר מצבה בדיווחים השוטפים שהגיעו מבית החולים רמב"ם, פתאום היא הייתה חלק מאיתנו. ואנו אוהבים אותה.

אבל (ויש אבל גדול): מעבר לתפקידה המקצועי, אהובה תומר היא גם אדם פרטי, אדם שיש לו בני משפחה, אדם שלא שייך לכולנו כי אם לעצמו וליקיריו. לפני יומיים נשלחה אלי תמונה של אהובה תומר מהדקות הראשונות שהיא חולצה מזירת האש שלכדה אותה. התמונה פורסמה באתר צרפתי ולא טושטש בה שום פרט. היא תיעדה את אהובה תומר כפי שהייתה בשעתה הקשה ביותר. לבי הלם וקיבתי התהפכה. רציתי לצעוק- מדוע עלי לראות את זה? מדוע עליה להיות חשופה בשעה הזו?

האין זה המקום בו אדם שייך רק לעצמו ובני משפחתו, ולא צריך לעשות Share עם שאר העולם? אותו Share פייסבוקי מוכר רץ ברשת ומפיץ את זעקותיה הקוראות לעזרה. נכון לרגע כתיבת מילים אלו, 37,000 איש כבר הפיצו בפייסבוק את הרגעים הפרטיים ביותר שיכולים להיות לאדם, ושאיני בטוחה שהוא היה רוצה לחלוק אותם עם אדם כלשהו. אני בחרתי שלא!

מבחינתי אלו הרגעים בהם המצוקה הופכת לפורנוגרפיה. פורנוגרפיה שמשרתת את יצר המציצנות, הסקרנות, האייטם הטלוויזיוני, שאין לנו מקום בו. וגם עם אהובה תומר אינה עוד איתנו להגיב, הרי משפחתה שם וגם היא ראויה לפרטיות ברגעיה הקשים.

כבוד האדם

אין לי ספק שלאיש מהציבור אין רצון להרע, להיפך יש רצון לחבק, ולתמוך ולאהוב. אך הצורך שלנו שמוכר מאירועים בעבר שבו לתקשורת יש צורך לחלוק כל פיסת מידע, למקסם את האייטם ולהביא את הרגש האנושי אל הקצה, צריך וחייב לעורר מחשבה ודיון בנוגע לגבולות התקשורת, לגבולות שעלינו לשים כחברה על כל מה שעלינו לדעת ועל מה שלא. מתוך כבוד לאדם ולזכותו לפרטיות. כולי תקווה שגם כעת עם לכתה נדע לכבד את מעט הפרטיות שנותרה לה ולמשפחתה.

האישה בעלת הדרגה הגבוהה ביותר במשטרה

תומר נולדה בברית המועצות וכשהייתה בת שנתיים עזבה משפחתה את המדינה ועלתה לישראל. היא גדלה בקרית אתא ולאחר שירותה הצבאי בצה"ל הצטרפה למשטרת ישראל. זמן לא רב לאחר מכן מונתה לקצינת מבצעים במרחב חיפה. שירתה גם כדוברת מרחב חיפה ובשנת 1997 מונתה למפקדת תחנת נהרייה  כאישה הראשונה שעמדה בראש תחנת משטרה.

בשנת 1999 הושעתה מעבודתה במשטרה בעקבות האשמות נגדה ונגד בן זוגה בגין קבלת כספים במרמה. כן הואשמה שעשתה שימוש במידע משטרתי על מנת לסייע לבן זוגה בעסקים. חמש שנים לאחר מכן זוכו השניים מכל ההאשמות ותומר שבה למשטרה. תומר שירתה כסגנית מפקד תחנת חיפה ובמשך שנתיים כראש אגף מבצעים של מחוז הצפון, בין היתר בתקופת מלחמת לבנון השנייה. בשנת 2009  מונתה תומר למפקדת תחנת חיפה.

וכמו שאנו כבר יודעים: במהלך הטיפול בדליקת הענק בכרמל, סבה תומר על עקביה מתוך דאגה לאוטובוס שנלכד ושם נקלעה למלכודת אש ונפצעה אנושות.  היום ה- 6 בדצמבר נפטרה תומר מפצעיה. אישה שבדרכה ובפועלה פרצה דרך לתוך העולם הגברי הלא פשוט והלא מובן מאליו. יהי זכרה ברוך.

היי שלום, תת ניצב אהובה תומר

>> מתוך הבלוג של סמדר סלומון

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה