אנו בוחרות בעצמנו לחיות באור

כל הסכמה לאפשר לאלימות להספג בתוכנו ולהיות חלק מחיינו, היא חושך ואל לאף אחת מאיתנו להסכים להשאר בחושך אף לא יום אחד נוסף

25/11/2014
רנית אלוביץ קבלו עדכונים מרנית
  • RSS

חושך אינו מהות. חושך הוא רק היעדרו של האור. אין לו קיום לחושך כאשר אנו בוחרות בעצמנו, בוחרות לחיות באור. זוכרת את הימים בהם אפף אותי החושך. תחושת המחנק, הלב המפרפר מפחד, סיוטי הלילה המהולים בבהלות היום. חושך אפל ומכאיב עד כי כמעט וכילה את נישמתי.

קירות המקלט של ויצו אליו הוברחתי על בגדיי בלבד יחד עם שתי בנותיי, נראו תחילה שחורים, אף יותר מהחושך עצמו. אותה תחושה של מצמוץ בחשיכה מוחלטת, בה לא ברור לאן שייך כל גוון של שחור. הצוות המיומן והחם שעטף אותי במקלט, פיזר רסיסים של אור בתוך אפלתי. יום אחרי יום, במיומנות הספציפית, בניסיון הרב, בחום, בדיוקים ובדקויות הנדרשות כ"כ, בדרך הפתלתלה והמורכבת אל מול האלימות.

אלימות נגד נשים. צילום: שאטרסטוק

כן, הדרך אכן היתה פתלתלה, היתה קשה, דרשה ויתורים ועוצמות מתוכי שלא ידעתי על קיומן, אבל אותה תחושה כי האפלה שולטת בכל עד כי לא ייתכן ממנה מוצא, הלכה והתבהרה ואט אט נירקמה עבורי מציאות בטוחה ומאירה.

***

כמעט שלושה חורפים חלפו מהיום בו בחרתי לכבות את החושך. היום בו בחרתי להדליק את האור מתוכי. היום אני יודעת להבדיל בנקל לא רק בין חושך לאור, אלא גם בין הגוונים השונים, בין ההשתקפויות.

אין לאף אדם את הרשות לכפות רצונו, מילותיו, דעותיו, מנהגיו, גופו, וכל גוון של רצון אנושי, על אדם אחר, וכל כפיה אם בגוף, אם בנפש, אם במילה, ואם במבט - כמוה כחושך. אלימות.

כל הסכמה לאפשר לאלימות להיספג בתוכנו ולהיות חלק מחיינו, לנהל אותנו, לחנוק את הרצון שלנו - היא חושך. חוסר ידע הוא חושך. פחד הוא חושך ואל לאף אחת מאיתנו להסכים להישאר בחושך אף לא יום אחד נוסף!

אנו, הנשים, יודעות ליצור חיים בתוכנו, אך חשוב מכך אנחנו יכולות ליצור את חיינו שלנו. חיים של בחירה, חיים של חופש, חיים באור.

גדול ומורכב ככל שנדמה הוא החושך, תמיד תימצא הדרך אל האור. האור הוא בתוכנו, ועלינו רק לבחור להאיר את עצמנו, ואת סביבתנו ולבחור בחיים!

לדף הפייסבוק רנית אלוביץ - מודעות לאלימות

אֲנִי כָּאן. אֲנִי שָׁם / רנית אֶלוביץ

הִיא יָפָה, הִיא כָּאן, כִּמְעַט מֻשְּׁלֶמֶת,
מְמַלְּאָה בְּחִיּוּכִים אֶת הַקִּירוֹת, אֶת הָרְחוֹב,
הַשְּׁכֵנִים יְכוֹלִים לִשּׁוֹן בְּשֶׁקֶט, הַס! אֵיזֶה בַּיִת טוֹב.
הוּא מַחֲנֶה תָּמִיד בֵּין הַפַּסִים הַדְּהוּיִים,
וְזוֹרֵק אֶת הַשַּׂקִּית מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הַפַּח,
וְגַם סוֹגֵר,
הַשְּׁכֵנִים רוֹוִים עוֹד נַחַת, שָׁם נָעִים,
אֵין זוֹהֲמָה בִּשְׁבִיל הַבַּיִת, הִיא מְדַמֶּמֶת רַק בִּפְנִים.
אֲנִי כָּאן. הִיא שָׁם.

עֵינֵיכֶם סוּמוֹת לִכְאֵבֶיהָ, לֹא תִּרְאוּ אֶת תֻּגַּתָּהּ,
אָזְנֵיכֶם גַּם לֹא תִּשְׁמַע אַף פֶּגַע, לֹא, אֵין טַעַם שֶׁתַּסְכִּיתוּ לְדַלְתָּהּ.
אֵין כְּרָזָה עַל גַּג בֵּיתָהּ וְאֵין חוֹתָם צָרוּב שֶׁל כְּאֵבִים,
וְאֵין כְּמוֹתָם,
שִׁמְעוּ גְּבָרִים, נָשִׁים, פְּקִידִים:
אַל תְּצַפּוּ לִרְאוֹת אוֹתָהּ כּוֹפֶפֶת,
מִפְלָצוֹת – יוֹצְאוֹת בְּשֶׁקֶט.
אֲנִי כָּאן וְהִיא שָׁם.

הִיא לֹא בָּדְתָּה מִלָּה רָעָה, וְלֹא כָּרְתָּה גַּרְגֵּר שֶׁל חוֹל לַבּוֹר,
כָּל חַטַאֶיהָ – תֻּמַּתָּהּ, לִבָּהּ – כָּמוֹהוּ אוֹר.
וְהַיָּמִים דָּהוּ כָּל צֶבַע,
אִבְּדּוּ שָׁעוֹת,
שְׁנַתָּהּ רָדְפָה בְּלִי דַי,
רַק תְּפִילַתָּהּ, יָמִים מִכְבָר, לַחֹפֶשׁ תְּבַקֵּשׁ,
וּדְבַר יְדִיעָתוֹ, כְּמוֹ דָּמָהּ, בּוֹעֵר תּוֹכָה בָּאֵשׁ.
וַאֲנִי כָּאן. אֲנִי שָׁם.

וּמִלּוֹתָיו הֵן חֶרֶב מְפַלַּחַת, דּוֹקְרוֹת סְחִיטָה וְאִיּוּמִים,
זוֹרֵעַ מִסְבִיבוֹ זְרָעִים שֶׁל פַּחַד, הוּא שָׁחוֹר, הוּא מְרֻטָּשׁ בִּפְנִים.
וְהַזְּרָעִים נוֹבְטִים בְּתוֹכְכֵי לִבָּהּ,
עֹבֶשׁ אוֹחֲזָם,
וְרֵיחַ פֶּגֶר,
וּבֵין הָאוֹתִיוֹת, חֶזְיוֹנוֹת וְסַחַף, נֶאְנֶקֶת נִשְׁמַתָּהּ,
מוֹסִיפָה עוֹד טֶפַח, שֶׁמָא יֵחַשֵׂף הָאֹפֶל, הוֹ, רַע וַמַר יִהְיֶה בֵּיתָהּ.
וַאֲנִי כָּאן וַאֲנִי שָׁם...

"אִם רַק הָיָה מַשְׁאִיר סִימָן", הִיא כְּמוֹ מִתְפַּלֶּלֶת – שֶׁיִּשְׁתַּקֵף מֵהַמַּרְאָה,
הָיְתָה מִסְגֶּרֶת מְנַחֶמֶת מְקֻבַּעַת, לְקוֹל הָרַע וְהַמּוֹרָא.
מַה תּוֹשִׁיט בִּשְׁתֵּי יַדֶּיהָ הַתֻּמּוֹת,
אֵיךְ תַּסְבִּיר אֶת הַשְּׂרָרָה?!
בְּחוֹתָמוֹת דְּלוּחוֹת שֶׁל מֻסְּכָּמוֹת הָיְתָה מַרְאָה לִמְבַקְשֵׁי תְּמוּנוֹת בּוּרִים,
אַךְ הִיא כְּמוֹתָם שְׁבוּיָה בְּמִשְׁפָּטִים, בְּכוֹתָרוֹת, לְלֹא פָּנִים.
וַאֲנִי כָּאן וַאֲנִי שָׁם.

הוּא צַיָּד מֻמְּחֶה, לְלֹא סִימָן, לְלֹא עֲקָבוֹת,
בִּמְיֻמָּנוּת שֶׁל חוֹק וַדַּעַת, מְרַטֵּשׁ רַק בֵּין טִפּוֹת.
מְטֹרָף, חוֹלֶה, נִשְׁמָתוֹ בִּסְחִי שֶׁל זֶפֶת,
גַּם צוֹחֵק וְגַם בּוֹכֶה, אֲבָל בְּשֶׁקֶט.
וְאֵין בּוֹרֵר בֵּין טוֹב וַרַע,
וְאֵין תַּלְיָן,
עוֹמֵד זָקוּף מוּל הַשְּׁכֵנִים,
הַשְּׁבִיל נָקִי, הֵם לֹא רוֹאִים דִמּוּם בִּפְנִים.
וַאֲנִי כָּאן... וַאֲנִי שָׁם..

הִיא יָפָה וּמְחַיֵּכֶת, וּבְגוּפָהּ נְעוּצִים אֵינְסְפוֹר כְּכוֹכָבִים – חוֹדִים,
וּמִלּוֹתַי אֶלֶיהָ, שֶׁתִּשְׁמַע כְּבָר, שֶׁתִּשְׁמַע: "לֹא צָרִיךְ עֵדִים".
שְׁבִילֶיהָ מְאִירִים,
הֵם יַדְרִיכוּהָ בְּדַרְכָּהּ,
"בְּתוֹכֵךְ הַכּוֹחַ, אַל תִּרְאִי", אֲנִי לוֹחֶשֶׁת בְּתוֹכָהּ,
וּלִרְגָּעִים אֲנִי יוֹדַעַת, הִיא שׁוֹמַעַת, מִתְפַּלֶּשֶׁת בְּמִלִּים, בֵּין הַקּוֹלוֹת שׂוֹחָה.
וַאֲנִי שָׁם.

הִיא כְּבָר יוֹדַעַת לְזָהוֹת אֶת רֵיחַ זֵיעַתוֹ, בָּרְגָעִים שֶׁהוּא אָפֵל,
כְּמוֹ חֲמִיצוּת שֶׁלֹּא שְׂבֵעָה שָׁנִים, כְּמוֹ שֵׁכָר תָּפֵל.
עוֹלֶה בִּנְחִיל צָחֲנָה,
מֵעֵבֶר לָמִפְתָּן,
"קְחִי לָךְ חֹפֶן אֹמֶץ וְטִחְבִי בִּנְחִירַיִךְ" אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ שְׁנִיוֹת לִפְנֵי מְחוֹל-הַשֵּׁדִים
אַךְ הִיא בִּרְגָעִים כְּבָר שְׁאוּבָה בִּסְחַרְחְרַת הָאֹפֶל, מְרִיחָה עַד בּוֹשׁ, בְּמָעֲרְבֹּלֶּת
שֶׁל פְּחָדִים.
וַאֲנִי כָּאן וַאֲנִי גַּם.

שִׁינָיו אוֹחֲזוֹת בַּטֶּרֶף, וְהָאֹפֶל כְּשׁוֹלֵט, שָׁחוֹר מִשְׁחוֹר,
"צְאִי, בִּרְחִי, אַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ", אֲנִי זוֹעֶקֶת לָהּ, מַזְכִּירָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד אוֹר.
שׁוֹמַעַת קוֹל הַלְמוּת לִבָּהּ,
וּנְחִישׁוּת חַיִּים,
וְאֵין יוֹדַעַת אִם בִּכְלָל שָׁמְעָה וּמָה עוֹשָׂה,
וְאִם צָלְחָה נַפְשָׁהּ וּשְׁתֵי רַגְלֶיהָ לְשַׁחְרֵר בִּמְנוּסָה,
וַאֲנִי כָּאן... וַאֲנִי שָׁם.

שְׁבִיל הַבַּיִת מְדַמֵּם, שְׁטוּף-טֵרוּף מִרַגְלֶיהָ הַפְּצוּעוֹת,
שֶׁיְּצַקְצְקוּ הַשְּׁכֵנִים בַּחֲדָרִים, הִיא עַל נַפְשָׁהּ בּוֹרַחַת, וְהַשַּׁלְשְלָאוֹת כְּבֵדוֹת.
וְהָרוּחוֹת אִתָּהּ,
הוֹלְמוֹת, וְגַם אֲנִי,
נִזְקֶפֶת וְנִדְרֶכֶת לְחַזְקָהּ וְהִיא כְּבָר רְחוֹקָה,
בִּכְתֹבֶת לֹא נוֹדַעַת – עִיר מִקְלָט, מִקְלַט נַפְשָׁהּ.
וַאֲנִי כָּאן וַאֲנִי שָׁם.

וְהַמִּקְלָט, מֵאִיר פָּנִים וְגַם מַחֲשִׁיךְ, מַנְשִׁים וְגַם חוֹנֵק,
וְהוּא הַכֹּל וְהוּא לֹא כְלוּם, וְהוּא בַּיִת, בְּיָמִים בָּהֵם שׁוֹלֵט הָרֵיק.
חֹפֶשׁ בֵּין קִירוֹת כּוֹלְאִים,
גְּבוֹהִים,
וְהִיא, אַמִיצָה וּמְפַחֶדֶת, דַּקַה כְּמוֹ קְלִיפָּה,
וְכָל מִי שֶׁמַּבִּיט רוֹאֶה תּוֹכָהּ, עַכְשָׁיו, הִיא כְּבָר שְׁקוּפָה.
וַאֲנִי כָּאן וַאֲנִי שָׁם.

הִיא צוֹלַחַת אֶת הַשְּׁבִיל, וְהִיא זוֹעֶקֶת לַשָּׁמַיִם – כְּאֵב הַדָּם נְטוּל צְבָעִים,
לוֹחֶמֶת אֶת נַפְשָׁהּ שֶׁלָּהּ וְשֶׁל יוֹצְאוֹת רַחְמָהּ, יוֹדַעַת, הִנֵּה עוֹד קְצָת, בָּאִים יָמִים
טוֹבִים.
וְיֵשׁ מַקְשִׁיב וְיֵשׁ דַּיַּן
אֱמֶת אַחַת וְאֵין עוֹד זוּלַתָּהּ,
מַרְעִידָה מִלִּים בִּמְקוֹם תְּמוּנוֹת, מְסַפֶּרֶת אֶת הַשֶּׁקֶט, בְּמִלָּה,
עָמוֹק נוֹגַעַת הִיא בָּאוֹר, נוֹשֶׁמֶת,
נִשְׁמַתָּהּ – עַכְשָׁיו שֶׁלָּהּ.
וַאֲנִי כָּאן! וַאֲנִי שָׁם.

אִם תַּחְלְפוּ לְיָד חַדְרֵי לִבָּהּ, סַפְּרוּ לָהּ, שֶׁגַּם אֲנִי יָדַעְתִי שְׁתִיקַתָּהּ,
וּכְדַרְכָּהּ, נוֹטֶפֶת בְּעֵרַת חַיִּים, מַרְגִּישָׁה כַּמוֹהָ, חֵירוּתָהּ.
וְהַשְּׁבִילִים נָחִים שְׂבֵעֵי כְּתָמִים יוֹקְדִים,
כְּנֶפֶשׁ מְצֻלֶּקֶת, מְחַבְּקִים הַצּוֹעֲדִים.
נִשְׁמַתָּהּ הָאַמִיצָה סְפוּגָה בְּנִשְׁמַתִּי,
כְּמוֹ אַחַת, בְּלֵידַתָּן,
גְּדוּשָׁה, אוֹהֶבֶת, מִתְמַסֶּרֶת, וַאֲנִי כָּאן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה