לבחור לקחת אחריות

"מעולם לפני כן לא חשתי בכזו עוצמה איך בחירה וקבלת אחריות, יש בה כדי לשנות חייו של אדם" - ליאת תימור מספרת על היום בו בחרה להשפיע בתחום החינוך

16/12/2014
ליאת תימור קבלו עדכונים מליאת
  • RSS

 לפני כשנתיים מצאתי את עצמי עומדת בפני ועדת חינוך מכובדת שדנה בסוגיית שיבוצו של בני לאחד מהתיכונים בעיר. בני, כמו ילדים רבים, לא התאים לאף אחת מהמשבצות החינוכיות המיועדות. ובאין פתרון מתאים היה חשש שנאלץ להסתפק בבחירת הרע במיעוטו. כלומר לא לבחור את המסגרת הטובה ביותר עבורו כי אם את המסגרת שתמזער נזקים. לבן שלי היה ברור לאן הוא רוצה ללכת והשתמש בטיעון מנצח, הוא רוצה ללכת עם החברים למקום בו הכישרון העצום שלו במוסיקה יבוא לידי ביטוי.

ליאת תימור. צילום: אלון סיגאווי

הסיכום של הוועדה החביבה היה הגון למדי והוכרע כי את ההחלטה הסופית בעניין יקבל מנהל התיכון אליו ביקש בני להתקבל. הגענו לשיחה בעמדת נחיתות. הוא חייך חיוך ענק והאיר בעיניו התכולות. אני דמעתי, כרגיל. הוא אולי לא מתאים לתיכון המהולל בחלק מהפרמטרים שאתם מציבים אבל האופציות האחרות הן רעות. אם אתה איש חינוך אמיתי, התחננתי, תן לו צ'אנס. אני מבטיחה לך שלא תצטער.
"ברוך הבא ילד, איזה יופי שאתה מגיע אלינו", הוא סיכם את הפגישה.

מעולם לפני כן לא חשתי בכזו עוצמה איך בחירה וקבלת אחריות, כמו זו שלקח המנהל, יש בה כדי לשנות חייו של אדם, כי מעולם לא הלכתי על הקו הצר נתונה לחסדי מערכות. כשיצאתי משם גמלה בליבי ההחלטה לעזור כמיטב יכולתי לתלמידים מסוגו. הצטרפתי לפוליטיקה המקומית כמספר שתיים של מי שהיה אז ראש העיר והתמודדתי על תפקיד תיק החינוך בעיר.

מעמדת המשקיפה בחרתי להיות בעמדת המחליטה, מי שיכולה לעשות סדר ושינוי בסידור המשבצות מחדש. בבחירות נכשלנו, כישלון שהביא איתו שלל תפקידים. הפכתי לחברת הנהלה במפלגה בה רצתי, חברה במועצת העיר, פעילה בוועדות השונות בניהול העיר ויו"ר החברה לתרבות ואמנות, תפקידים בעלי מחויבות רבה בעבודה שנעשית ללא שכר (על כך אקטר בהזדמנות אחרת).

הסיפור של הבן שלי הוא סיפור ההתעוררות שלי. המהפך מעמדת נוכח-נזקק למערכת חינוך ציבורית לעמדת משפיע בחיים הציבוריים.  התייצבתי בעמדת המעורבת בתהליכים המכוונים את חיינו.

לא לכל אחת מתאימים החיים הפוליטיים. רבות נכתב על כך שנשים מדירות עצמן משותפות בחיים הציבוריים. הסיבות לכך רבות, אנחנו מחצית מהאוכלוסיה אך למרבה הצער אין לכך ביטוי בהנהגות הציבוריות המקומיות והארציות. אנחנו יכולות לקטר, אבל אנחנו לא שם. במבחן התוצאה ההפסד הוא של החברה בכלל ושל הנשים בפרט.

אבל לא רק משותפות פעילה אנחנו מדירות עצמנו. האחריות על החובה האזרחית הבסיסית, דהיינו ללכת לקלפי, נמצאת במגמת ירידה. ישנן מדינות כמו אוסטרליה, הולנד ובלגיה בהן הצבעה היא חובה. חלקן אפילו מטיל קנס על סרבני קלפי. מגמה זאת משקפת לרוב מיאוס וייאוש מהשלטון הנבחר ומעתודת המנהיגים.

ככל שאחוזי הצבעה גבוהים יותר כך משתקפת טוב יותר טבעה של הדמוקרטיה. למרבה הצער הרוב הנעדר מההצבעה מעדיף לנצל את יום החופש של הבחירות לבילוי בקניון עם הילדים על פני ניצול זכות ההצבעה העומדת לרשותו. מי שלא מצביע לא רק שלא משפיע, הוא אחראי בפועל לעלייתם של קיצוניים.

הבחירות הקרובות הן בחירות דרמטיות. זו לא רק שאלת כן ביבי או לא ביבי, כן כיבוש או לא להתנחלויות, ימין או שמאל, דתיים וחילוניים. הפעם אנחנו הולכת להצביע על אור או על חושך, על שמירת הבית. האם פנינו למדינה דמוקרטית ונאורה או חשוכה קיצונית וגזענית?
אל תחכו לניסים ונפלאות - קחו אחריות, לכו להצביע, לכו להביא את האור.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה