יין, טאפאס ושמן זית

ארוחה בשקיעה מול חוף תל-אביבי, לציון פסטיבל המסיק במסעדת Olive Leaf שבמלון שרתון תל-אביב

02/12/2010
יעל מוריס קבלו עדכונים מיעל
  • RSS
» הנוף ממסעדת "אולב ליף", שרתון ת"א. צילום: לא סוגרת ת'פה

סלונה שלחו אותי לארוחה במסעדת בית המלון שרתון תל-אביב, כדי לסקר את פסטיבל המסיק שמציינת המסעדה. יש אוכל? זה ליד הבית? יש הזדמנות נדירה לראות שקיעה בשעות עבודה? כן, כן וכן! אז ניגשתי לעבודה הקשה.

בעודי מסתובבת ומצלמת, שמעתי קול מוכר. מיד זיהיתי - רותי, חברת הילדות של אמא, וכותבת בישול כל חייה, מלווה באיש שאיתה, רפי, הצלם הפרטי שלה. הזמנתי אותם להצטרף אליי לשולחן שכבשתי, ובין המאכלים הטעימים והיינות הנפלאים זכיתי גם לסיפורי רכילות מימי ילדותן והתבגרותן.

כך קיבלתי אישוש לסיפורים ששמעתי עד כה רק מאמא; רותי התחילה את קריירת המטבח שלה בגיל 16, במטבח של סבתי, אותו מטבח שנמצא בעת כתיבת שורות אלו בחדר הסמוך, שלמרות שהוא נוח ומרווח היום הרבה יותר מאז, הוא נפקד הרבה פחות (לשים משהו להפשיר במיקרו לא דורש ביקורים ממושכים…).

צ'רלי בראון ועלה של זית

אבל לא על זה רציתי לספר לכם. כדי לפתוח את חגיגות חודש המסיק, אחר הצהריים נפתח בשלושה סוגי שמן זית של Olia (הנמכרים בחנות Olia שבפרישמן), בהם טבלנו לחם מרוקאי מדהים, שרכותו וטעמו הנפלא הקשו עליי להפסיק לטבול אותו שוב ושוב במגוון השמנים.

אז אילו שמנים היו לנו שם:
במרכז – קורנייקי (Koroneiki) – שמן זית שמוצאו מיוון, מזיתים שכמובן גדלים בישראל, ולפי התיאור שקיבלנו טעמו מעודן, ירוק עשבוני, עם חריפות בהתחלה ובסוף אגוזי. מזל שאמרו לי את כל זה, כי הלשון שלי לא מבחינה בדקויות האלו, בוודאי שלא בטעם ירוק.
מצד ימין, עם כתם חומץ בלסמי במרכזו, שמן הבית של המסעדה - בלנד של שני זנים – קורנייקי ופישולין (Picholine). טעמו תואר כפירותי, מריר-חריף.
ומצד שמאל – שמן זית סורי – בטעם "חמאתי חריף פירותי עז עם גוף". בי נשבעתי. זה התיאור שקיבלנו. בכל אופן, הוא היה ללשוני המעניין מכולם, ודווקא די מתקתק.

אחרי הטבילות בשמן הגיע סיבוב הטאפאסים, משישה סוגים, כאשר המכנה המשותף לכולם הוא נגיעה של זיתים:

  • סביצ’ה דניס בלימון שמן זית וזיתי טסוס
  • פלפלים קלויים עם שמן זית ובלסמי
  • זוקיני אפוי עם שמן זית וקורנית בויניגרט לימון וחרדל
  • טאבולה בורגול עם גרעיני רימון
  • קרוסטיני עם טפנאד טופו וזיתי קלמטה
  • סלט חצילים קלויים

אל הטאפאסים הצטרפו פיתות מטוגנות ועליהן וריאציות מדהימות של סלט פטוש – פרגיות עם בצל, צנוברים, שום, שמן זית וסומק, שצובע את הכל באדום. ולו כדי שאוכל להצדיק את שמי, לא סגרתי ת’פה ואכלתי לא פחות משלושה כאלו. זה היה פשוט נפלא.

עוד ליוו את הארוחה שלוש צנצנות של הפתעות שרקחה המסעדה. צ’רלי פדידה, השף המתוק של המקום, הסתובב בינינו ופיזר חיוכים. ממש צ’רלי בראון:

ועכשיו נחזור להפתעות שבצנצנות:
באחת – זיתים שנכבשו במקום בעבודת יד.
בשניה – קונפי עגבניות שרי בשמן זית.
ובאחרונה – קונפי שום.

אחרי כל הפינוקים האלו, הגיע הפינוק הגדול מכולם – הקינוח: טארט בננות. דרך מצויינת לסיים את הארוחה… למי שאוהב בננות. צ’רלי היה מקסים, והציע לי שאם אחכה כמה דקות הוא יביא לי את הקינוח בלי הבננות. חיכיתי. ממש עד אחרוני האורחים חיכיתי. ומי לא בא? נכון. צ’רלי. אבל איך אפשר לכעוס על חיוך כזה, איך?

במסגרת האירוע ציינו גם את תפריט היין החדש לחורף 2011, שכיאה למסעדה כשרה כולל אוסף של יינות ישראלים (בתוספת שמפניה וקאווה). משום כך, לאורך הארוחה נמזגו לנו ארבעה סוגי יין ישראלי, שניים לבנים ושניים אדומים:

הלבנים:

  • כרמל ויונייה Viognier 2009 מהסדרה האזורית. לבן חצי יבש, שהיה מתקתק כצפוי מחצי יבש.
  • ירדן סוביניון בלאן 2009 שהיה נפלא.

האדומים:

  • פטיט סירה הרי יהודה 2006 של כרמל. גם אותו מאוד אהבתי.
  • כרמל מדיטרניאן 2007 מהסדרה הגבוהה, המורכב מבלנד של חמישה זנים – קריניאן, שיראז, פטיט סירה, פטיט ורדו ומעט ויונייה. גבוהה או לא גבוהה, לא היה לטעמי.

מסעדת Olive Leaf

מלון שרתון תל אביב
הירקון 115
תל-אביב
03-5219300
א’-ה’ בין השעות: 22:30-19:00 (המסעדה כשרה).
* הערה – המסעדה אינה פועלת בשוטף בשעות אחר הצהריים.

פסטיבל המסיק במלון
11\12-28\30

לבלוג "לא סוגרת ת'פה" של יעל מוריס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה