להפוך את היעדר התקווה לתקווה

רונית הבר, העורכת הראשית של סלונה, מאמינה שהייאוש מהמציאות הישראלית הנוכחית הוא לא הכרחי וקוראת לכל אחד מאיתנו להיות אור קטן - פרויקט מביאות את האור של סלונה

16/12/2014
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • RSS

רונית הבר. צילום: שלומי מזרחי

מערכת הבחירות בעיצומה והנרות שאנחנו מתחילים להדליק היום מזמנים לנו את האפשרות להתרפק קצת על המסורת ולהשתמש במטאפורות האמנם שחוקות אך כה נחוצות של לגרש את החושך ולהביא את האור. הזדמנות לעסוק בסוויץ' המנטלי הנדרש ולהפוך את היעדר התקווה לתקווה.

אני מביטה בחיוכים על פניהם הזחוחות של שלושת נערי להב"ה שנתפסו כאחראים להצתת בית הספר הדו לשוני בירושלים ונגעלת. אני מציצה (כי יותר מהצצה גורמת לי להרגיש מלוכלכת) בתגובות שנכתבו בכמה עמודי פייסבוק שאני נחשפת אליהם, אחד מהם, למשל, של חבר הכנסת איתן כבל שהעז להביע שאט נפש מהארוע. "תמות", מאחלים לו, "גברים", מכנים אותם, עם סימן קריאה כמובן.

בשנים האחרונות ראינו את השנאה, ההתלהמות והגזענות הופכים בתהליך זוחל ומתמיד לטריוויאלים ולגיטימיים, אין בהם בושה ובחוגים מסוימים הם אפילו מקור לגאווה. ראינו את הלאומנות גואה, ראינו איך הקיום היומיומי שלנו, הרוב הגדול שמרכיב את מעמד הביניים, נשחק עוד ועוד בזמן שהתרבות השלטונית מקדשת כוח, טייקונים וקומבינות.

ראינו גם את המילה "ציונות" מאבדת כל משמעות ומנוכסת באופן בלעדי לימין - ומי שלא מתיישר סופג לא פחות מאיחולי מוות אכזר.

צוק איתן היה ציון דרך. המשך ישיר לגל עכור של התרסקות יוזמת השלום שכבר קשה לזכור שהיתה פה אי פעם. ביבי וממשלת הימין טירפדו אותה בעקביות. גילויי הסולידריות המרגשים שהופיעו לרגע קצרצר בקיץ, בלטו על רקע שנאה תהומית בין הגוש הגדול של אנשים שהרגישו שההישענות על הכוח הצבאי מופרכת, לבין הגוש האחר שמרגיש שזאת המשמעות היחידה של לחיות במדינה הזאת.

יותר ממה שהיינו רוצים להודות, מעשי השלטון משפיעים לא רק על מצב הרוח הכללי אלא על בני האדם עצמם. תקופת שלטון הימין וביבי בראשו גרמו לרבים לחוש שמחנק כלכלי וגלי טרור הם מהות החיים כאן, ששינוי לא ייתכן. ייאוש שכזה מזמין חוסר סבלנות, סתימת פיות, חוקי לאום אנטי-דמוקרטיים ופריחה של תופעות כמו ארגון להב"ה. כולנו מכירים את המשוואה. תמה ישנה וכואבת.

אומרים לנו שוב ושוב שאלו החיים, שזה מה שיש. אבל האמת היא שהמציאות הזאת לא הכרחית. זו לא אבולוציה אנושית או מדינית בלתי ניתנת להיפוך. אפשר לתקן את הקלקולים, את יוקר המחייה, את מחירי הדיור, להוריד את מפלס האלימות, להיות סבלניים ופתוחים יותר. כל זה כשהלב נמצא במקום הנכון. כן רוטציה, לא רוטציה, לא זה העיקר. העיקר הוא התקווה להחלפת הדיסק. כי שלטון שנותן ביטוי להשקפת עולם אחרת יכול לשנות את האוירה, את השיח, את סגנון החיים.

בחנוכה השנה אני מזמינה אתכם לקרוא טקסטים אופטימיים של נשים (וגם גבר אחד) שמחפשות, כל אחת בדרכה, לייצר מגמה חיובית. זוכרים איך שרנו בגן? כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן? בואו נלך על זה הפעם עם כוונה יתרה ולא נוותר על האור.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה