בין מתבגר לבוגר

חוסר הרתיעה ממצבי סיכון עלול לגרום לחלק מבני הנוער להתגייס ליחידה הכי מסוכנת, ולאחרים לפנות לשכרות, סמים ואלימות. הורות במציאות העכשווית מתקשה להתמודד

05/12/2010
יאיר אפטר קבלו עדכונים מיאיר
  • RSS
» הורות במציאות העכשווית מתקשה להעביר מסרים ברורים

לפני מספר שנים פגשתי נערה במפגש הורים-ילדים שעסק בתקשורת הורים-מתבגרים. בסוף המפגש פנתה אלי הנערה וציינה שההבדל ביני לבינה הוא, שהיא לא מוכנה להשלים עם העובדה שסמים ואלכוהול הם דבר מסוכן ואילו אני, כך ציינה, השלמתי עם העובדה. זאת גם הסיבה, לדבריה, שיש סיכוי הרבה יותר גדול שהיא- לעומתי, תתנסה בסמים.

ההערה של אותה נערה גרמה לי לתהות על ההבחנה בין מתבגר לבין מבוגר. בדרכי שלי הגעתי למסקנה מדבריה, שהמתבגר מתקשה להשלים עם מגבלות המציאות, בעוד האדם המבוגר מבין שהוא מוגבל, שגופו מוגבל ושבמציאות הוא לא יכול לעשות הכול, להתנסות בכל דבר ולחשוב שזה לא ישפיע עליו או יפגע בו- נפשית או גופנית.

מתקשים לקבל את מגבלות המציאות

בני-נוער וצעירים אכן מתקשים לקבל את מגבלות המציאות. זו הסיבה לכך שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה התבצעו על ידי צעירים: היו אלו צעירים שיצאו למאבק האנטי מלחמתי בשנות ה 60-70 (מלחמת וייטנאם), ולהפגנות לקידום השוויון בין גברים לנשים במסגרת המאבק הפמיניסטי. אך זו הסיבה שבני-נוער וצעירים מוכנים להתגייס ליחידות קרביות, להיאבק על מקום בסיירת מטכ"ל או לא להירתע מכניסה למצבי סיכון כגון שכרות, שימוש בסמים, אלימות ותאונות דרכים. זו גם הסיבה שמקומם של בני נוער וצעירים עד גיל 24 בסטטיסטיקה, בכל הקשור לפגיעה מהתנהגות מסוכנת, גבוה ביחס למבוגרים.

הסיבות לחוסר ההשלמה עם מגבלות המציאות הן רבות. עם זאת, ברצוני להתייחס לתפקידו של עולם המבוגרים במציאות העכשווית, בעידוד בני הנוער להמשיך להכחיש את מגבלות המציאות.

ראשית, בשנים האחרונות אנו רואים לא מעט מבוגרים (מבחינת גיל) הנמצאים בשלב התפתחותי של מתבגר מבחינה פסיכולוגית. בהביטם למעלה כלפי דמויות מבוגרות, לא מעט מבני-הנוער רואים הורים, קרובי משפחה, ואחים גדולים העסוקים להיות מתבגרים למרות גילם "המופלג". אין בזה כל רע, כל עוד מדובר בפעולות והתנהגויות שאינן פוגעות בעצמי או באחר. לעומת זאת, ניתן לראות מבוגרים המשתמשים בסמים באופן מזדמן, קהילות של "פליטי המזרח ודרום אמריקה" הממשיכים לבלות במסיבות ואירועים שבמנה הראשונה מחלקים סמים. אמהות ואבות היושבים בחצר הבית ומעשנים נרגילה ושותים "ודקה- רד בול" יחד עם ילדיהם המתבגרים. ידוענים (סלבריטאים) חושפים בווידוי נוגע ללב איזה "טריפ-רע" היה להם בעקבות שימוש בסמים ולא מעט מהמבוגרים בישראל המתקשים לקבל את מגבלות המציאות, מצביעים למפלגת עלה- ירוק.

אנו המבוגרים עומדים מנגד

שנית, לא מעט הורים מגלים חוסר אונים מוחלט לגבי התנהגויות המסכנות את ילדיהם. לאחרונה, באחד מהמפגשים עם הורים שעסק במניעת מצבי סיכון בקרב בני-נוער, אחד האבות סיפר שלאחרונה הוא מגיע למסיבות בר-מצווה שבהן ילדים בני 13 שותים משקאות אלכוהוליים עד כדי שכרות. כששאלתי מה הוא עושה על מנת למנוע מאותם בני-נוער לשתות, תשובתו הייתה: "מה אני יכול לעשות, אני לא מכיר אותם באופן אישי". אחת האימהות במפגש שאלה את האב: "ואם היית רואה ילד מזריק הרואין, היית עונה את אותה התשובה?"

אנו המבוגרים עומדים מנגד, לא אומרים, לא עושים, חמור מכך- לא יודעים. המסר לילדים ברור: "זה הגיל להתנסות, לגלות ולחוות". חלק לא מבוטל מהמבוגרים המשמעותיים מוותרים על כוחם לכוון, להדריך ולהסביר לילדיהם המתבגרים שבמציאות יש כמה דברים שיכולים לפגוע בבריאותם הנפשית והגופנית.

הגורם השלישי המשפיע על חוסר ההשלמה עם מגבלות המציאות של צעירים ובני-נוער, היא העובדה שלא מעט מהמבוגרים מעודדים את בני הנוער להסתכן על ידי חשיפת בני נוער למצבי סיכון. הורים מעודדים ילדים ומתבגרים לא לצאת פראיירים: "פוגעים בך, תחזיר". אחרים מאפשרים לילדיהם לנהוג בטרקטורונים ללא רישיון. לטענתם, אין סיבה לעשות מזה עניין, הרי זה רק במושב, ביישוב או בשדה ליד המשק. מבוגרים אחרים מנהלים פיצוציות, הקמות כפטריות אחרי הגשם בכל מקום שבו בני-נוער וצעירים מתאספים יחד, ומוכרים להם "חגיגת", "מבסוטון", "אלכוהול", "תותי-פרוטי" ושאר מריעין. סמים ואלכוהול יגיעו אלינו הביתה באמצאות שרותי Take away ואתרי אינטרנט ידווחו לנו על הנאות "הסוטול", ה"כיף" ו"הראש" של כל אחד מהחומרים השונים. אמצעי התקשורת ומגזינים, כגון בלייזר, מעודדים שימוש בסמים באמצעות פרסום סיפורים על משתמשים, תיאור החומרים עצמם ואף דיווחי משתמשים על סוג ה"סוטול" שהם חוו בעקבות שימוש בחגיגת, ריטלין (הנמכר בשוק השחור) וקוקאין. חלק אף יראו בני-נוער "מגניבים" מעשנים מריחואנה.

אבל לכולם מרשים!

לבסוף, הורות במציאות העכשווית מתקשה להעביר לילדינו מסרים ברורים לגבי מה מסוכן ומה לא. מתברר שמה שאנחנו יודעים הופך מהר מאוד על ידי חלק מילדינו המתבגרים למשפטים כגון: "אבל אתם לא מבינים", ו-"מה זה קשור בכלל". הגרוע מכל הוא צמד המילים 'לכולם מרשים': "כולם נוסעים לאילת בחופש הגדול", "לכולם מרשים לנסוע בטרקטורון ורק אתם לא", "אבל כולם חוזרים בחמש בבוקר" ועוד.

בנוסף למשתנים פסיכולוגיים, חברתיים וריגושיים המשפיעים על ההחלטה של בני-נוער להסתכן, ניתן לראות סביבת מבוגרים מבולבלת המתקשה להעביר ערכים ואמירות ברורות בסביבה המעודדת, מאפשרת ומהללת גיבורי תרבות הלוקחים סיכונים. סביבה זו אינה עוזרת לילדינו להתמודד ביעילות עם הקושי לקבל את המציאות על מגבלותיה ומאפשרת להם לחשוב שסיכון זה "COOL" ולהשלות את עצמם שלהם זה לא יקרה.

מתוך הבלוג עצות להורים במאה ה-21

צילום: ktpupp, פליקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה