בילדותי חלמתי לרצוח את אבי

"חקירות נגדיות מצמררות באכזריותן ושופטים שעדיין דורשים ראיות לפי דקה כאשר ידוע איך נראה זיכרון טראומטי, עשוי חתיכות חתיכות". דורית אברמוביץ', נפגעת גילוי עריות, על משפטו של יונתן היילו

02/12/2014
דורית אברמוביץ' קבלו עדכונים מדורית
  • RSS

בחלומי כילדה וכנערה הייתי יונתן היילו. עוד לא היה לו שם, עוד לא הייתה לו צורה, אך בילדותי הייתי הוא. בילדותי ובנערותי חלמתי לרצוח את אבי. יתכן שזו הייתה דרך לשחרר במקצת את חווית חוסר האונים הקיצונית.

יונתן היילו. צילום מתוך יוטיוב

אז עוד לא זכרתי את ההתעללות המינית שפשע בי, שקועה בדיסוציאציה פנימית של ילדה שעוד לא מסוגלת להכיל את הרע הכי נורא. אך הגוף הילדי-נערי שחרר רמות גבוהות של שיטנה איומה, שיטנת אימים כלפי איש אחד- אבא שלי, שבתהליך ארוך ומורכב עלו בי הזיכרונות על ההתעללות המינית רבת השנים, על גילוי העריות שעשה בגופי, בנפשי, והכריע כך חלקים גדולים של חיי דאז ושל חיי בעתיד.

לעת אחה"צ, עת היה חוזר הוא מן העבודה, רק לאחר שהיה נרדם, מן שעה ומשהו של שקט מדמותו הפעילה, יכולתי לשבת ולבהות את האופנים בהם אני רוצחת אותו. לשעה וקצת היתה נשימה, תחושה של עצמי, שבשאר הזמן בילדות והנערות פורקה, עצמי שמסוגל לגבור על האב האנס, עצמי שדאז מציל לא רק אותי אלא גם את שאר המשפחה.

אבי חי. לא רצחתי אותו. שנים הילכתי עם אשמה ובושה על כך, וההצדקה הפנימית היחידה לאי רציחתו על ידי, היחידה שיכולתי בה להרגיע את עצמי, הייתה שלא יעלה על הדעת שאני היא שתשב בכלא במקומו. כבר אז היה לי ברור שידונו אותי על פי כל חומרת הדין - כי בחברה בה אנו חיות וחיים, רצח הוא מעבר לגבול, אין עליו התיישנות, אך אונס ממוקם באזור לגמרי אחר, פחות אכזרי, כך חושב המחוקק, ועל כן העונש על אונס, אם לעיתים נדירות יש הרשעה, הוא שנים פחותות הרבה יותר.

וכן, על אונס יש כמובן התיישנות, כמו גם על גילוי עריות, אין זה משנה למחוקק כמה אנו כותבות, מתארות, חוקרות ומראות כי ההשלכות של התעללות מינית, ודאי אם פשעה נגדנו בילדות, אבל גם כזו בבגרות, השלכות אלה בולעניות וסוחבות פנימה את היכולת לנשום ולוקח שנים רבות אין קץ, בעזרה טיפולית, כדי שיווצרו מרווחי נשימה של ממש, כדי שהחיוך לא יהיה רק מולבש על הפרצוף.

איני יכולה לדבר בשם יונתן היילו. אני כן יכולה לכתוב כי מה שנראה לכאורה לשופטים כה פשוט - מדוע הוא לא התלונן ב"צינורות המקובלים" - התשובה לכך קשה ויודעת זאת כמעט כל מי שניסתה וניסה זאת. סחבת של שנים ארוכות מאד, לעיתים רדיפה של האנס והכפשת שמה של המתלוננת, חקירות נגדיות מצמררות באכזריותן, ושופטים שעדיין דורשים ראיות לפי דקה כאשר ידוע איך נראה זיכרון טראומטי, עשוי חתיכות חתיכות, עבות, לא כמו סיפור המשכי שכל דקה בו זכורה. אלא שעבורם צריכה נאנסת וגם נאנס לעמוד שם על דוכן העדים ואם לא הצליח לדייק בדיוק באיזה יום, היכן, ובאיזו דקה נעשתה בו ובה הזוועה, ייתכן שאין הוא או היא דוברי אמת. כך משתחררים להם עברייני מין להמשיך בפשעיהם.

לכך יש להוסיף, וזאת אני אומרת כעת מניסיוני לאחר תביעת נזיקין אזרחית בגין גילוי עריות והזנחה שהגשתי נגד אבי ואמי, כי בעת הליך כתיבת התביעה, הגשתה וכו', אפשר לעשות לצד זאת מעט מאד דברים אחרים. אני קיבלתי סיוע כספי מחברות וחברים בשנת התביעה הקשה שהיתה, אך לא כל אחת ואחד יכולות ויכולים לשרוד הליך משפטי שקורע שוב את הגוף לגזרים, גם אם השופטת, במקרה שלי, הייתה עניינית במובן החיובי.

יונתן היילו צריך להיות משוחרר מכלאו, כי במקרה שלו אני בספק אם היו לו ברירות. ברור כי לא יעלה על הדעת להטיל עליו עונש כה כבד, ויש להקל דרמטית בעונשו. אין כאן הטפה לרצח אנסים, חלילה וחס, אבל מבטיחה אני לכן ולכם כי כל נפגע מפנטז על הרצח של מי שחילל את חייו, במובן מסוים, לעולם.

אם בית המשפט יכריע להותיר אותו לשאר עונשו שנקבע - 20 שנה בכלא - יועבר מסר רע ונמהר כלפינו, נפגעות ונפגעי אונס, כאילו חלה על חיינו התיישנות, כאילו רצח הוא חמור מאונס - מן צורה מעוות לתת סוג של לגיטימציה לאונס לעומת הרצח שמסומן כרע מכל, וגם ימחיש לנו שוב עד כמה בתי המשפט לרוב רחוקים אלפי מילין מחיינו כמי שחטפו את המכה הגדולה ביותר - מכת האונס - ומקפידים להמשיך לא להבין את ההשפלה, הטרור, החרפה שהאנסים הטילו ומטילים עלינו.

 .

דורית אברמוביץ' היא כותבת, מרצה במגדר ופעילה פמיניסטית, נפגעת גילוי עריות  




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה