ללמוד להתנתק: לא לוקחת את העבודה הביתה

בעוד ישראלים רבים לוקחים את העבודה הביתה, בעולם ישנן דוגמאות שונות לחברות שלא מאפשרות לעובדים לעבוד מהבית, בין היתר בגלל הנזקים הנפשיים שנגרמים מכך. כיצד ניתן לשנות את המצב ומאילו חברות ומדינות כדאי לקחת דוגמה?

10/12/2014
סיגל פאר קבלו עדכונים מסיגל פאר
  • RSS

צריך לדעת להתנתק (צילום: שאטרסטוק)

הסיפור שלי מתחיל אי שם ברצון להיות הכי טובה, לעשות יותר מכולם. בשלושת מקומות העבודה הראשונים של חיי הבוגרים (ואם להיות כנה – אפילו בתקופת המלצרות שלי) עבדתי כמו מטורפת. לא הפרדתי בין שעות הפנאי לשעות העבודה, הפכתי את העבודה לתחביב ושכחתי לגמרי מכל תחביביי ועיסוקיי האחרים. עבדתי הרבה שעות ולא עצרתי לרגע. לאחר מספר שנים, התוצאה הגיעה: התמוטטתי. הנפש לא יכלה יותר לשאת בעבודה הקשה, הבנתי שהפקרתי לאורך השנים את הזוגיות שלי ולא פחות חשוב מכך – את שעות הפנאי שלי.

אם במקרה זה לך נשמע מוכר, כנראה שזה קשור לכך שבישראל עובדים יותר בהשוואה למקומות רבים בעולם. זה כנראה לא יעודד אותך, אבל בסקר של CNN פורסם כי בהולנד למשל, עובדים ארבע ימים בשבוע ו-29 שעות בממוצע, בהשוואה לממוצע של כ-36 שעות עבודה שבועיות בישראל (על פי חוק ניתן לעבוד עד 45 שעות). בגרמניה אחד מכל ארבעה עובדים עובד במשרה חלקית, ובנוסף, יכול העובד הגרמני לבקש ולקבל חופשת מחלה בגין תשישות מעבודתו.

מה לגבי עבודה מהבית? בעוד ישראלים רבים לוקחים את העבודה הביתה, בעולם ישנן דוגמאות לחברות שלא מאפשרות לעובדים לעבוד מהבית. כך למשל, מנכ"לית יאהו מריסה מאייר הביאה לרעידת אדמה בעולם ההייטק כשהודיעה שהיא אוסרת על עבודה מהבית וגם בקומברס סיפקו הודעה דומה.

גם בצרפת מתחולל שינוי, ועד העובדים של חברת פולקסווגן רשם הישג משמעותי, כאשר הוסכם כי העובדים לא יראו מיילים חצי שעה מרגע עזיבת המשרד. עובדי החברה יכולים לשוב ולראות מיילים רק בבוקר שלמחרת, חצי שעה לפני ההגעה לעבודה. בעקבות ההחלטה, יצאו ועדי עובדים נוספים למאבק והצליחו. 250 אלף עובדים בצרפת, המשתייכים לועדים אלו, לא יחויבו לענות לאימיילים באופן מיידי מחוץ לשעות העבודה.

לחץ בעבודה: איך זה משפיע עלינו?

נפתלי אדרי, פסיכולוג המתמחה בפסיכולוגיה רפואית, ביופידבק והיפנוזה רפואית מציין כי ברמה הגופנית, מתח ולחץ ממושכים עקב עבודה מרובה מובילים לפעמים לתחושות של קוצר נשימה, כאבי ראש, קשיי שינה ועוד. "אם זה נמשך זמן רב מדי ניתן לראות גם שינויים הורמונליים ואפילו היחלשות של המערכת החיסונית. ברמה הרגשית, זה יכול להוביל לחוסר הנאה ומשם לתסכול, עצב, חרדה. אני חושב שכל עוד אנשים מצליחים ליהנות ממערכות יחסים משמעותיות, מחוץ לשעות העבודה, ולרוב ללא הפרעות, הגוף מצליח לאזן את כל המתחים עם רוגע, שחרור, הנאה, צחוק ומשחק".

"למרות שזהו איזון מאוד דק, בדרך כלל אנשים מצליחים לזהות (גם אם לא תמיד להודות) כי הם מרגישים שהם באפיסת כוחות, ושבעצם מה שהכי בא להם זה בכלל לנוח, ולא תמיד רק לדחוף את עצמם קדימה עוד ועוד", הוא אומר. "ברגע שהאיזון הזה מופר והאדם מבודד את עצמו מחברים, משפחה, זוגיות וזמן פנאי – כאן אנשים מתחילים לדווח על תחושות הלחץ, הבדידות והחרדה". לדבריו, בדרך כלל מדובר בסימן טוב, כי הצעד הבא אחריו הוא לחשוב כיצד למצוא מחדש את האיזון.

בדרך לאיזון: הבהרת ציפיות

שמירה על האיזון בין הקריירה והחיים האישיים היא הכרחית למי שמבקש להימנע מתחושת לחץ ותשישות. של אירן תירוש, מאמנת אישית ועסקית בכירה לתקשורת ומנהיגות, שותפה בצוות ה-מאמנות, מספקת כמה מהעקרונות הבסיסיים בדרך לשמירה על אורח חיים מאוזן.

"הדבר החשוב ביותר הוא לבצע הבהרת ציפיות מול עצמנו, ככל שנהיה יותר יעילים ונבצע תיאום ציפיות של המשימות בעבודה (וגם בבית) לא תהיה דילמה איך משלבים הכל בצורה יעילה", היא אומרת. "חשוב לקבוע את סדר העדיפויות שלנו, 'במה חשוב לי להשקיע עכשיו?', 'איך אני רוצה שיראו החיים שלי והתוצאות שלי בחיים?'. לאחר מכן, חשוב לבצע הבהרת ציפיות מול השותפים שלי בחיים, ורתימתם לנושא. מול המנהלת או המנהל שלי בעבודה, מול בן או בת הזוג שלי בבית ובהתאם לקבוע את תוכנית העבודה".

תירוש מציעה לבצע תעדוף משימות ותוכנית עבודה של המשימות בעבודה, כמו גם המשימות היומיומיות. "השלב הראשון הוא להגדיר את כל הכובעים שיש לך בחיים (עובדת, מנהלת, אמא, בת זוג) ומה הדבר הכי חשוב לי לעשות בכל כובע. לאחר מכן יש לבנות טבלה שבועית של זמנים בה אני משבצת את מה שחשוב לי ורושמת כמה זמן לוקח לי לעשות כל דבר. חשוב גם לשמור זמן לדברים בלתי צפויים כדי שבמידה ומשהו ישתבש נהיה יותר גמישים עם הזמן. לאחר מכן נשאר רק לעמוד בלוח הזמנים ולערוך הפקת לקחים יומית".

- לא מדובר בדבר טכני שקשה לעמוד בו?

"זה נראה טכני ומתוכנן אבל להפך – זה מפנה הרבה זמן, כי בתוך המסגרת יש הרבה גמישות ומספיקים את כל מה שרוצים. את אותו דבר בדיוק עושים גם לכל המשימות בעבודה. בזמן שכל אחד עובד, עובדים על פי סדר עדיפויות, על פי משימות. משקיעים עשר דקות בתחילת כל יום כדי לדאוג שכל המשימות יבוצעו. כך ניתן לדעת שבשעות העבודה שומרים על יעילות ומספיקים הכל ולא תצטרכו לקחת דברים הביתה. אם המנהל או המנהלת שלכם מצפים שתמשיכו לעבוד גם בבית, חשוב להגדיר, וליידע אותם כמובן, על הימים והשעות שבהן אתם מוכנים לעבוד, כדי שזה לא ישתלט על שעות הפנאי".

"הדבר הכי חשוב הוא ללמוד לסלוח לעצמי", מסכמת תירוש, "אף אחת לא וונדר וומן ואף אחד לא סופרמן. גם אם לא מספיקים הכל זה בסדר. חשוב להבין שמדובר בתהליך לא פשוט, בעיקר כי אנחנו לא רגילים אליו. ככל שנתרגל יותר את שיטת העבודה החדשה ושיבוץ המשימות שלי על פי סדר עדיפויות כך נראה שקל לנו יותר ואנחנו נספיק יותר. אל תשכחו להוקיר על הדרך ועל כל פעם שמצליחים בה, ובמקביל אל תשכחו לסלוח בכל פעם שלא".

חמשת הטיפים של אירן תירוש שיסייעו להפריד בין עבודה לשעות הפנאי:

1. כל מה שלוקח עד עשר דקות מבצעים מיד.

2. בתחילת כל יום לרשום רשימת מטלות יומית ולציין כמה זמן צריך לכל דבר.

3. לבצע סיכום יומי קצר – איפה הצלחתי, איפה צריך לתקן.

4. ללמוד להאציל סמכויות.

5. כל מה שאנחנו רוצים שיקרה צריך לשבץ ביומן ובטבלה.

 צילומים: שאטרסטוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה