אפלייה בחסות משרד החינוך

"האחר הוא אני" היא תכנית סובלנות שמקדם משרד החינוך. זה לא הפריע לאף אחד לסגור את שערי בית הספר בפני נערה טרנסג'נדרית

26/11/2014
דפנה מורל קבלו עדכונים מדפנה
  • RSS

ילדה מתבגרת לוקחת צעד אמיץ ומודה קבל עם ועדה שהיא שונה, מודה ואומרת שוואלה,  היא נולדה בתור זכר, אבל עמוק בפנים היא אישה. חברות שלה יודעות, מקבלות ואוהבות אותה. גם המשפחה תומכת. אמור להיות קל יותר.

סגור לרגל אפליה. צילום: שאטרסטוק

הרי ידוע שלכל אדם שבחר דרך חיים שלא מותאמת לתבנית הנורמלית של צבא, טיול, תואר, חתונה, משפחה, משכנתא, החיים יהיו פחות נוחים, תקבל שאלות של "מתי כבר תתאפס על עצמך, מתי כבר תבין?" אבל במקרה הזה יש קבלה מוחלטת. יש הבנה. אמור להיות קל יותר. לפני שאכנס למקרה הספציפי של הבחורה הסופר אמיצה הזו, בואו נעשה תרגיל מחשבתי.

תיזכרו בגיל ההתבגרות, תיזכרו בשינויים של הגוף, תיזכרו ביום הזה שקמתם ולא בדיוק הרגשתם בנוח בגוף שלכם לראשונה. הכל משתנה, ההורמונים בטירוף, הכל לא נוח ולא בדיוק מסתדר. תחשבו שוב על חוסר הביטחון. תנסו להזכר בהרגשה, ברצון האינסופי שיקבלו אתכם, להיות חלק.

כל מעשה מכוון כדי שיחשבו שאתם מגניבים ומצחיקים ואף אחד לא ישים לב לחוסר ביטחון המטורף הזה שקוראים לו גיל ההתבגרות. תיזכרו בכל טראומות ההתבגרות שיש לכם בארסנל. לכולנו יש מספיק. ככה זה הזמן הזה, אלו השנים האלה.

רוב האנשים שומרים את האופי שלהם, את השונות שלהם, לאחר כך. עכשיו מה שחשוב זה לשרוד את הזמן הזה. מי מכם ינהג אחרת? כמה מכם ילכו נגד הזרם?
ועכשיו נחזור למקרה הספציפי: פתאום מופיעה בחורה, שרק אלוהים יודע מאיפה הכוחות הנפשיים שלה, ולא בוחרת בדרך הקלה. היא קמה ואומרת "היוש, נולדתי בגוף הלא נכון, לא מעניין אותי מה חושבים, אני אישה וכל עניין המין הביולוגי הזה הוא טעות גנטית, ואני לא אחיה את הטעות הזו כי לכם נוח יותר".

המשפחה שלה איתה, החברות שלה איתה. הבחורה הזו לקחה צעד אמיץ, כל כך אמיץ שאני אישית לא מצליחה לדמיין איך אפשר לעשות אותו תוך כדי כל הלחצים של גיל ההתבגרות.

ומה מערכת החינוך שלנו עשתה? (בואו לא נשכח את הסיסמא האלמותית "האחר הוא אני"). העבירה אותה  לבית ספר אחר, בית ספר מקצועי. אותה נערה ביקשה לחזור לבית הספר הקודם שלה, איפה שיש לה תמיכה וקבלה, איפה שחברות שלה נמצאות. רק חבל שלא נתנו לה לחזור. התירוץ שלהם היה "שייכו אותה עקב השינוי המגדרי". לא, הפתרון הוא לא להרחיק את האדם האלים, אלא את מי שסובל מהאלימות.

היא כבר חודשיים בבית, לא לומדת, לא חלק ממסגרת, רק מבקשת לחזור לבית הספר שלמדה בו עד שינוי המין. חברות שלה פנו למנהלת, פנו לכל מי שאפשר לפנות על מנת שיתנו לה לחזור. הפנייה כבר הגיעה למשרד החינוך וכמובן ששום דבר לא השתנה, היא עדיין בבית.

תיזכרו שנייה, רק לשנייה אחת, איך זה מרגיש להיות שונה בתיכון, וכמה אומץ, תמיכה וכוחות נפשיים זה דורש. והיה לה את כל אלה. תחשבו על נערה אחת שלא נותנים לה ללמוד רק כי היה לה את האומץ להודות שהיא אישה למרות שנולדה בגוף של גבר.

הדבר הכי נורא זה שכל הסיפור הזה עובר מתחת לרדאר בתקשורת הישראלית. זה לא מספיק מזעזע, לא מספיק לאומני, לא מספיק אלים. זו בסה"כ נערה שלא נותנים לה ללמוד, בחסות משרד החינוך. זה רק אפלייה ממוסדת לחלוטין נגד טרנסג'נדרים.

"האחר הוא אני" כבר אמרנו?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה