האחריות נשרפה בכרמל

על מחדל הכיבוי בכרמל מישהו חייב לשלם- ואת החשבונית עלינו להוציא לממשלה הזו, ויפה שעה אחת קודם

06/12/2010
איילת מוהר קבלו עדכונים מאיילת
  • RSS
» אלי ישי. צילום: Getty images

בואו נעשה מתמטיקה פשוטה:

42 הרוגים בהתלקחות האוטובוס, 33 פצועים בבית חולים, כ- 20,000 איש מפונים מבתיהם, עשרות בתים שרופים בכ- 12 ישובים שנפגעו מהאש, 50,000 דונם של חורש טבעי שנשרף, מאות חיות שנקלעו אל האש, נשרפו והושמדו ומאות מיליוני שקלים על החכרת מטוס ה'סופר-טאנקר' האמריקאי, ועוד מיליארדי שקלים על שיקום, על פיצויים, על תשלומי ביטוח, ועל שיקום השטח ומערך הכיבוי וההצלה.

מספר האנשים בממשלה שלקחו אחריות מיניסטריאלית, מוסרית ואחראית על המחדל: 0.

ביזיון, חרפה, ונורמות נעדרות

בצהריים דיברה יעל דן בגל"צ עם פרופ' יחזקאל דרור. דרור הוא פרופסור למדעי המדינה ולמנהל ציבורי, והיה חבר בוועדת וינוגרד שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השניה, אותה מלחמה בה מצאו עצמם הלוחמים חסרי אספקה וציוד, והדרג המדיני והצבאי נמצאו אחראיים לכשלים וליקויים חמורים; מילים המנוסחות בצורה שקולה ומדודה כתחליף לביזיון, חרפה ובושה וזלזול בחיי אדם.

פרופ' דרור נשאל אם הוא חושב שאלי ישי צריך להתפטר, ובתגובה הוא הסביר שהעניין הרבה יותר קריטי מזה, ועיקרו - שהגיע הזמן להגדיר נורמה חדשה של איכות שלטון, לפיה שרים וסגני שרים יקחו אחריות ויתפטרו מתפקידם ולא יחזרו לעבוד בשירות הציבורי אחרי מחדלים מהסוג שאנחנו רואים עכשיו.

פרופ' דרור הזכיר ליעל דן ולמאזינים: האחראים למלחמת לבנון השניה, האחראים לתקרית הדיפלומטית עם שגריר תורכיה, האחראים לשערוריית המשט התורכי- כולם בלי יוצא מן הכלל לא הודו בטעות, לא לקחו אחריות, לא התפטרו וגרוע מזה- גם לא הודחו מתפקידם וחלקם נבחרו מחדש וחזרו לתפקידם הקודם בדרגי הממשל הגבוהים או לתפקיד אחר בשירות הציבורי- עובדה שראוי להתבייש בה, מכיוון שהיא מעידה על כך שהחברה הישראלית מאפשרת למנהיגיה ולאנשי הציבור שלה להתחמק מאחריות ולעשות בחוקי המדינה כבשלהם. איכשהו, נראה לי שאף אחד מאיתנו לא ממש מופתע.

לכל שבת יש מוצאי שבת

הם התרגלו לטוב, המנהיגים שלנו. זה שנים שיושר אינו סטנדרט, דוגמא אישית אינה בהכרח מתיישרת לפי הסרגל החיובי, ואחריות היא הדבר האחרון שנלקח אצלם בחשבון. במדינות מתוקנות בעולם שרים קמים ומתפטרים מרוב בושה, מכיוון שהם מבינים שהטעות היא שלהם, ומכיוון שהם מבינים שיש הקבלה בין המושג אחריות אישית לבין מחדל שהתרחש בתחום האחריות שלך. ברפובליקת הבננות של מדינת ישראל, טווח האחריות הציבורית ומידת המוסריות של ראשי הממשלה של השנים האחרונות מתקצרים לכדי אורכו של סיגר, רצוי קובני.

מפגן ה"אני אני אני אני אני אני אני אני" ששמענו אתמול מפיו של אלי ישי היה מחזה מדהים ביהירותו, של איש ש- 42 הרוגים, אלפי שוטרים וכבאים שעובדים כבר שלוש יממות מסביב לשעון, ושריפת ענק ואסון טבע והרס בתים וישובים לא היוו עבורו פיקוח-נפש מספיק כדי לדחות את טקסי השבת ולהפגין אחריות אישית בשטח. אלי ישי ישב מול יונית לוי בערוץ 2 ועוד העז להעיד על עצמו ועל פועלו ולספר שבעצם עשה ניסים ונפלאות ואולי לא שמנו לב. אחריות אישית אינה בטווח האמונה של אלי ישי, והיא איננה מושג מקובל אצל ראש הממשלה, וגם לא אצל שר הביטחון אהוד ברק או אצל יובל שטייניץ, שר האוצר.

עצומות לא יעזרו לנו

בסוף השבוע הזה הרשת רחשה כמו ערימת גחלים. אנשים כעסו, כתבו, קראו להעיף, להדיח, לפטר, להראות להם, אחת ולתמיד. ברשתות החברתיות העלו מידי פעם עצומות הקוראות לזה לקרות ולהוא להתפטר. החלטתי לא לחתום על עצומות. כל כך הרבה עצומות הועלו השנה לרשת, ועצומות לא יביאו את השינוי החברתי לו אנחנו מצפים וראויים. שרי הממשלה, מתוקף תפקידם, צריכים לנהוג באחריות ולשלם בכסא שלהם גם בלי שאני או אתם נחתום על עצומה. סרגל המוסר שלהם חייב לשרטט קו מסוים איפשהו, לא יכול להיות שאין שם גרם של בושה. אם עדיין צריך לשכנע אותם- הרי שמדובר באנשים הלא נכונים בעמדה ציבורית גבוהה מדי, או בכלל.


אנשים שילמו בחייהם, ברכושם, בזיכרונותיהם, בנוף מגוריהם. המדינה איבדה אנשים נהדרים ותתמודד עוד שנים עם אובדן הטבע, עם נזקי הרכוש ועם התדמית חסרת האחריות שהועברה בשידור חי, בעשרות רשתות טלוויזיה, אל העולם, ואנחנו משלמים בחברה שאינה יכולה להסתמך על חוקי המדינה ועל רשת הביטחון וההצלה שאמורה לעמוד לה בעת אסון או מלחמה.

על הנזק הבלתי יתואר הזה ועל החרפה הזו, מישהו חייב לשלם, ואנחנו חייבים להוציא את החשבונית לממשלה הזו, ויפה שעה אחת קודם.

>>לצפייה נוספת: אלי ישי לא מתכונן להתפטר

>> מתוך הבלוג של איילת מוהר
תמונות בכתבה: Getty images
תמונה בעמוד הבית: wikimedia




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה